מחסד לא מפסידים – סיפור שקרה באמת

זה קרה ביום שישי האחרון. אברהם, תושב העיר בני ברק, ניגש לאחד ממרכזי הקניות הגדולים כדי לערוך את קניות השבת.

"בין יתר הדברים, אשתי ביקשה שוקיים של עוף טרי", מספר אברהם. "התברר בסופר אליו הגעתי, נגמרו השוקיים הטריים".

"התקשרתי לאשתי, ש... איך לומר, קצת התעצבנה. 'אתה רואה'? הטיחה בי. 'תמיד אתה משאיר את הקניות לרגע האחרון ואז נגמר".

"כאברך - חצי יום לומד, וחצי השני עובד, מתקשה לערוך את הקניות מוקדם יותר בשבוע, שכן יומי גדוש בתורה ועבודה".

"אשתי הציעה שנקנה שוקיים בהשגחה אחרת, שאיננו נוהגים לאכול מלכתחילה. ובחנות באמת היו שוקיים כאלו, אך אני החלטתי שלא לוותר, ולחפש דווקא את הכשרות המהודרת אותה אנו נוהגים לאכול. משלא מצאתי, החלטתי לקחת כרעיים בהשגחה מהודרת. זה היה עדיף בעיניי על פני שוקיים בהשגחה פחות מהודרת".

כשנותנים לא מפסידים (אילוסטרציה: shuttersock)

כשהגיע אברהם לקופות, תר בעיניו אחר התור שיש בו פחות נשים מגברים, כדי להיחשף כמה שפחות לבעיות וניסיונות של צניעות.

"עמדתי בתור הארוך", הוא משחזר. "בחוץ ירד גשם שוטף. מאחוריי עמדו שני חסידי גור. אחד מהם פנה אל חברו ואמר לו בקול, כך שגם אני שמעתי. 'הנה זה... ייקח אותנו לפרדס כץ'.

"פרדס כץ היא שכונה שלא רחוקה כל כך ממקום מגוריי, אך מכיוון שאשתי היתה אחרי לידה, ונזקקה לעזרתי בבית, חששתי להתעכב והתנצלתי".

על אף שהאנשים מאחוריו הבינו והצדיקו אותו, רצה אברהם לסייע להם. בכל זאת, מצוות חסד הגיעה עד אליו לתור בסופר, ובחוץ יורד כמעט מבול...

"לאחר דקה או שתיים, פניתי אל אותו חסיד ושאלתי אותו להיכן הוא צריך בפרדס כץ. הוא אמר לי את הרחוב - שלא זיהיתי. הצגתי באוזניו את מסלול הנסיעה שלי, ושאלתי אם זה עוזר לו. התברר שאני עובר במקום מאוד קרוב לרחוב מגוריו, והוא הודה לי. סיכמנו שכשיסיים לשלם על מוצריו, יצטרף אלי לנסיעה".

"ואז הוא שאל: 'אולי גם חבר שלי יוכל להצטרף'?. הסתכלתי בעגלת הקניות של חברו, ראיתי שהיא לא כל כך מלאה. נו... הסכמתי".

כשהתחיל להערים את מוצריו על המסוע, הגיש לו אותו אדם שביקש את הטרמפ, סיוע, והוציא מצרכים מהעגלה.

"מה זה הכרעיים עוף האלו"? פתאום שמע אותו שואל. אברהם הביט ולא כל כך הבין מה הוא רוצה ממנו... "אתה לא רואה שזה מקולקל? תראה את התאריך".

התאריך באמת עבר. "ניגשתי להחליף את העוף המקולקל, תוך כדי כך שהוא כבר מכניס את כל המוצרים שלי לשקיות לאחר חשבון. באותו רגע שהגעתי למחלקת הבשר, צץ הקצב והכריז שהגיע משלוח בשר טרי. כן, היו גם שוקיים שאשתי כל כך רצתה - בהשגחה המהודרת שאני קונה תמיד.

כשחזרתי לקופות, המוצרים שלי היו ארוזים, ולי נותר רק לשלם..."

"בדרך הביתה הצטערתי שלא הספקתי לעבור דרך התלמוד תורה של הילדים ולאסוף אותם. הם בוודאי יחזרו רטובים ורועדים. אולם כשהגעתי לביתי, נכונה לי הפתעה. הם היו דווקא יבשים. כששאלתי אותם הכיצד? סיפרו לי שאימא של אחד הילדים בכיתה - לקחה אותם, על אף שזו ממש לא הדרך שלה. היא הציעה להם טרמפ באופן מיוחד".

"ביני לבין עצמי חייכתי - סיפור לשבת כבר היה לי".

ולאברהם יש גם תובנות מכל הסיפור שהוא חווה ביום שישי:

"מחסד לא מפסידים - אלא אפילו מרוויחים", הוא אומר. "אם הייתי מביא את אותו עוף מקולקל, כרעיים ולא שוקיים, בודאי שאשתי הייתה קצת מצברחת מכך, וכידוע זה לא בריא ל"היכנס" כך לשבת. מה גם שמאותו העוף לא הייתי יכול ליהנות בשבת. ובנוסף, בדרך שאדם מודד - מודדים לו, רציתי להציל את החסידים מהגשם, השם הציל את ילדי מהגשם. ושלישית - מצווה גוררת מצווה: אני השתדלתי לעמוד בתור שאין בו בעיות של צניעות, השם זיכה אותי בעוד מצוות - של חסד. ודבר נוסף: האחדות. כשאחד עוזר לשני - החיים הרבה יותר קלים ושמחים לכולם. עד שהחלפתי את העוף, המוצרים שלי היו בשקיות. אני עזרתי לו בטרמפ  - שזה חיסכון בזמן וכסף למונית ביום גשום, והוא עזר לי להתארגן, והכול הלך כל כך מהר וקל".

"אדם אחד יכול להרים מאה קילוגרם -  אבל ביחד אפשר להרים אפילו אלף, חשבתי. הלוואי וכל עם ישראל היו מאוחדים, כי במצב כזה אף אומה לא יכלה לשלוט בנו, ובטוח שהקב"ה היה שולח לנו את משיח צדקנו, והיינו זוכים לגאולה השלימה, בקרוב, אמן".