האם אלוקים צריך שבחים?

יואב שואל: ברצוני להבין אימרה מהמקורות המראה לכאורה צורך בשבח ובכבוד אצל הקב"ה: "כל מה שברא ה' לא ברא אלא לכבודו" - וכי ה' צריך כבוד או שבח?

 * * *

שלום וברכה, ותודה על שאלתך.

אמרו לנו חז"ל ש"אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמוד" (עבודה זרה יט, עמוד ב). קל וחומר שעוסקים בדבריהם של תנאים ונביאים.

במשנה שהזכרת קיים מוסר עמוק. הפילוסופים כידוע חשבו בטעותם שה' מנותק מעולמו ואינו משגיח בו. למעשה רוב עובדי האלילים בעבר האמינו שאלילים יצרו את בני האדם בטעות... באה התורה ולימדה אותנו שה' ברא את העולם בכוונה, ולא רק שה' נמצא ומשגיח בעולמו, אלא שהעולם משרת את המטרה האלוקית. שום דבר איננו מקרי, כל העולם כולו מכוון מטרה.

למה הדבר דומה? לאחד מגדולי ישראל שמגיע לבקר בבית מדרש שכונתי בארץ רחוקה מאוד. היהודים כמובן מתפעלים מאוד מנוכחותו של גדול הדור המגיע למשכנם הצנוע, אך יחד עם זאת הם חשים ריחוק מסויים מאישיות כה חשובה ומפורסמת שאינם ראויים לכבודה. לפתע גדול הדור מגלה לכל הנוכחים "עליכם לדעת שאני אחראי לבניית בית המדרש הזה. בית המדרש הזה תמיד היה המטרה שלי". לפתע כל הנוכחים מרגישים שהם קרובים מאוד לגדול הדור, הם הרי מקיימים את המטרה שלו, והם ממש תלמידים שלו עושי רצונו. כך להבדיל מגלה לנו המשנה עד כמה ה' קרוב לבריאתו, הוא לא רק המלך של הבריאה המולך מרחוק, אלא כל רצונו ומטרתו נמצאים באותה בריאה.

הבורא יצר מיליארדי גלקסיות וכוכבים בחלל, אך ה' אינו מנותק מעולמו אפילו לרגע, אלא, כפי שאמרו חז"ל: "הוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו" (בראשית רבה, סח, ט). במילים אחרות, הקב"ה אינו נמצא בתוך היקום, אלא היקום כולו נמצא בתוך אלוקים... רק הבט עד כמה אנחנו קרובים לאלוקים, הוא נמצא בתוכנו, מלא כל העולם כולו. כך אמרו חז"ל, שהקב"ה מלא כל העולם כולו בדומה לנשמה של האדם שממלאת כל הגוף כולו (מסכת ברכות, דף י, עמוד א).

כשנאמר לנו שהעולם נברא לכבודו של הקב"ה, אנו למדים שקיומו של העולם וגם קיומך נובע מרצונו התמידי של הקב"ה, שאתה למעשה שותף פעיל ברצון האלוקי, ושהעולם אינו חסר משמעות, אלא יש לו מטרה אלוקית נשגבת וקדושה. ומובן שאין בעולם כולו  דבר חשוב יותר מהמטרה האלוקית.

יחד עם זאת, עלינו לדעת שהמילה "כבוד" ביחס לבורא יתברך אינה דומה למילה כבוד בין בני אדם. ביהדות, המושג "כבוד" בפני הקב"ה מתפרש כחשיבות, כגדולה וכערך בעל משמעות נשגבת, ולא כגאווה ילדותית של בני אדם הפוחדים מביזוי והרוצים שישבחו אותם.

מובן שהקב"ה אינו משתנה ואינו זקוק לטובתנו, וכפי שכתוב בנביא שהקב"ה אומר לחוטאים: "האותי הם מכעיסים?" (ירמיהו ז, יט), שהרי "לא אדם הוא להינחם" (שמואל א', פרק טו). הקב"ה איננו אדם, ואין לו יצרים ורצונות כאדם. הקב"ה אינו צריך כבוד של בני אדם. אך בכל זאת נאמר שהכל נברא לכבודו, וזאת מכיוון שיש לקב"ה מטרה בבריאה, ומטרה זו היא להשפיע מטובו לנבראיו, לקדש את העולם כולו מקדושתו, ובכדי שנוכל להשיג מטרה זו, צריך העולם להיות ראוי לכבודו יתברך. והוא שנאמר, שהעולם נברא לכבודו של השם, כלומר כדי להתקדש ולהתכבד בכבוד ה', אשר משפיע לו ישירות מאורו ומטובו האלוקי תמיד.

הכבוד הגדול והמטרה האלוקית הנשגבת מכל מטרה אחרת היא: להטיב לנו, וכפי שאומרת התורה: "בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים יד, א). ה' ברא את הבריאה כדי להטיב לברואיו, ובמיוחד לעם ישראל שהולך בדרכו. באמצעות שאנו מתפללים ומקיימים את המצוות באמונה - אנו פותחים את תודעתנו להשגת האלוקות, ובכך אנו מתקרבים לה', ומקיימים את תכלית הבריאה. לכן ראוי להתפלל ולשבח את ה' יתברך, כי על ידי כך אנו נקשרים אליו וזוכים לקירבתו.