סיפור לשבת: קשה סילוקן של צדיקים

אחד מחשובי הרבנים בישיבת פורת יוסף נאנח. מבעד לחלון ראה את דמותו של אחד מקשי-היום בירושלים, שעושה את דרכו במדרגות הישיבה לעבר חדרו.

בשבוע שעבר, הגיע האיש לחדרו שבישיבה, ובמשך שעתיים תמימות גולל את סאת ייסוריו ומצוקותיו האישיות במונולוג משעמם וחסר צבע מחד, ומצד שני מעורר רחמים וחמלה. עתה נכנס שוב האיש לחדרו, פרק את חבילותיו וצרורותיו באנחה קורעת לב, התיישב על הכיסא הראשון שמצא ודרש בלא שמץ בושה מהרב הצדיק "תכין לי כוס תה".

"תראה כבוד הרב", החל הקבצן לדבר, "בשבוע שעבר הייתה לי מריבה סוערת עם אשתי, כעסתי עליה בגלל איזו סיבה. האמת, אני כבר לא זוכר על מה רבנו. אבל לא חשוב, בעיקרון אחרי שיצאתי מהבית לכמה שעות נרגעתי וחזרתי.

"אבל אז, אחרי שהשלמתי עם אשתי, פתאום דפק השכן בדלת להזכיר לנו שלווינו ממנו לפני זמן רב סכום כסף ולא החזרנו. מה אומר לך רבי, הסכום הזה נדרש לי כאוויר לנשימה לתרופות שאני לוקח מדי יום. אני לא יכול לוותר עליהן.

"איך שיצא השכן שוב התחילה אשתי לגעור בי שאיני מביא פרנסה לבית. שאני מבזבז זמן לשווא והילדים הולכים לישון רעבים. אבל היא לא הספיקה יותר מדי לצעוק, כי אחד הילדים נכנס ובידו פתק מן המלמד שלו שלאחרונה הוא מידרדר בלימודיו והמלמד רוצה לראות את שני ההורים למחרת על הבוקר. אם לא – הילד לא ייכנס לכיתה. חד וחלק.

"ואני", המשיך האומלל, "האם אני יכול לצעוק על המסכן שהולך לישון רעב ובגדיו קרועים? הרי אני יודע עד כמה הוא ואחיו סובלים. ובכלל, שתי בנות בוגרות לי בבית ואין מי שמוכן להשתדך עימן. עד מתי ישבו בביתי, עד שילבינו שערות ראשן?.

המסכן היה עוד ממשיך לדבר בלי סוף, אלמלא שהרב עצרו בכך ששלח ידו לכיס חליפתו, שלה משם צרור שטרות מכובד ותקעו בידיו. "אני ממהר לשיעור, אני כבר מאחר", התנצל הרב. אילו רק ידע הקבצן שכרבע ממשכורתו החודשית של הרב נתונה בידו, ייתכן שהיה מחזיר חלק ממנה לרב. אך במחשבה שנייה ייתכן שגם זה לא היה מרגש אותו. צרות החיים חספסו את ליבו.

בשבוע השלישי כשהגיע הקבצן והחל לתנות את מסכת תלאותיו, עצר אותו הרב בהנפת יד: "אמור לי בבקשה, משהו מיוחד אירע לאחרונה בביתך שבשלו תכפו עליך צרות רבות ורעות כל כך?"

בליבו חשב הרב: 'אין זה לעניין שמדי שבוע יבוא לפה, יבזבז שעתיים יקרות מפז המוקדשות להכנת השיעור, ייטול רבע ממשכורתי החודשית וילך. הן גם אני בעל משפחה וילדים תלויים בי'.

המסכן נשף בבוז לשמע השאלה: "צרות חדשות?! כבר עשרים שנה אני רק מוקף בבעיות שלא נגמרות. כל שבוע והבעיה שלו. על מה הרב מדבר?"

"אם כן", ביקש הרב לדעת, "מפני מה הגעת אלי רק לאחרונה?"

"אה", השיב העני כלאחר יד, "עד לפני שלושה שבועות היה חכם יהודה צדקה (מראשי ישיבת פורת יוסף ומגדולי ישראל בדורו. יום פטירתו י"ב בחשוון) חי עימנו. מדי שבוע – משך 20 שנה - שמע אותי בסבלנות ככל שרציתי והעניק לי נדבה. כעת הוא איננו"...