הרבנית ימימה מזרחי
פרשת לך לך: מהות הניסיונות
"לך לך" היא פרשת הניסיונות, והניסיון הראשון של אברהם ושרה הוא לֶךְ לְךָ, וזה לא קל. לא קל בכלל לקום וללכת למקום לא מוכר והקב"ה בשבוע האחרון הראה לנו שני סוגי "לך לך", ושניהם נמצאים בפרשת השבוע
- הרבנית ימימה מזרחי
- פורסם ט' חשון התשע"ה |עודכן
בפרשת "לך לך" אנו מתחילות להכיר את האבות ואת האימהות של עם ישראל ואיך אנו מכירות אותם? דרך הניסיונות שהם עוברים. "לך לך" היא פרשת הניסיונות, והניסיון הראשון של אברהם ושרה הוא לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.[1] וזה לא קל. לא קל בכלל לקום וללכת למקום לא מוכר והקב"ה בשבוע האחרון הראה לנו שני סוגי "לך לך": "לך לך" של המְּהַגרים ו"לך לך" של הגֵּרים, ושניהם נמצאים בפרשת השבוע.
ה"לך לך" הראשון שייך למשפחה צעירה, שבאמת, אם מביטים סביב, יש המונים כמותה. מאות ואלפים זוגות צעירים מאד שעוזבים בית של שפע ופינוק בחוץ לארץ. רעיות שבאות לכאן צעירות כל כך, כדי שהבעל ילמד תורה. אלה הם הוריה של חיה זיסל בראון הפעוטה, שנרצחה בפיגוע הדריסה בשבוע שעבר. הם עלו לכאן רק שניהם, לחלוטין לבד. ראיתי השבוע את אמה של חיה זיסל, חנה פרידא, והבנתי שחלק גדול מצערה הוא צער של מהגרת, שעושה מאמץ אדיר שזה יהיה המקום שלה והמקום גובֶה כזה מחיר גדול.
ה"לך לך" השני, הנורא, שהראה לנו ה' בימים האחרונים שייך לגֵּרִים. הם עושים כזה לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ. אני מדברת על קארן ימימה הי"ד, שנרצחה בפיגוע ברכבת הקלה בירושלים. ממש לפני ראש השנה עברה את הגיור ונולדה מחדש כיהודייה. בזמנים האלה, כשמציגים את מדינת ישראל ואת היהודים בצורה הכי שלילית שיש, יש עוד בני אדם שעושים מאמצים אדירים כדי להצטרף לעם הזה.
אלה שני קורבנות שקטים שידעו "לך לך" מהו, ואת שני ה"לך לך" האלה ה' רוצה להעצים אצלנו. הוא אומר לאברהם אבינו " לֶךְ לְךָ. אתה תהיה מהגר". זה הניסיון הראשון. הניסיון העשירי (והאחרון) הוא "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ [...] וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה".[1] וסיפרה לי חנה פרידא, אמהּ של חיה זיסל הקטנה, שכשהם הגיעו לכותל המערבי בפעם הראשונה והאחרונה בחייה של חיה זיסל, אביה הרים אותה גבוה-גבוה ואמר לה "את רואה? זה מקום של העקידה. כאן ה' אומר לאיש לעקוד את הילד שלו בשבילו, והאיש שומע לו". והיא אמרה "אני מסתכלת לא מבינה: למה בעלי מדבר לבת שלי דיבורים של מבוגרים? ואחרי שחזרנו הביתה בלי התינוקת, חשבנו ש'חיה זיסל בראון' – ראשי תיבות זב"ח. גם היא היתה זבח על המזבח. מה שה' אמר, כך עשינו".
האם השונאים שלנו מבקשים לפגוע בתינוקות שלנו? יש לנו תחושה שזו מטרתם אולם בעל ה"אש קודש" אומר שזו טעות אופטית. חז"ל אומרים שלא בתינוקות שלנו מבקשים שונאינו לפגוע כי אם באימהוֹת היהודיות. בפרשיות שלנו נולד ישמעאל, אבי הערבים. שרה אמנו מכניסה את הגר לביתה כדי שיהיה בן לאברהם אבינו ומה עושה הגר מיד כשהיא מקבלת את המתנה גדולה הזו? מכנסת את כל חברותיה של שרה ואומרת להן: "רואות? שרה לא צדיקה כשם שהיא נראית. שרה זו, אין סיתרהּ כגילויהּ.[2] היא נראית צדקת אבל תראו, אני רק התחתנתי עם אברהם וכבר אני חובקת בן, והיא? נשואה כל כך הרבה שנים בלי ילד".
זה מה שאת מוצאת לנכון לעשות כשאת חובקת בן – לדבר על האימהוּת חדלת האישים של שרה? כאילו, כביכול, ה' לא הביע אמון במסוּגלוּתהּ ההורית?
זה הצחוק של ישמעאל השבוע: תביטו, אמא עם עגלה, לא מסוגלת לשמור על הילדה שלה? לאימהוּת היהודית, לחוסר האונים הזה, לועג ישמעאל ולועגת הגר. וחז"ל אומרים בזוהר הקדוש ש"הגר" – גימטרייה יצחק. אתם צוחקים עלינו? עוד יהיה לנו ילד שיצחק על כולם, שיַקים עַם מלא גבורה וכוח.
בזמן האחרון ראיתי, לצערי, כל כך הרבה בתים של הרוגי מלכות בקיץ הזה, החטופים והחיילים. אדם שמת בגלל היותו יהודי נקרא "הרוג מלכות" וחיה זיסל ודאי הרוגת מלכות, כל כך פעוטה וקטנה. ואיך אפשר לנחם על אבדה כזו? מה עכשיו?
אז עכשיו, מבלי שאף אחד שאל את כל האימהות הצדיקות האלה של החטופים ושל ההרוגים, הן כבר לא אימהות פרטיות. איך בעל כורחן – ואני יודעת שזה בעל כורחן, הן כאלה נשים צנועות – הפקיע אותן האסון מפרטיותן. הן אפילו לא יודעות עד כמה הן הפכו לאימהות גדולות ולכתובת לנחמה לכל כך הרבה אימהות ישראליות. כל אחת מהן היא "ביג מאמא".
עכשיו יש להן כוח תפילה על כל עם ישראל כי עכשיו הן כמו אמא רחל, שאת פטירתה אנחנו מציינים בשבוע הבא. גם לרחל אימנו היה ילד, בנימין, שהיא חיכתה לו כל כך ורצתה לזכות לגדל אותו ולא זכתה. חז"ל אומרים לנו שרחל מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ – כִּי אֵינֶנּוּ.[1] "בניה" – לשון רבים. "איננו" – לשון יחיד. מה הסתירה הסמנטית הזו? כי מהזמן שבנימין שלה אֵינֶנּוּ, רחל קיבלה כוח לבכות על בָּנֶיהָ כולם. מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ – כִּי אֵינֶנּוּ. מעצם הצער הגדול הזה שעברת, שרצית כל כך לגדל את הילד הזה ולא עלה בידך, יש לך עכשיו כזו זכות ענקית לבקש על כל עם ישראל.
אמא יהודיה לא פוחדת מדרך ארוכה. ודווקא כשלא עלינו לא עלינו תפגעו בילדים שלה, היא תקבל מסוגלוּת הורית על הרבה יותר ילדים.
אם נסתכל על היארצייטים (ימי הפטירה) שיש בחודש חשון נגלה אנשים גדולים מאד, אנשים שחשים את הזולת. במילה "חשון" ישנה הסיומת Xַן ובעברית זו סיומת של תכונה: כעסן / רגזן / קמצן... חַשוַן. התכונה המדהימה, לחוש בצערם של אחרים, משותפת לנפטרי חודש חשוון: בג' בחשוון אנחנו מציינים את יום השנה לפטירת הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, שאכפת היה לו מכל צער של יהודי ויהודייה. אנו מציינים בד' בחשון את יום פטירת בעל ה"אש קודש", רבי קלמןקלונימוס שפירא, הרבי מפיאסצנא שבשואה הנוראה חש בצערו של כל יהודי שנמצא סביבו ועודד אותו. "קינדערלאך קינדערלאך, אתם יודעים מה הדבר החשוב ביותר? לעשות טובה ליהודי אחר", היה נוהג לומר לחסידיו הדוויים. וכאמור, אנו מציינים בי"א בחשוון את יום פטירת אמא רחל, האמא החשה. כמה היא חשה אותנו וחשה לעזרתנו.
מנין הם קיבלו את הכוח האדיר הזה?
בחומש בראשית אנו מתוודעות לבריאה בהתפתחות: מחוסר אכפתיות לזולת ß לאכפתיות.
המשפט המקומם של פרשת בראשית הינו "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי[1] – מה אני, אחראי עליו?" וגם "זה לא אני. זו הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי ".[2] איזה חוסר אכפתיות!
בפרשת נוח יש התקדמות. נוח שומר על בני משפחתו וגם מציל את החיות ומטפל בהן.
אבל אברהם ושרה, גיבורי פרשתנו, מכניסים אנשים שהם בכלל לא מכירים תחת כנפי השכינה.
וה' אומר לנו: ככל שיש יותר צער ויותר ניסיונות, לא עלינו, פוטנציאל האכפתיות גדל. אדם, חוה, קין והבל לא חוו צער. לאדם וחוה היה עולם מלא. קין והבל קיבלו כל אחד חצי עולם. והם חיו כל אחד לעצמו, כי הנוחות שואבת ממך את הכוח לחוש את הזולת.
ואילו אברהם ושרה, רחל אימנו, הרב עובדיה יוסף ורבי קלמן קלונימוס שפירא, כמה צער הם עברו בחייהם. וכמה חַשים הם נהיו!
ו... אישה, תיזהרי. כי כל מה שהיצר רוצה בזמן ניסיון הוא לקחת ממך את מידת החסד, בעוד שלחוש את הזולת ולעשות איתו חסד הם הדברים היחידים שיצילו אותך בזמן של ניסיונות קשים. הרבי מפיאסצנא אומר, של"ניסיון" קוראים גם "גבורות" (דינים). כשאת בניסיון את נמצאת בזמן של דינים קשים. הדבר היחיד שממתיק גבורה הוא חסד. בניסיונותייך הקשים, אל תשכחי לחוש בצערו של הזולת, להתפלל על הזולת ולעשות חסד עם הזולת.
יהי רצון שה' יגיד לכל המצוֹערים והמצוֹערות "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ [...] וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם [1] בעזרת השם, בקרוב קרוב.
***
1. בראשית י"ב, א.
2. בראשית כ"ב, ב.
3. רש"י, בראשית ט"ז, ד.
4. ירמיהו ל"א, יד.
5. בראשית ד', ט.
6 בראשית ג', ט.
7. ירמיהו ל"א, טו-טז.
סדרת התכנים החדשה של "פרשה ואישה", משיעורי הרבנית ימימה מזרחי, תהיה באוויר לזמן מוגבל. ניתן לצפות בכל התכנים כאן.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>