הרבנית חגית שירה: לרוץ לסינר של אמא רחל

מאמר זה עוסק בסימן של התחדשות, בזכות אמא רחל, שתחת סינרה טוב להימצא. רחל... שנמצאת איתנו בכל מקום. רחל... היא השכינה בעצמה.

דמותה של רחל משקפת גבורה, ויתור, התחשבות ושתיקה. מובא במדרש בספר ירמיה, כי בשעה שנענשו עם ישראל והוגלו, בכה הקדוש ברוך הוא ואמר: "איה בני? איה כוהניי?", ושלח את ירמיה הנביא לעורר את האבות מקבריהם. זאת, לאחר שמנשה המלך הכניס צלם בהיכל בית המקדש. ובאמת האבות כולם מבקשים רחמים מה' ומנסים לעורר רחמים, ולא מצליחים.

לפתע, "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים" – נהי, זהו בכי מתמשך. רחל מבכה על בניה – מבכה בלשון הווה, כי היא תמיד אתנו בצער ובכאב, מאנה להינחם. היא פונה לאלוקים בשאלה: "ריבונו של עולם, מה הכניסו להיכלך? פסל? צלם?  הוא לא זז! הוא לא מדבר... ואני, שהכנסתי צרתי לביתי – הכנסתי עוד אישה ... שנמצאת, חיה, אוהבת, מדברת ויולדת. ריבונו של עולם... וויתרתי על אהבתי הגדולה, ידעתי שיכול להיות והוויתור הזה יוביל אותי להינשא לעשיו, המושחת באדם, ושתקתי".

כתוצאה מכך, הקדוש ברוך הוא מבטיח לה: "מנעי קולך מבכי, ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם ושבו מארץ אויב". לכאורה, כשאנו מתבוננים עמוק לתוך אלפיים שנות גלותנו, אנו תמהים: היכן היא ההבטחה? כמה צרות ורדיפות סבלנו? כמה בנים עקדנו? כמה דמעות שפכנו? באמת, היכן היא ההבטחה?

רחל: הכוח והבשורה שיש גאולה בתוך הגלות

מביא בעל ה"באר מים חיים" בספרו כי "מעולם לא ראיתי ולא שמעתי שיאמר אחד מישראל שטוב לו בעולם הזה, וכל אחד יש לו צער מלפניו... זה, צער גידול בנים. וזה, צער פרנסה וכו'..." ובאמת זה כך. אין מושלם. מדוע? כי מרגע שחרב בית המקדש - כל שפע שיורד מלמעלה, נדבק בו בדרך איזה 'קוץ מעצבן', אין מושלם. מכירות את זה שהאירוע מושלם אבל משהו חייב להשתבש? זה בדיוק זה... זו גלות. אבל כותב לנו על כך האדמו"ר מביאלא בספרו "מבשר טוב": "ונראה שהשפע הבא בזכות תפילת אימהות, אין בו צער, אלא נשפע בנחת, משום שבא מיסוד של רחמים נסתרים. ואף שבזמן הזה שפע הבא שלא בצער ויגון ואנחה, הוא כמעט מן הנמנע... בכל זאת שפע הבא מכוח האימהות בא שלא בצער".

משמע, יש פה בשורה אדירה עבורנו הנשים: יש אפשרות לגאולה בתוך הגלות. גם שמחה, גם אהבה, גם בריאות וגם פרנסה, גם בית מרווח וגם ילדים ונחת וזיווג הגון ומוצלח. איך? בזכות התפילה שלך.

האדמו"ר מצאנז אומר, שהפעם היחידה בתנ"ך, שהקב"ה פונה פניה ישירה לאישה, זה כשהוא פונה לרחל ואומר לה: "יש שכר לפעולתך". וכאן בעצם הקב"ה פונה גם אלייך.

"יש שכר לפעולתך"- יש שכר לתפילתך, אין תפילה השבה ריקם. כל תפילה פועלת.

"ושבו בנים לגבולם" – אם את מתמודדת עם ילד שפרץ את הגבול, שעזב את הדרך והלך לחפש את חייו בכל מיני מקומות רעים – אם תתפללי הוא יחזור- "ושבו בנים לגבולם".

"ושבו מארץ אויב" – תהיה לך ישועה בכל העניינים אם תתפללי חזק. כל מה שהוא אויב בשבילך – הבדידות, העקרות ועוד - הכל יבוא על תיקונו – יש שכר לתפילתך.

ואיך זה קשור לרחל? כותב האדמו"ר מביאלא, כי מובא בספרים, שכאשר אישה מתפללת, תפילתה נוסעת היישר לקבר רחל - ורחל אמינו באהבתה מעלה את התפילה לריבונו של עולם. אם היית יודעת מה פועלת תפילתך - לא היית מפסיקה להתפלל. "חדשים לבקרים רבה אמונתך" – המילים "חדשים לבקרים רבה", הם ראשי תיבות של רחל. כי דווקא היא מלמדת אותנו את אומנות התפילה.

כידוע, רחל אימנו הייתה עקרה. ובאוהל השכן, אוהלה של לאה, יש רעש בכל שעות היממה. בכי של תינוקות ונענוע עריסות, קול צחוק מתגלגל של ילדים ואמא מאושרת שמגדלת לעם ישראל את השבטים. ורחל רוצה גם. כל כך רוצה... בצר לה ובכאב גדול, היא פונה ליעקב ומבקשת :"הבה לי בנים - ואם אין מתה אנוכי..." ויעקב כועס עליה: "וייחר אף יעקב ברחל...התחת אלוקים אני אשר מנע ממך פרי בטן?". בקיצור, במילים אחרות, 'מה את באה אלי?', והיא ממשיכה בכאבה לבקש ואומרת לו: 'אביך יצחק, לא התפלל בשביל אמא שלך רבקה?' ושוב הוא עונה לה, והפעם, תשובה כואבת יותר: 'לאבי לא היו ילדים, אבל לי יש ילדים'. איך הוא עונה לרחל, האישה שהוא כל כך אוהב, שעבד בשבילה ארבע עשרה שנה...ואפילו הקב"ה נפגע בשבילה, ואומר ליעקב: 'כך עונים את המעיקות? – כך עונים לאישה שהיא בצער? חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה...' וכך באמת היה.

ורחל הצדקת, שומעת את דבריו של יעקב ולא נפגעת. היא מבינה את מה שהוא אומר לה, בין המילים... כעסו של יעקב נובע מכך שהוא מתנגד לתפיסת עולמה של רחל, לפיה בהיעדר בנים אין לה זכות קיום – "ואם אין מתה אנוכי". כעסו של יעקב מבטא את ייאושו, מכך שרחל אינה מכירה בערכה ובמעלתה - גם בהיעדר בנים. חסר לך משהו ואת כבר מתה, ומה עם כל מה שיש לך?

והיום, לא קשה למצוא הרבה נשים מתות. בגלל הספה, הווילון או אפילו הבגד שכל כך חלמת עליו. פגשתי נערה שקנתה אייפון הכי מתקדם. כשהיא הגיעה הביתה היא ראתה על המסך שיצא משהו יותר מתקדם, והפכה להיות 'מתה'... אסור לך להרגיש מתה משום סיבה שבעולם! לא הלך בפגישה? יבוא יותר טוב. הטיפול לא הצליח? אנא התמלאי באמונה, עוד יגיע הזמן. את שווה... את שווה כל כך הרבה, שאם ה' נתן לך חיסרון - זה רק משום שהוא מתאווה לתפילתך.

ורחל מבינה, והיא פונה בתפילה ישירה לה': "וישמע אלוקים את רחל ויפתח את רחמה" - רחל מלמדת אותך איך לפתוח שער של רחמים. רחל אומרת לך- מה שאת יכולה לבקש בשביל עצמך, אפילו צדיק כמו יעקב אבינו לא יכול לבקש בשבילך... וזה חזק!!! זהו סוד התפילה והערך העצמי – את, רק את בעצמך.

הסוד לקירוב הישועה שלומדים מרחל

עניין נוסף שקשור לרחל, הוא בקשר לבקשת ישועה. בתפילה כתוב: "ראשי חודשים לעמך נתת" – המילים "ראשי חודשים לעמך" – הם ראשי תיבות רחל. ראש חודש, הוא סימן של התחדשות והתמלאות, דווקא משום שהלבנה כ"כ מועטת. ישראל משולים ללבנה, וה' משול לחמה. הלבנה פונה לכיוון החמה, בשביל לקבל ממנה אור ולהתמלאות. כך ישראל, פונים לה' בשביל לקבל אור. בעניין הזה, רחל מלמדת אותך לאן את צריכה לפנות.

מסופר על אחות של בעל "החידושי הרי"ם" שהיה שרף קדוש, הייתה לו אחות חולה מאוד במחלה מאוד קשה, לא עלינו. יום אחד, היא קיבלה תשובה מאוד מרה מהרופא, ובצר לה היא הלכה לאחיה הקדוש. זה היה בלילה. היא נוקשת על הדלת והצדיק לא פותח. היא מנסה שוב, ושוב וזועקת: "אחי, תפתח לי! קיבלתי תשובה קשה... אנא... עזור לי...". והוא מתעלם. היא שומעת שהוא בפנים, והיא הולכת לחלון הבית ודופקת עליו בחוזקה. והשמשים - מגיפים את התריסים. היא זועקת ובוכה, וזה לא עוזר. במר נפשה ובייאושה, היא מתיישבת על אבן בצד ובוכה לה': " ה'... אין לי אף אחד... תעזור לי, רק אתה יכול לעזור לי...". והיא בוכה ונרדמת בצד הדרך. לפתע, יוצא אליה הצדיק, מכניס אותה לביתו, נותן לה משקה חם ואומר לה: "כשדפקת, ליבי יצא אלייך, אבל ידעתי שלא אוכל להושיע אותך. ידעתי שרק בכוח תפילתך תוכלי לקבל ישועה. רק את יכולה". והוא ברך אותה: "אל נא רפא נא לה" – ואז הוסיף: "תהיה לך רפואה, אבל בזכות תפילתך הישירה שאת פעלת לעצמך".

רחל אמינו פותחת שערי ילודה ופרנסה

סגולה עצומה לזוגות ביום חתונתם, להיות בקברה של רחל לאחר החופה, ויזכו בנקל לזרע קודש. פעם, לפני כחמישים שנה, היה המפתח של קבר רחל בידי אחד השמשים של המקום, ואם היו נשים מתקשות בלידתן - היו מניחים להן את המפתח תחת ראשן, והיו יולדות בקלות. מספר בנו של השמש, שהיה זוכר את המקרים הללו שבהם היו באים לבקש את המפתח, ולאחר שעה קלה היו מחזירים אותו ומבשרים בשורה טובה. הוא מתאר, שליבו היה מתמלא אהבה לרחל, שאפילו אחרי שנים עוד זכרה את הקושי שלה בלידתה את בנימין.

פעם, סיפר האדמו"ר מלעלוב שהוא הגיע לקבר רחל וראה שם "ספרדים" יושבים ואוכלים, והיה בהלם. הוא לא ידע שאצל הספרדים כל שמחה מעורבת באכילה (בטח הם אכלו קוסקוס). הוא שאל : "הייתכן לאכול במקום קדוש כזה?"  ענו לו : "אם הבנים שמחה ונהנית כשילדיה יושבים במחיצתה, ואוכלים". לכן נקראת "בית לחם", כמו אמא , שיאכלו... 

בביתו של יעקב לכל אחד היה תפקיד – לאה, הייתה אחראית על חינוך הילדים. רחל הייתה אחראית על המטבח, על האוכל. אחראית לתת לכל אחד מה שהוא אוהב, כמובן גם בפן הרוחני. לכן תפילה בקברה מאוד מועילה לפרנסה.

עוד מסופר, שבאחת הפעמים בהם הגיע ר' חיים שמואלביץ לקברה של רחל, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הוא נכנס וראה את הפרוכת העוטפת את קברה ועליה כתוב: "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה...". פרץ ר' חיים בבכי וזעק: "אמא רחל, אל תמנעי קולך מבכי כי עוד לא שבו הבנים לגבולם..."

י"א במר חשוון הוא יום פטירתה של אמא רחל. בילקוט שמעוני כתובים תאריכי לידתם של שנים עשר השבטים, וי"א בחשוון מוזכר כיום הולדתו של בנימין. התורה מספרת לנו במפורש כי רחל אמנו נפטרה בלידת בנימין. למרות שאלפי שנים עברו מאז, אבל עד היום, בלילה הזה של י"א בחשוון, מגיעים אלפי יהודים מכל רחבי העולם להתחבר לאמא רחל, שהיא השכינה בעצמה.

מדוע רחל נפטרה כל כך צעירה?

יעקב, בחיר האבות, היה איש תם יושב אוהלים, כל כולו קודש קודשים והוא מחובר לשכינה. במשך השנים בהם היה יעקב בבית לבן, מחוץ לארץ ישראל, היה תמיד באוהלה של רחל, מחובר לשכינה הקדושה. אומר הזוהר הקדוש, כי בחוץ לארץ אין השכינה יכולה להתגלות באופן מוחשי, ולכן הייתה נסתרת בגופה של אמא רחל. לעומת זאת, לפני הכניסה לארץ ישראל, אשר שם השכינה יכולה להתגלות באופן מוחשי יותר, נשלפת השכינה מגופה של רחל ורחל מסיימת את תפקידה.

עוד מובא בזוהר הקדוש, כי כאשר זוג נישא, בלילה הראשון לאחר החופה האיש נותן אור גדול מנשמתו לאשתו, ובאותו הלילה עושה אותה כלי בכדי שתוכל ללדת ונותן לה מספר נשמות - כמספר הילדים שיילדו. לאה מקבלת מיעקב שבעה חלקים מנשמתו, ואכן יולדת ששה בנים ובת אחת. ואילו רחל, מקבלת חלק אחד מנשמתו של יעקב. כאשר רחל יולדת את בנה הראשון, היא קוראת לו יוסף, ומבקשת "יוסף ה' לי בן אחר...". אבל אין, היא קיבלה רק חלק אחד, ולכן היא מוסרת את נפשה ונותנת את חייה בשביל בנימין. "ואז... בצאת נפשה כי מתה..." - היא ממש נתנה את נפשה לבנה וקראה לו 'בן אוני' – אוני מלשון כוחי. יעקב קורא לו בנימין, בכדי לשכוח כאבו.

ובאופן סמלי, זו גדלותה של אמא רחל. אמא הנותנת ומוסרת נפשה ונשמתה לבניה, והשכינה הקדושה המגנה ומסוככת על עם ישראל.. מספר לנו הזוהר הקדוש, כי בכל לילה בחצות יורדת רחל להר הבית, רואה את קודש הקודשים חרב ושמם וצועקת על גלות בניה: "על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי...". במילים אחרות: 'ה', איפה אתה? אי הימים שהיית מגיע כל לילה למקום הזה...? איפה הקטורת? הקורבנות והנסכים?', והיא מסתובבת ברחובות ירושלים. "אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות...", רואה את חורבן ירושלים ועיניה זולגות דמעות. "מצאוני השומרים היכוני פצעוני..."-  היא רואה את הגויים וזה פוצע את ליבה, וכואב לה כמו מכה. וכך, היא צועקת ובוכה שלוש שעות, עד שהקדוש ברוך הוא יורד מלמעלה ומנחם אותה, מעלה אותה ומרגיע אותה. כך כל לילה, עד הגאולה. לא פלא שאנחנו כל כך מחוברות אלייך, אמא רחל...

רחל אימנו קבורה על אם הדרך. היא האמא שנמצאת איתך בכל דרך בחייך. היא בוכה איתך ושמחה איתך, פורסת את סינרה הלבן וספוג בדמעות, מעל ראשך. אוספת תפילותייך ומעלה אותן ברחמים, היישר אל האלוקים.

יהי רצון שנזכה לגאולה – והשנה י"א במר חשוון יהיה מתוק בשמים, וימתיק עלינו ה' את הדרכים כולם.