איך נזכה בדין? אל תחמיצו את 5 העצות הבאות

1. להיות איש שרבים צריכים לו – אם חס וחלילה נגזר על אדם לסבול או להינזק במהלך השנה חס ושלום, אם הוא אדם פרטי אזי העולם לא יחסר בהעדרו, כביכול, אך ככול שהאדם יותר מעורב בכלל, ככול שהוא תורם לכלל ובעיקר כמזכה הרבים, כך שרבים תלויים בו, אזי החשבון של אדם כזה אחר לגמרי, שכן אולי בזכותם של האנשים שתלויים בו יינצל.

2. רבי ישראל סלנטר זצ"ל גילה, שהעצה הבדוקה לזכייה בדין בראש השנה, היא פחד הדין. ומקור דבריו במה שאמרו, שתוקעים בשופר כפוף, על מנת להורות, שככול שיכפוף האדם את עצמו לפני הבורא יתברך בראש השנה כך עדיף (מסכת ראש השנה כו:). וכן אמרו: "כל שנה שרשה (שהאדם עושה את עצמו כרש / עני) בתחילתה – מתעשרת בסופה" (מסכת ראש השנה טז:). ההיגיון מדבר בפני עצמו, הרי יום ראש השנה הינו יום של ביקורת. בשנה החולפת היינו כביכול פועלים במפעלו של הבורא: קיבלנו משכורת, חיים ומזון, והיה עלינו להפיק תוצרת, יבול מצוות ומעשים טובים. חלפה שנה, ובמקום להביא שיירת קרונות, או לפחות משאית טעונה וגדושה, מתייצבים אנו ובידינו שקית קטנה; מנערים ממנה פירורים ושוטחים אותם בבושת פנים, ומבקשים לחדש את החוזה, ועוד להעלות את השכר: תפתח לנו שערי ברכה, הצלחה, טובה, ישועה, פרנסה וכו, אז לפחות נבוא בחיל וברעדה, ונראה שאכפת לנו, שיש לנו נקיפות מצפון, ונעשה זאת בתחנונים, ובכך הדברים יתקבלו בפני שופט כול העולמים אחרת.

הרב יצחק פנגר בתובנה מפתיעה שתעורר אותנו היטב לקראת ראש השנה:

3. "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים" (מסכת שבת דף קנא עמ ב), במבט שאנו מסתכלים על זולתנו, באותו המבט יבחנו אותנו. אם נשתדל החל מהיום להבין את זולתנו, לסלוח לשגיאות חברינו, לדון אותם לכף זכות על מחדליהם, לא למצות את הדין, להתעלם מהחולשות ולקבלן. אם ננהג כך, מובטחים אנו שינהג כן הבורא עימנו. זה קשה, אבל הרי אנו מבקשים זאת מבוראנו.

4. "כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו" (מסכת ראש השנה יז). מידה כנגד מידה, אומר הבורא: אתם מוחלים, אתם סולחים ואינכם מקפידים, אף איתכם ינהגו כך: ימחלו, יסלחו ולא יקפידו. נמחה כל שמץ של הקפדה על הזולת, נמחל לאלו שפגעו בנו, נסלח לאלו שחטאו כנגדנו, נחליט בליבנו על פתיחת דף חדש בכל המריבות, וינהגו כך כלפינו.

5. לברך אחד את השני בראש השנה. תלמיד כתב לרבו, הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, וכנהוג, בפתיחת המכתב ובחתימתו הכביר ברכות ואיחולים לכל טוב. במכתב תשובתו, כתב הרב: "עמוד נא וחשוב, אלו חליפין כדאיים עלו בידך! אתה ברכת אותי בברכתך, ברכת בשר ודם, ותמורתה קיבלת ברכות שמים מעל, ברכת בורא עולם, שנאמר: "ואברכה מברכיך" (בראשית יב,ג), כלומר, בורא העולם מבטיח שהוא יברך: "אברכה" את מי שיברך אותך, "מברכיך", כלום יש עסק משתלם יותר?!

זאת אחת הסיבות, שכתוב בשולחן עורך (או"ח סוף סימן תקפב.): "ונוהגים שכל אחד אומר לחברו לשנה טובה תכתב". כך כדאי לברך כמה שיותר יהודים בשנה טובה, ויתקיים בנו הבטחת הגמרא, שכל המברך את חברו מאריכים לו ימיו ושנותיו (מסכת ברכות נה), ואם בברכה תהיה כלולה גם תפילה על השני, יחול: "כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר, נענה תחילה" (גמרא מסכת בבא קמא צב).

מעשה שהיה: אב מבוהל הגיע אל הרבי מבעלז זצ"ל, ילדו חלה אנושות וזקוק לישועה. להפתעתו, החל הרבי לחקרו: "מתי נולד הילד?", ענה האב: "בעיצומה של מלחמת תש"ח. הערבים ירו מיפו על תושבי דרום תל אביב, הייתה תקופת בהלה וחרדה". המשיך הרב: "האם ערכו מסיבת שלום זכר בליל שבת, לאחר שנולד?" (שלום זכר – מנהג בקהילות אשכנז, שבערב שבת לאחר הלידה, לפני הברית, עושים מעין סעודה קטנה בבית, ומגיעים אורחים בכדי לברך את הילד ומשפחתו במזל טוב וכו), האב ענה: "לא, הכדורים שרקו ברחובות. אנשים הסתגרו בבתים!". "מבין אתה", אמר הרבי, "מנהג ישראל תורה. אנשים עולים, מברכים את האב בלב שמח, שיזכה לגדל את בנו בנקל לתורה לחופה ולמעשים טובים, והברכות מועילות, ומגוננות על הילד בשלבי גידולו. הן חסרות לבנך... לך לבית הכנסת, תבקש מהמתפללים שיברכו את בנך...".

לסיכום: כדאי מאד, הן בראש השנה עצמה והן בערב ראש השנה, להתקשר לחברים, מכרים, ואפילו אנשים שאנו חוששים שפגענו בהם או לא התייחסנו אליהם בכבוד הראוי להם במהלך השנה, ולברך אותם בלב שלם בכתיבה וחתימה טובה, ונזכה שיתקיים בנו הפסוק: "ואברכה מברכך".

"אתן לך 3 עצות מועילות, שיעזרו לך כל ימי חייך"

העצות הן עצות טובות, אך שלא נהיה כמו צייד הציפורים:יום אחד צייד צד ציפור. לפתע פנתה אליו הציפור ואמרה לו: "אם תשחרר אותי, אתן לך שלוש עצות חכמות". אמר לה הצייד:"אני צייד, אני צד ציפורים, אני לא משחרר אותן". אמרה לו הציפור: "כדאי לך לשחרר אותי, אם תשחרר אותי, אתן לך שלוש עצות מועילות, שיעזרו לך כל ימי חייך". אמר לה הצייד: "ומנין אני יכול להאמין לך?", אמרה לו הציפור: "שים לב, עצם זה שאני מדברת איתך בשפת בני האדם, זהלא פלא בעיניך?", חכך בדעתו הצייד, התלבט ואמר: "אהה, אם כך בתנאי אחד". "מהו התנאי?" שאלה הציפור, "קודם אני רוצה לשמוע את העצות, ורק אחר כך אחליט אם לשחרר אותך". "בסדר" אמרה הציפור, והצייד כרה את אוזניו. "דבר ראשון" אמרה הציפור:

1. אם החלטת לעשות מעשה, לעולם אל תתחרט עליו.

2. אם יספרו לך דברים שאין בהם הגיון,אל תאמין ואל תתפתה אליהם.

3. לעולם, אבל לעולם, אל תנסה להשיג מה שאינך מסוגל להגיע אליו.

"יפה!" אמר הצייד. "נו?" אמרה הציפור, "אכן עצות חכמות" אמר הצייד, פתח את כף ידו ושיחרר את הציפור לחופשי. עפה הציפור מעלה מעלה, אל מרומי עץ הברוש, וקראה לצייד: "פתי שכמוך, אתה צייד, אתה? איך שחררת אותי? איך האמנת לדברי ההבל שלי? בבטני יש אוצרות, יהלומים, אזמרגדים, וככה שחיררת אותי?", "מה!" זעם הצייד וחמתו בערה בו, "מיד אתפוש אותך". הוא זינק אל העץ והתחיל מטפס על הגזע הגבוה, אולם ברגע מסוים לא עמדו לו כוחותיו, והוא התדרדר מן הגזע ונפל בחבטה על האדמה הקשה. "אוי אוי", זעק בכאביו, מתפתל על הקרקע. "פתי שכמוך!" קראה אליו הציפור ממרומי העץ, "אפילו דקה אחת לא השכלת לשמור על שלוש העצות. אמרתי לך לא להתחרט על מעשה שהחלטת לעשות, והנה כבר התחרטת על ששחררת אותי. אמרתי לך לא להאמין לדברי הבל, והרי איך יכול להיות שבבטני הקטנה יהיו זהב, אזמרגדים ואוצרות קורח? ודבר אחרון, יעצתי לך לא לנסות להגיע למה שאינך מסוגל אליו,הרי אין לך שום סיכוי לתפוס אותי, אני בראש העץ ואתה לא מסוגל בכלל לטפס על העץ", אמרה הציפור ופרשה כנפיים ונעלמה במרחבי השמים. "אוי, אוי" נאנח הצייד,והבין לבסוף את שלוש העצות החכמות של הציפור.

מסקנה: העצות טובות, אך שלא עם סגירת המאמר נשכח אותן, נתפלל שנזכה לקיים את כולן, ותהיה לנו שנה טובה ומתוקה.

(חלק מהדברים הכתובים במאמר זה מעובדים מספרו של הרב שלום מאיר וולך, "מעיין המועד").

למה לא ישנים בראש השנה? למה התורה כל כך מלחיצה אותנו? ואיך אפשר לשלוט על מזלנו בשנה הבאה? הרב פנגר בהרצאה חדשנית ואקטואלית מתמיד: