תפילת חנה - חלק א’

כוונתי לפרשת פקידת חנה ולידת שמואל הנביא המתוארת בתחילת ספר שמואל. פרשה זו אנו קוראים להפטרה ביום הראשון של ראש השנה, וזה כמובן לא מקרי. למתבונן, טמון בפרשה זו עיקר גדול בעבודת היום.

הבה נתמקד בפסוקים מן ההפטרה הכול כך מרגשת...

"ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה... ולו שתי נשים, שם אחת חנה ושם השנית פנינה. ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים" .

"ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבוח להשם צבאו-ת בשילה וגו " .

התלמוד (מסכת סנהדרין) כותב שבתקופת אלקנה, משכן השם היה בשילה, ורוב עם ישראל עבד לפסל מיכה, והיה עשן הפסל היה מתערבב עם עשן הקורבנות... אלקנה, כאברהם אבינו בשעתו, לקח על עצמו לשכנע את עם ישראל לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולא את הפסל.

חכמינו במדרש (ילקוט שמעוני אות ע"ז) כותבים, שבכל פעם שאלקנה עלה לרגל, הוא היה לן ברחובה של עיר. כששאלוהו לפשר הדבר, היה אומר, אנו הולכים לבית השם בשילה, התלכו עימנו? בשנה הראשונה הצטרפו חמשה משפחות, בשנה השנייה כבר היו עשרה, עד שהיו כולם עולים לבית השם... אמר הקב"ה לאלקנה, אתה הכרעת את עם ישראל לכף זכות, וזכו רבים על ידך, אני אוציא ממך בן, שיכריע את ישראל לכף זכות...

עשר שנים חי אלקנה עם חנה, ולא זכו לילדים. אמרה חנה לאלקנה, תכניס את צרתי (כינוי לאישה השנייה) – פנינה, אולי תזכה לילדים ממנה. אלקנה עשה כדבר אשתו, ונשא אף את פנינה לאישה. ואכן, במשך תשע וחצי שנות נישואין עם אלקנה, ילדה פנינה עשרה בנים. וחנה – עדיין עקרה... אין לה ילדים כבר תשע עשרה וחצי שנה...

אלקנה, יש לו מנהג. הוא עולה לבית השם ארבע פעמים בשנה, בשלשת הרגלים, ובראש השנה.

מתאר הנביא "ויהי היום, ויזבח אלקנה ונתן לפנינה אשתו ולכול בניה ובנותיה מנות. ולחנה ייתן מנה אחת אפיים, כי את חנה אהב, והשם סגר את רחמה".

"ויהי היום", מתי זה היה? בראש השנה. האר"י ז"ל כותב שכל מקום שכתוב בתורה "היום", על פי הסוד הכוונה לראש השנה. אלקנה עלה למשכן שילה, ונתן לחנה אשתו מנה כפולה, אישה שבורת לב...

"וכעסתה צרתה גם כעס, בעבור הרעימה, כי סגר השם בעד רחמה".

פנינה הייתה מכעיסה וחוזרת ומכעיסה את חנה. למה? "בעבור הרעימה". חכמים במדרש (ילקוט שמעוני) אומרים, שבאותה תקופה נשמעה בת קול בעולם, שעתיד להיוולד בן שיאיר את העולם ושמואל שמו. כל תינוק שנולד באותה תקופה קראו לו שמואל... ידעה פנינה שכדי לזכות בבן שכזה, צריך למלא כוס של דמעות בתפילה. החליטה פנינה לצער את חנה כדי שתפנה בתפילה לאלוקים... התלמוד מעיד על פנינה "פנינה לשם שמים התכוונה" (בבא בתרא ט"ז). מה עשתה? אמרה פנינה לחנה - כבר קנית לבנך בגד לחג? והרי אין לה בן... הדברים נכנסו כמו סכין בליבה... כשישבו לאכול אמרה פנינה לחנה, נו, כבר האכלת את בנך? וכל פעם נשרה דמעה מעיניה של חנה... למה פנינה נהגה כך? - "בעבור הרעימה", כדי שחנה תתרעם על/אל אלוקים בתפילה. ואכן, הכול עבד על פי התכנית, וכוס הדמעות מתחילה להתמלא. חנה בוכה ומתפללת עד שהכוס עלתה על גדותיה... ומיד"

וכאן, מגיעים אנו לנקודת השיא. "בעבור הרעימה" – "אמר לה הקדוש ברוך הוא, את מרעמת את חנה עלי, חייך, אין רעמים שאין אחריהם מטר"... נכון שהתכוונת לשם שמים, אבל סוף סוף גרמת לחנה צער, גרמת לה להוריד דמעות, אין בכי לחינם! פנינה נענשה בעונש נוראי. לפנינה היו עשרה ילדים (דבר זה נלמד מדברי אלקנה לחנה "הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים" – היינו של פנינה), ולחנה בסוף היו חמשה ילדים. כל הריון של חנה – פנינה קוברת שניים... "עד עקרה ילדה שבעה, ורבת בנים אומללה"... בהריון החמישי של חנה, נשארו לפנינה רק שני ילדים, באה פנינה לחנה והתחננה בפניה שתמחל לה בלב שלם על הצער שציערה אותה. חנה כמובן מחלה בלב שלם , ואף התפללה ששני בניה האחרונים של פנינה יישארו בין החיים... אמר הקדוש ברוך הוא לחנה, "חייך, שהיו ראויים למות, הואיל והתפללת עליהם, לשמך אני קורא אותם...". לכן כתוב "עד עקרה ילדה שבעה", "עקרה" הכוונה לחנה. איזה שבעה? הרי היא ילדה רק חמשה? השניים הנוספים הם בני פנינה, כיוון שחנה התפללה עליהם הם נקראו על שמה...

הנה לנו מסר ראשון מהפטרה זו. בעניינים של פגיעה בזולת וההנהגה של בין אדם לחברו , אין מושג של" את כוויה.

הרב חיים שמואלביץ מביא דוגמה נוספת. (כתובות ס"ב) רב רחומי, אחד מהאמוראים, היה רגיל לבא לביתו כל ערב יום הכיפורים (אחרי תקופה ארוכה בה שהה ימים ולילות בבית המדרש). באחד מערבי יום כיפור הוא התעכב מעבר להרגלו. אשתו ציפתה לו והשקיפה בחלון ביתם. כל כרכרה שראתה אמרה, הנה הוא בא, הנה, אולי עכשיו זה הוא... והוא עדיין מתעכב. מספר התלמוד שנשרה דמעה מעיניה, ובאותו רגע נפל רב רחומי ממדרגה שעמד עליה, ומת!

רב רחומי בוודאי לא התעכב בכוונה ובודאי לא רצה בדמעות של אשתו. גם אשתו בוודאי לא רצתה שבגלל צערה ימות בעלה, הרי עכשיו כשהוא מת, היא תצטער הרבה יותר... אך אין מה לעשות, הוא גרם לה לדמעה, הוא נענש במקום...

כי "משחק" בבין אדם לחברו, הוא כמו משחק באש...

אם כן, ביום הראשון קוראים את ההפטרה הזו, כדי שנשריש בליבנו את גודל הזהירות שאנו נדרשים בעניינים שבין אדם לחברו. אנו מבקשים שנה טובה? הדבר הראשון הוא זהירות מפגיעה בזולת – זה הא – ב .ביום השני אנו קוראים להפטרה פסוקי נחמה שבספר ירמיה. במבט ראשון לא כל כך מובן מדוע קוראים אותם דווקא בראש השנה, אולם לאחר עיון, מבינים שאין יותר מתאים מכך. כתוב שם פסוק, שטומן בחובו את הסוד של ראש השנה: "כה אמר השם, קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו...".מה מסתתר מאחורי פסוק זה? מתי רחל מררה בבכי? חכמים במדרש (פתיחה לאיכה) מתארים,שכאשר חרב המקדש ועם ישראל גלה מארצו, אבות העולם, אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרון, באו להתחנן לפני הקדוש ברוך הוא שירחם על עמו. אברהם הזכיר את מסירות נפשו בעקידת בנו, יצחק הזכיר את עקידתו, יעקב הזכיר את תלאותיו... והקדוש ברוך הוא לא ענה... עד שבאה רחל, ואמרה לקדוש ברוך הוא שיזכור את מעשה החסד המופלא שמסרה ללאה אחותה את הסימנים, כדי שלא תתבייש. אמר לה הקדוש ברוך הוא – בשבילך רחל אני מחזיר בנים לגבולם." אמר לגבולם?.מדהים. מסירות הנפש של אברהם ויצחק בניסיון העקדה לא הספיקה להכריע את הכף, מה כן? מעשה החסד שעשתה רחל עם לאה...אם כן ביום השני אנו קוראים בהפטרה את גודל השכר המגיע למי שנזהר בבין אדם לחברו...שתי הפטרות, הראשונה מלמדת אותנו את עונשו של הפוגע בזולתו, והשנייה את גודל השכר למי שנזהר בכבוד חברו...כולנו מייחלים לשנה טובה, בואו נפעל גם אנו לשם כך, נעשה חסד עם הזולת, עם בני המשפחה, עם השכן, עם הירקן ונהג האוטובוס, נחייך אליהם, נאיר להם פנים, נחוס על כבודם, ונמנע מכל פגיעה בזולת. כשאלוקים יראה שכך אנו נוהגים בינינו, הוא יעשה כך עימנו...