קו אדום וחכם - מאמר לשבת

"רבותי, אני נורא מצטער", הודיע מנהל מחלקת יולדות למרוקאי, אתיופי וטריפוליטאי שעמדו בחדר ההמתנה בכדי לדעת מה נולד להם.

למראה פניהם התמהות הסביר הרופא: "לכולכם נולדו בנים, הלידה הייתה ביחד. בטעות התחלפו לנו התינוקות ואנחנו לא יודעים מי שייך למי. בכדי למנוע אי-נעימות כל אחד מכם ייקח ילד ויחשוב שזהו בנו".

הטריפוליטאי ניגש קדימה, לקח את הילד האתיופי והחל לברוח.

"בוא הנה מיד", זעק המנהל, "זה בטוח לא הילד שלך!"

"לא מעניין אותי", השיב הטריפוליטאי. "את הספק שאקבל ילד מרוקאי אני לא מוכן לקחת".

"ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט", אנו למדים בפרשה. על מה הוויכוח? אתם שואלים. ובכן, רועי מקנה לוט החליטו שהבטחת הקב"ה לאברהם שייתן לו את ארץ כנען תקפה כבר מהיום, ולכך זכותם המלאה לרעות את בהמותיו של לוט בשדות הכנענים שלא ברשות. רועי מקנה אברהם הוכיחו אותם שהקב"ה הבטיח את הארץ ל"זרעו" של אברהם, ועד אז – חוקי הגזל תקפים בחומרתם.

בתגובה למאורע זה פונה אברהם ללוט ומבקש: "אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך, כי אנשים אחים אנחנו. היפרד נא מעלי".

במבט שטחי, גם היום מוכר ושגור הביטוי בפי הבריות: "הבה נישאר חברים מרחוק". אין ספק שמצב זה עדיף על פני שונאים מקרוב. אולם בהתבוננות עמוקה יותר, אברהם אבינו אינו בן אדם של אינטרסים ואגו, חלילה. עמוד החסד היה אברהם, מוכן לתת את כל אשר לו לזולת. הכיצד זה הוא מציע תיכף ומיד פרידה מאחיינו הקרוב בלא שניסה חלופות שונות לתיקון המצב?

שני קווים ישנם בימת הכינרת: הקו הירוק (המסמן את כמות המים המקסימאלית שיכולה הכינרת להכיל בלא לעלות על גדותיה) והקו האדום (שמסמן את כמות המים שעד אליה ניתן לשאוב מן הכינרת בלא חשש). בשנים האחרונות נתדלדלה כמות המים בכינרת באופן מחריד, אולם במדינת ישראל מצאו פתרון: הורידו את הקו האדום עוד יותר. (ונקווה שלא יורידו את הקו השלישי – השחור, שמסמן על מצב חירום).

תכונה היא בנפשו של האדם: לכל אדם בעולם יש את הגבולות שלו. את ה"קו האדום" שאותו הוא אינו עובר בשום פנים ואופן. רוב בני האדם שמים את הקו האדום לדברים שהם רואים אותם כגרועים מבחינה מוסרית או חברתית. (אל דאגה, כשהם מחליטים לעשות משהו מסוים בכל מקרה - הם מורידים את הקו האדום).

אך רבי משה סופר, ה"חתם סופר", מתמקד ב"קו אדום" שפחות חשבנו עליו: הקו של החכמה. גם חכמים גדולים יכולים לפעול בטיפשות מופלגת כאשר תכונה בנפשם מתסיסה אותם לכך. יהיו כאלה שהגבול של חכמתם יהיה מדת הקנאה, העובדה שלשני יש ולהם אין - תאכל כל חלקה טובה בנפשם והם יעשו הכל להתחרות בו, גם אם זה לרעתם.

יהיו כאלה שהשנאה תעבירם על דעתם וחכמתם, בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה". וכאלה שהכסף הוא אלוהיהם היחיד, ובעבורו ימכרו הכל, כולל את השכל.

והנה, אדם שעובד על מידותיו ודווקא מגביה את הקו הירוק כדי להתגבר על נטיותיו הטבעיות, לכאורה אין לו כל צורך בקו אדום. הוא פועל תמיד בחכמה. אבל, מדגיש ה"חתם סופר", גם הוא לא מוותר על קו כזה. נאמר בתהלים "השם גבולך שלום", עבור השלום, שהוא קו אדום אצל עובד ה', הוא מוכן לעשות הכל (כולל דברים שנראים כוויתור על השכל וכמעשה לא-חכם) ובלבד שלא להגיע למחלוקת.

מכיוון שאין חביב לפני הבורא יתברך מן השלום, מובטח לאדם זה שכר נכבד: "חלב חטים ישביעך", הוא זוכה לפרנסה ברווח ובקלות.

אברהם אבינו היה מוכן לוותר על כל אשר לו עבור הזולת. אך ברגע שנגע הדבר לשלום ומריבה, לא הייתה לו ברירה אחרת. העדיף להיפרד מלוט ולא לקחת סיכון שמא חלילה תגיע המריבה הפעוטה בין הרועים, למריבה בינו לבין לוט.

לעתים בכדי לעשות שלום ופיוס נדרשים אנו להתקרב האחד אל רעהו, להקריב מעצמנו למען הברית והאחווה. לעתים דווקא ההיפך הוא הנדרש, ועדיף להתרחק (בלי שנאה ומטענים שליליים, אלא בחכמה) על מנת להרוויח את השלום לטווח הארוך.