5 דקות תורה ביום: חבישת פאה נכרית וכיסוי הראש

א. מִי שֶׁנָּשְׁרוּ שַׂעֲרוֹתָיו וְלוֹבֵשׁ פֵּאָה נָכְרִית, מֵעִקַּר הַדִּין יָכוֹל לָלֶכֶת בְּלִי כִפָּה, שֶׁכֵּן הַפֵּאָה נֶחְשֶׁבֶת לְכִסּוּי רֹאשׁ. אוּלָם נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל לְהַחְמִיר וְלָשִׂים עָלֶיהָ עוֹד כִּסּוּי, וּבִפְרָט כְּשֶׁמְּבָרֵךְ אוֹ מִתְפַּלֵּל.

ב. מִי שֶׁנִּמְצָא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, בִּשְׂפַת הַיָּם אוֹ בַּבְּרֵכָה, אִם צָרִיךְ בְּכָל רֶגַע לְהִכָּנֵס לַמַּיִם - רַשַּׁאי לְהִסְתּוֹבֵב בְּלִי כִסּוּי רֹאשׁ, וּמֻתָּר לוֹ אַף לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בְּלִי כִפָּה. אוּלָם, אִם הִפְסִיק אֶת הָרַחֲצָה וְרוֹצֶה לְשַׂחֵק כַּדּוּרֶגֶל וְכַדּוֹמֶה עַל שְׂפַת הַיָּם - יֵשׁ לוֹ לַחֲבֹשׁ כִּפָּה שׁוּב.

ג. גַּם כַּאֲשֶׁר נוֹסֵעַ בְּרֶכֶב וְיֵשׁ גַּג מֵעַל רֹאשׁוֹ - בְּכָל זֹאת עָלָיו לַחֲבֹשׁ כִּפָּה. וְאִם נוֹשֶׁבֶת רוּחַ פְּרָצִים יָשִׂים סִכָּה שֶׁתִּתְפֹּס לוֹ אֶת הַכִּפָּה, (וְיִשְׁמֹר אֶת הַסִּכָּה בַּמְּכוֹנִית....), וְאִם אֵין לוֹ יוֹרִיד אֶת הַכִּפָּה "עַד יַעֲבוֹר זָעַם".

ד. אֵצֶל הַרְבֵּה אֲנָשִׁים "תִּסְפֹּרֶת" הִיא סוּג שֶׁל "בִּלּוּי", וּבִפְרָט אִם הַסַּפָּר עוֹשֶׂה גַם "חֲפִיפָה". פְּעָמִים רַבּוֹת הַסַּפָּר הוּא אָדָם חָבִיב, וְתוֹךְ כְּדֵי הַתִּסְפֹּרֶת מִתְפַּתַּחַת בֵינוֹ לְבֵין הַמִּסְתַּפֵּר שִׂיחָה שֶׁגּוֹלֶשֶׁת גַּם לְדִבְרֵי תּוֹרָה - יֵשׁ לָדַעַת שֶׁלַמִּסְתַּפֵּר אָסוּר לְדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁכֵּן הוּא בְלִי כִסּוּי רֹאשׁ, אוּלָם מֻתָּר לֹו לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה וְכַדּוֹמֶה וּלְהַרְהֵר בָּהֶם.

ה. הַגְּמָרָא בְמַסֶּכֶת שַׁבָּת (דַּף קנו') מְסַפֶּרֶת עַל אִמּוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק שֶׁהַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים אָמְרוּ לָהּ שֶׁבְּנָהּ יִהְיֶה גַנָּב. הִיא נִבְהֲלָה מְאֹד מִנְּבוּאָתָם הָרָעָה, וְהִזְהִירָה אֶת בְּנָהּ שֶׁיֵּלֵךְ תָּמִיד עִם כִּסּוּי רֹאשׁ בִּכְדֵי שֶׁתִּהְיֶה עָלָיו יִרְאַת שָׁמַיִם, וְשֶׁיִּתְפַּלֵּל לַה' שֶׁלֹּא יֶחֱטָא. רַבִּי נַחְמָן לֹא הֵבִין מַדּוּעַ הִיא מַקְפִּידָה אִתּוֹ כָל כָּךְ. יוֹם אֶחָד נָפַל הַכִּסּוּי מֵרֹאשׁוֹ, מִיָּד הִתְגַּבֵּר עָלָיו יִצְרוֹ, הֵרִים אֶת עֵינָיו וְרָאָה עֵץ דֶּקֶל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, עָלָה לָעֵץ וְתָלַשׁ בְּשִׁנָּיו אֶת אֶשְׁכּוֹל הַתְּמָרִים. מִכָּאן לָמַדְנוּ עֵצָה טוֹבָה בְחִנּוּךְ הַיְּלָדִים: לְהַקְפִּיד שֶׁהַיְּלָדִים לֹא יָסִירוּ אֶת הַכִּפָּה מֵהָרֹאשׁ, וּלְהַסְבִּיר לָהֶם שֶׁה' מִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם בְּכָל רֶגַע.

                                                                         ***

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי א', ז'):

"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ"

בְּגִיל הַנַּעֲרוּת הָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁהוּא מֵבִין הַכֹּל, וּכְשֶׁהוֹרָיו מְעִירִים לוֹ אוֹ מְיַעֲצִים לוֹ מָה לַעֲשׂוֹת, הוּא בָטוּחַ שֶׁהֵם לֹא מְבִינִים אוֹתוֹ, וְאוּלַי אַף הוֹלְכִים נֶגְדּוֹ. אֲבָל כְּשֶׁהוּא גָדֵל וְנִהְיָה לְאַבָּא וּמַתְחִיל לְהָעִיר לִבְנוֹ, הוּא רוֹאֶה שֶׁבְּעֶצֶם כָּל הַהֶעָרוֹת נוֹבְעוֹת מֵרָצוֹן לַעֲזֹר וּמִנִּסְיוֹן הַחַיִּים שֶׁהוּא רָכַשׁ. אֲבָל אֶת זֶה קְצָת קָשֶׁה לוֹ לְהַעֲבִיר לִבְנוֹ, שֶׁמִּתְנַהֵג מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁהוּא הִתְנַהֵג לְהוֹרָיו...

בָּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר לַנָּעַר: שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ! כַּאֲשֶׁר אָבִיךָ מְיַסֵּר אוֹתְךָ - תִּשְׁמַע מָה יֵשׁ לוֹ לוֹמַר, הַטֵּה אָזְנֶךָ וְתֵדַע שֶׁמָּה שֶׁהוּא אוֹמֵר לְךָ זֶה רַק מִדְּאָגָה. נָכוֹן, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהָאַבָּא טוֹעֶה בִּפְרָט מְסֻיָּם, אֲבָל אַל תִּפְסֹל מֵרֹאשׁ אֶת כָּל דְּבָרָיו אֶלָּא תַקְשִׁיב לְכָל מִילָה וְתִשְׁקֹל אוֹתָהּ הֵיטֵב הֵיטֵב, כִּי עֵצָה שֶׁל אַבָּא שָׁוָה אֶלֶף עֵצוֹת שֶׁל חֲבֵרִים! גַּם כְּשֶׁאִמָּא מְעִירָה וְאוּלַי קָשֶׁה לְקַבֵּל אֶת דְּבָרֶיהָ - אַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ, הִיא אוֹמֶרֶת אֶת דְּבָרֶיהָ מִתּוֹךְ דְּאָגָה וְנִסְיוֹן חַיִּים, לָכֵן, תַּקְשִׁיב לִדְבָרֶיהָ - וְתַצְלִיחַ!

אוּלָם, הַדְּבָרִים נֶאֱמָרִים גַּם כְּלַפֵּי הַהוֹרִים. כִּי הַיֶּלֶד מִטִּבְעוֹ אוֹהֵב אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְאִם הֵם רוֹאִים שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵעַ כַּנִּרְאֶה שֶׁיֵּשׁ סִבָּה לַדָּבָר. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַסִּבָּה הִיא שֶׁהַדְּבָרִים לֹא נֶאֱמָרִים בַּצּוּרָה הַנְּכוֹנָה, כִּי לֹא חָשׁוּב רַק מָה אוֹמְרִים, אֶלָּא בְעִקָּר חָשׁוּב אֵיךְ אוֹמְרִים. כְּשֶׁהַדְּבָרִים נֶאֱמָרִים בְּזִלְזוּל בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, וְנֶאֱמָרִים מִשְׁפָּטִים כְּמוֹ: "אַתָּה עֲדַיִן יֶלֶד! אַתָּה צָרִיךְ לְהַקְשִׁיב לִגְדוֹלִים מִמְּךָ! אַתָּה עוֹשֶׂה טָעֻיּוֹת וּבַסּוֹף תִּסְבֹּל מִזֶּה..", הֲרֵי שֶׁהֵם מְפַתְּחִים הִתְנַגְּדוּת בַּיֶּלֶד, וְלֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יוֹדְעִים לְכַבֵּד אֶת הַיֶּלֶד וְלוֹמַר לוֹ: "אַתָּה יֶלֶד חָכָם ויֵשׁ לְךָ שֵׂכֶל. אִם תַּחְשֹׁב, תִּרְאֶה שֶׁכְּדַאי לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת, תֵּדַע לְךָ שָׁאַתָּה זֶה שֶׁמַּחְלִיט מָה יִהְיֶה לְךָ בַּחַיִּים, וַאֲנִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ שֶׁתַּעֲשֶׂה אֶת הַדְּבָרִים הַנְּכוֹנִים". כָּךְ יִהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק לִשְׁמוֹעַ. וִיהִי רָצוֹן שֶׁכֻּלָּנוּ נִשְׁמַע לְמוּסַר אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּלְתוֹרַת אִמֵּנוּ שֶׁהִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אָמֵן.