האותיות הקטנות – מאמר לשבת

"אולי נלך לזקן היושב בפינה", הציע משה לשלומי. "ייתכן שהוא ידע לענות על הקושיה הגדולה בה אנו מתחבטים שעה ארוכה".

הזקן הרים את משקפיו מגשר אפו למראה הלומדים הצעירים שניגשו לשולחנו. פניו ההדורות והספר שלפניו שיוו לו מראה של תלמיד חכם מובהק. השניים קיוו שממנו תגיע הישועה. שטחו בפניו את הקושיה מכל צדדיה, והניחו מולו את כרך הגמרא בכדי שיוכל להתעמק בסוגיה ולהאיר את עיניהם.

הזקן התבונן והתבונן מספר דקות בדף שמולו, והפטיר: "לי יש בכלל קושיה אחרת. כיצד אתם מסוגלים לקרוא אותיות כל כך קטנות?!"

***

עקידת יצחק המופיעה בפרשתנו, הינה אירוע מכונן ורב רושם בתולדות עמנו. רבות השפיע מאורע זה על העם היהודי, הן בזכות רוחנית והן בלימוד מעשי של יצחק שמסר נפשו על קידוש ה' ואברהם שהסכים להקריב את היקר לו מכל על קידוש ה'.

מאמר פלא מצינו במדרש (בראשית רבה נ"ו, ב'): "אמר רבי יצחק הכל בזכות השתחוויה, ואברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחוויה (שנאמר) ונשתחווה ונשובה אליכם".

לכאורה, קשה להבין מה חשוב כל כך בהשתחוויה זו שהכל בזכותה. ועוד יותר קשה: מסירות הנפש של אברהם ויצחק אינן גדולות לאין ערוך מן ההשתחוויה?

על מנת להבין זאת, נקדים יסוד גדול בהבדל שבין נבואת משה רבינו לשאר נביאי העם היהודי לדורותיו: אחד ההבדלים שמונים חז"ל בנבואת משה הוא, שבכל עת שהיה רוצה היה מקבל נבואה מה'. כמו שאמר לאלו שהיו טמאים לנפש אדם ורצו להקריב את קרבן הפסח "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם".

שאר הנביאים לעומתו, ואברהם אבינו בכללם, היו זקוקים להכנה רוחנית לפי דרגתם כדי לקבל נבואה. אם דבר-מה השתבש בהכנה זו – הנבואה לא הופיעה.

הגמרא (סנהדרין פט:) מספרת על המאמצים הכבירים שערך השטן על מנת למנוע מאברהם את העקידה. בתחילה הפך השטן לנהר שוצף וביקש להטביע את אברהם. כיון שהגיעו המים לצווארו של אברהם אבינו, זעק לה': הושיעה ה', כי באו מים עד נפש. מיד גער ה' בשטן והנחל נעלם.

ראה השטן שבכח זה לא הולך, התחפש לזקן קשיש ובא לשכנע את אברהם שלא יוותר על בנו שנולד לו בדרך ניסית לאחר מאה שנות עקרות. ובפרט שמבן זה אמורים לצאת כל עם ישראל. אך אברהם דחהו בשתי ידיים ולא הסכים לשמוע לו.

התחפש השטן לבחור צעיר והגיע לפתות את יצחק: "אביך כבר זקן", אמר לו. "אולי הוא לא הבין את דברי הקב"ה אליו בצורה נכונה? לפני שאתה פושט צווארך לשחיטה, תנסה להתבודד ולקבל נבואה ישירות מהבורא בכדי לוודא זאת".

גם יצחק התעלם ממנו. "וילכו שניהם יחדיו".

ראה השטן שאינו מצליח למנוע את אברהם בזהות בדויה, החליט להוריד את הכפפות ולהתגלות אליו בדמותו האמיתית: השטן. וכך אמר לאברהם: "אני הרי נמצא בשמים ויודע מה קורה שם. כך שמעתי מאחורי הפרגוד 'השה לעולה ואין יצחק לעולה'". במילים שלנו: זהו רק ניסיון, אבל בסופו של דבר יצחק לא יישחט.

אמר לו אברהם: "כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת אין שומעים לו". אברהם מסרב להתפעל משכנועי היצר וממשיך בדרכו באותו להט, באותה מסירות.

אברהם מגיע להר המוריה והתכונן לעקידה, בנה את המזבח ורצה לעקוד את יצחק. והוא זוכר לקיים דין הכרחי: לפני הקרבת קרבן (יצחק) יש להשתחוות לה'. ואברהם משתחווה.

אילו לא היה אברהם משתחווה, ייתכן מאוד שכיון שעבר על דין מדיני הקרבת הקרבן, לא היה זוכה לקבל נבואה מה' כיון שהכנתו לא הייתה כראוי. המלאך לא היה נגלה אליו ומצווהו לא לשחוט את יצחק. כל ההכנה הגדולה הייתה יורדת לטמיון והעם היהודי לא היה נוצר.

את זה מדגיש רבי יצחק במדרש שאלמלא ההשתחוויה, הפעולה הלכאורה טכנית, אך ההכרחית, בתהליך הקרבת קרבן – היא זו שגרמה שישובו אברהם ויצחק בשלום מן העקידה.

***

לעתים בלהט העשייה אנו ממהרים כל כך להגיע למטרה, לתכלית. משכך, נוטים אנו לא פעם לדלג על ה"אותיות הקטנות". על הפעולות שנראות לנו פחות חשובות מעצם הדבר עצמו.

אין ספק שסדר עדיפויות נכון גם הוא נצרך, ולעתים כשאי אפשר להשיג הכל יש לוותר על הדברים החשובים פחות. אך מאברהם אבינו נלמד שגם כאשר ההתלהבות והרצון הטוב מאיצים בנו לפעול, יש לזכור שיישוב הדעת חשוב הרבה יותר.