וואטסאפ כמלשינון: עוד כלח של פרטיות הלך לאיבוד

"הכל בסדר"? הצעקה הזאת הקפיצה אותי. "מה, את ישנה"? הוא מיד הנמיך את הטון, כאילו מבקש להתנצל. "מה קרה"? אני מסירה קור שינה טרופה של אישה שילדה לפני חודש ומנסה לתפוס תנומה ברגע נדיר של שקט...

חיפשנו אותך דחוף, והיו שני vv אז לא ברור למה את לא עונה. "שני וי"? אני עדיין לא ממש בעניינים. "נו, ההודעות, לווטסאפ". נתתי לראשי ליפול חזרה על הכרית. "שונאת, שונאת אותו - הווטסאפ הזה".

ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, הפרטיות שלי נעלמת, קבלתי לא פעם באוזני כל מי שרק הואיל לשמוע. או לקרוא... ואני יודעת שהוא קרא. עובדה - יש שני וי. ובתור בני אדם חסרי סבלנות לחלוטין, עבדי טכנולוגיה, אנחנו שוכחים שיש במוח פעולה שנקראת חשיבה. כי אם היינו משתמשים בה, סביר להניח שהיינו מבינים שלכל פלא טכנולוגי - יש כמות באגים בלתי נשלטת, ובעיקר בלתי צפויה.

זה קיים במיילים - שם אתה יכול לקבל דיווח מי פתח את הודעתך; והבוקר - יופי לנו - ווטסאפ פורצת לי את הדלת בלי שום הכנה מוקדמת ומדווחת בהתלהבות שה"ויאים" האפורים המשעממים שלה, כן, אלו שאחראים לדווח אם ההודעה שלי הגיעה ליעדה, יקבלו חיים משל עצמם, בצבעים חגיגיים, שיהיו מלשינון חסר גבולות: קראתי או לא קראתי?

תראו, עד לא מזמן חשבתי שיש משהו טוב בזמינות של הווטסטפ, והאפשרות לדעת מתי כל אחד נראה לאחרונה, כי אם למשל נזכרתי במשהו חשוב, והשעה כבר אחרי חצות, ואני חוששת להיות חוצפנית ולהתקשר או לסמס, אז יש לי אפשרות לבדוק. אם אותו אדם נראה לפני כשעתיים, אני לא אציק לו, אבל אם הוא מחובר, או נראה ממש לא מזמן, ארגיש בנוח לפנות אליו. אלא שגם את האופציה הזו, יש כבר אפשרות להסתיר, אז מה הקטע של ההתפתחויות האלו? להשוויץ? אני יכול לעשות את זה? מה השיגעון גדלות? אתם יודעים כמה זוועות ועימותים אתם הולכים לייצר עכשיו עם הצבע המעצבן הזה בווטסאפ?

רוצה לתאר לכם מצב: שמונה בבוקר, אני מתיישבת מול המחשב, מתחילה יום עבודה ארוך ועמוס. פתאום אני שומעת אותו, את הצליל הקטן הזה שמדווח על הודעה חדשה. אני בדיוק באמצע פסקה, אז אני לא פותחת את המסך. עוד צליל, עוד הודעה, אני מעיפה מבט, רואה שחברה שולחת הצעה לאיזו מכירה, לא ממש מעניין אותי כרגע, ובוודאי שלא בדחיפות של אמצע (או תחילת) יום עבודה. במטרה שלא לפגוע בה, אני אגיב לה מאוחר יותר, כשזמני יאפשר לי. היא גם לא תצפה להודעה חוזרת מידית, כי לא בטוח שקראתי אותה עכשיו, נכון? היא הגיעה אלי למכשיר, אבל יש סיכוי שטרם פתחתי ועיינתי בה. עכשיו דמיינו לעצמכם שאותה חברה שולחת הודעה, אני קוראת אותה, לא מוצאת את הרגע או הרצון להגיב, והופ, הוויאים שלי נצבעים בכחול. היא יושבת מול המסך, צופה בצבע המבעבע מולה, ומתחילה להתעצבן עלי. את לא יכולה לענות? קשה לך להגיב? מה קרה?

וזו לא רק היא, זו גם היא וגם זה וגם הוא, ועבודה, ובקשות, ורעיונות, ואין ספור מקרים וסיפורים, שמה לעשות, אני לא באמת תמיד יכולה או רוצה להגיב להם בדיוק ברגע ששלחתם לי את ההודעה!

הטכנולוגיה הרצחנית הזאת הפכה אותנו לאנשים חסרי סבלנות בעליל. אם פעם הייתי מתקשרת לבית של חברה, ולא היה מענה, הייתי מנסה מאוחר יותר, או משאירה הודעה. הודעות טקסט, שנראה כמעט כמו אבד עליהן הכלח, היו נשלחות, כל שהיה נותר הוא לבהות במסך ולנסות לדמיין שמישהו קיבל את ההודעה שלנו. היום, כשהכל כל כך זמין ונראה לעינינו, פיתחנו ציפיות ודרישות גבוהות מעל לממוצע.

אז אני רוצה להגיד לכם, כי אני שונאת לשקר, וזה ממש לא כיף, ולא רוצה להגיד אם ראיתי או לא ראיתי, ועוד כל מני כאלו שכולנו מדי פעם נאלצים להחליק (מפני דרכי שלום כמובן): תזכרו ששמונה שעות מהיממה מוקדשות לעבודה, עוד ארבע לפחות לתעסוקת הילדים והצרכים האישיים, ובערב, אחרי כל הסידורים והעניינים, אם עוד נותרות העיניים פקוחות, יש לי זמן לכל השאר.

אני לא יכולה להיות משועבדת לכל הודעה והודעה. עם כל הכבוד והרצון הטוב שלי, אתם באמת לא היחידים ששולחים הודעה. אל תשכחו שמחכות עוד עשרות כאלו, שגוזלות לעתים זמן יקר. ולפעמים הן מגיעות בדיוק כשאני על כסא של רופא השיניים, לפעמים בנהיגה, לפעמים בשעה שאני לומדת למבחן עם הילדה, או סתם מספרת סיפור לקטנה. אל תתנו לצבע הזה לבלבל אתכם, להשפיע יותר מדי על החיים שלכם, להפוך כל דבר לברור מאליו, וסתם שתדעו, שנורא מעצבן, כי מאז ה"שדרוג" המדובר, בשיחה אחת נצבעו לי ויאים בכחול, ובשיחות אחרות לא, וקיבלתי הודעות מאנשים, ונשארתי מבולבלת, הם קראו? ברור, כי הם הגיבו, אז למה לא נצבע לי בכחול? ולמה בשיחה אחרת כן?

תראו למה אנחנו נותנים לשלוט בחיים שלנו ולהכניס אותנו לבלבולים מטורפים. חושבת שאם כל התוכנות והאפליקציות לא יודעות לעשות סוף להרס הזה, אז לפחות אנחנו יכולים להפעיל קצת כח התנגדות אישי. תכלס, זה לא מותיר מנוס מלומר פשוט כך: קראתי את ההודעה שלך, ופשוט לא רציתי לענות.