ראש השנה
זה הזמן
בראש השנה הכל נבחן מחדש - לא רק מה נקבל, אלא גם מה יילקח מאיתנו. לכן אסור לנו לפספס את ההזדמנות
- דוד הוד
- פורסם י"ז חשון התשע"ד |עודכן
הרבה משאלות יש בליבנו על דברים כאלו ואחרים, אותם היינו כל כך רוצים, עליהם אנו כל כך חולמים. הרבה פעמים, כשנתקענו במבוי סתום בעבודה או מול פקיד במשרד כלשהו, ואולי כתלמידים מול המורה, אמרנו לעצמנו: "אם רק היו יותר מקשיבים לי... ואולי אם הייתי משקיע טיפה יותר... אם גם אני הייתי פרוטקציונר כמו ההוא...".
זה כבר הפך לסוג של בילוי - להתנתק מהעולם ולהפליג בדמיונות ורודים בהם הכל טוב. אך זה אכן קורה. מגיע היום והרגע שבו מוכרעת גורלה של כל משאלה ושאיפה. זהו ראש השנה - היום שמגלם בתוכו את אירועי השנה החדשה כולה. הכל מוכרז היום, הכל שפיט.
לא רק אילו דברים יתווספו ואיזה לא, אלא גם כל מה שיש לי עד עכשיו, אפילו כבר שנים רבות, נבחן ונשקל מחדש. האם הדבר יילקח ממני או יישאר אצלי עוד שנה? ביום הזה הכל פתוח, הכל נמדד ונשקל חזרה - גם הדברים ה"מובנים מאליהם" כתפקוד גופנו, ואפילו כישרונותינו.
בראש השנה, שזהו יום הולדת האדם הראשון, עורך הבוס של הבריאה שיערוך ושקלול מחדש. כמו סוחר שבוחן מוצר חדש בחנותו, כמה משתלם הוא, וכמה כדאי להשקיע בו עוד. בודק אלוקינו, האם מתוך רמת הרווחה שהייתה לנו עד עכשיו, עבדנו אותו כיאות. אם לא, אזי הסנגור שלנו בשמים דורש להחסיר מאיתנו, מתנאי חיינו. הוא טוען במשפט, שחייבים לרחם על הנ"ל ולא לתת לו לנסוע ללא תמרורי הכוונה מינימאליים. כך מגלה לנו טפח וחצי רבי אליהו דסלר זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו" על התנהלותו של המשפט בשמים, ביום הקדוש הזה."כל שנה שרשה (עניה) בתחילתה, עשירה בסופה", אומרים חז"ל. ככל שאנו מגיעים יותר ויותר כרשים, כעניים, ויודעים שאין לנו כלום ביד באמת - לא הבית שרשום על שמנו כבר עשר שנה, ולא הרכב שקנינו מהחברה לפני שלוש שנים - גישה זו מבטיחה שנה עשירה, בגלל שאנו מגיעים בגישה נכונה. שהרי זו היא האמת הצרופה. אין לנו כלום ביד.
הכל נדון מחדש: כמה יהיה קל להעיר את הילדים כל בוקר מהשינה, במשך השנה הבאה, מספר הפעמים שהילדים יהיו חולים או בכלל לא. כמה המורה בביה"ס יתייחס יפה לילדנו, וכמה ביטחון עצמי יהיה להם. באיזו מהירות וקלות ייגמלו הם מהמוצץ והטיטול. באיזו מהירות נבין את נפש עוללנו הבוכה כרגע, האם זה שוב האוזניים או שמא הבטן, אולי הוא רעב ואולי סתם משהו עוקץ ברגל. כמה הבוס בעבודה יחייך אלינו, ובאיזו מהירות נבין את החומר הנלמד, לאן ינועו דפנות ארנקנו - כלפי חוץ או כלפי פנים. אפילו כמות האושר והסיפוק העצמי שנחוש, ה-כ-ל נגזר בראש השנה.
ברגע ששופטים אדם מסוים ביום ראש השנה, מעיינים בין היתר במעשיו בעולם הזה באותו רגע. אם הוא עסוק בדברי חולין (כמובן שאין הכוונה על הצרכים ההכרחיים) הרי זה הופך להיות קטגוריה ראשית במשפט של עצמו. אם הוא, עסוק בעניינים רוחניים (תפילה, קריאת תהילים, קריאת פרקי אבות, ספרי מוסר וכן הלאה), וכמו כן הסעודות, אם הן תוך כדי אווירת יום הדין ולא שיחות דמיוניות על מצב ישראל מול הפלסטינאים או מצב הבורסה לאחרונה, הופך הדבר לסנגוריה ראשית במשפטו.
במיוחד ביום זה, צריך לזכור ולהפנים: אלוקים, הוא מלכנו, הוא, ורק הוא, ריבון כל המעשים, כל והאפשרויות ואנו ביום זה יושבים על פי הבאר או, בעצם, על האוקיינוס. אסור לפספס את ה"הזדמנות" של השנה. הזדמנות, מילוי המשאלות. יש תשואה גבוהה להתנהלות נכונה ביום זה.