למה היתה שואה, ומהו יחס היהדות לנאצים?

במאמר זה נדון בשלוש סוגיות:
1) יחס היהדות לנאצים ימ"ש.
2) מדוע התרחשה השואה לפי התורה.
3) איזו השקפה מוסרית יותר כלפי זוועות השואה, האתאיסטית [להבדיל] לעומת זו היהודית.
                                                                          * * *
נתחיל עם הסוגייה הראשונה, ונענה דרכה גם על זו השנייה.
לימדו אותנו חז" 
במשפט זה טמונה פילוסופיה עמוקה. אנשים חוטאים נענשים על ידי אנשים שבחרו לחטוא. האומה הגרמנית תמיד שנאה אותנו ורצתה לפגוע בנו, אך אם היינו דבקים בה אלוקינו - הם לא היו יכולים לפגוע בנו לעולם. וההוכחה: העם היהודי מתקיים מעבר לחוקי הטבע של ההיסטוריה מזה אלפיים שנה. בעוד תרבויות ענק כיוון, רומא, בבל ופרס נעלמו כליל, העם היהודי שרד גם תחת רדיפות וגלות. באופן טבעי העם היהודי היה צריך להכחד מזמן, במיוחד כאשר הוא נרדף בכל רחבי העולם.
מארק טווין שביקר בארץ ישראל ב-1867, כתב בין השאר:
"אם יש אמת בסטטיסטיקה, מהווים היהודים אחוז אחד, מן הגזע האנושי. הרי זה כמשב עמום ומעורפל של אבק כוכבים ההולך לאיבוד בתוך הקרינה הגדולה של שביל החלב. על פי גודלם היחסי באוכלוסייה מסתבר היה שבקושי היו שומעים עליהם, אך שומעים עליהם, ומאז ומעולם שמעו עליהם. העם היהודי בולט על פני התבל, ככל עם אחר, וחשיבותו המסחרית גדולה מעבר לכל פרופורציה יחסית למיעוטו המספרי. תרומתו לרשימת גדולי העולם בספרות, במדע, באמנות, במוסיקה, בכלכלה, ברפואה, בלימודים מעמיקים, גם היא חורגת מכל פרופורציה ליחסותו המספרית. הוא ניהל מאבק נפלא בעולם, בכל שנותיו, והוא עשה זאת כשידיו כבולות מאחוריו. הוא יכול היה להתרוקן מתוכנו להיות נבוב והינו סולחים לו על כך. 
המצרים, הבבלים והפרסים עלו לגדולה מילאו את העולם בקול שאון ופאר, אחר כך נמוגו כעשן ונעלמו מן האופק. אחר קמו ממלכות יוון ורומי בקול רעש גדול ואף הן התפוגגו ונגוזו. עמים אחרים התנשאו והניפו גבוה גבוה את הלפיד שלהם, אולם הוא בער עד תום והם נותרו כעת באור הדמדומים או שנעלמו כליל. היהודים ראו את כולם שרדו וגברו על כולם, והם כיום מה שהיו מאז ומעולם, מבלי לשקוע או לסגת, מבלי להתנוון או להיחלש. לא נס ליחם ולא חל פיחות באנרגיה שלהם ולא בערנות ובחריפות מוחם. כל הדברים האחרים הם בני חלוף, פרט ליהודי. כל הכוחות האחרים חולפים ועוברים, אך הוא נשאר. מה סוד נצחיותו?"
(Mark Twain, Harpers Magazine, Sept 1899)
"...ואמנם, לפי הקריטריון המטריאליסטי והפוזיטיבי, צריכה היתה אומה זו מזמן לעבור מן העולם. קיומה היא תופעה מיסתורית ומופלאה, המעידה כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזרה קדומה...".

(הפילוסוף הרוסי ניקולאי ברדייב 1936, משמעותה של ההיסטוריה עמוד 86-87).
"מה זה יהודי? שאלה זו אינה מוזרה כפי שזה יכול להיראות תחילה. הבה נראה איזה מן יצור מיוחד הוא זה, שכל שליטי עולם וכל העמים העליבוהו ודיכאוהו וגירשוהו ורמסהו, רדפהו, שרפו, והטביעו, והוא, על אפם ועל חמתם, ממשיך לחיות ולהתקיים. מה זה יהודי - שלעולם לא הצליחו לפתותו בשום פיתויים שבעולם שמדכאיו הציעו לו בלבד שיתכחש לדתו ויטוש את אמונת אבותיו. יהודי - הנו סמל הנצח. הוא שלא יכלו להשמידו לא טבח ולא עינויים; לא אש ולא חרב האינקוויזיציה לא הצליחו להכחידו. הוא אשר ראשון בישר דבר ה; הוא אשר זמן רב כל-כך שמר על הנבואה ומסרה לאנושות כולה. עם כזה לא יכול להיעלם. יהודי הנו הנצחי - הוא התגשמות הנצח". 
(לב טולסטוי, מתוך מאמר שפורסם בגואיש וורלד - לונדון 1908).
איננו מודים למשנתם של אנשי-הגות ופילוסופים אלו, ובכל זאת גויים מפורסמים אלו הבינו זאת. הא-לוהים, הוא השומר עלינו, וזהו סוד נצחיותו של העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה. 
סוד זה לא יכול להיות מוסבר בצורה טבעית כלל, כי אפילו אמפריות אדירות נעלמו, קל וחומר עמים קטנים אשר נרדפו (והוסיפו לכך את התבוללות, ומנגד את הגיור הקשה ביהדות - לעומת הצלבנים והמסיונרים בדת הנוצרית) ותראי שמכל בחינה טבעית העם היהודי היה צריך להעלם. מי היה מאמין שגויים יתאמצו ללכת עד קצה העולם כדי להרוג יהודים? הידעת שהיטלר ימ"ש כבר היה בדרכו להרוג את כל היהודים בארץ ישראל, כאשר נכשל ברוסיה? 
והנה בתהילים (פג) נכתב את מה שאומרים הגויים בכל דור: "לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכר שם ישראל עוד". מנגד הובטח לנו בתורה (ויקרא כו, מד): "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם - לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה אלוקיהם". וכך הוא באמת המצב: המן הרשע ניסה לחסל את כל העם היהודי ולא הצליח. היוונים והרומאים ניסו לחסל את הזהות היהודית ולא הצליחו. הנוצרים ניסו לנצר בכח הזרוע את כל היהודים ולא הצליחו. היטלר ימ"ש רצה לחסל את כל העם היהודי וכשל גם הוא. האם יש אדם שיוכל לראות בכך צירוף מקרים?!
הבורא תמיד שמר על העם היהודי, כל עוד העם היהודי הלך בדרכו. אך כאשר העם היהודי עוזב את אלוקיו ומורד בו, ניטלת מעליו יד ההשגחה ושונאיו יכלו לפגוע בו. הנאצים נשלחו בשל חוטאי ישראל, ולא כי א-לוהים רוצה להעניש או לפגוע בבניו. יש מערכת משפט בעולם, שאנו רואים רק את מקצתה, והכל פועל בהתאם לאותה תוכנית אלוקית. כך שלמעשה, מעשינו הרעים הם אשר הביאו את הנאצים לפגוע בנו, בדיוק כפי שמעשי האדם הרעים הביאו את המבול לעולם, ובדיוק כפי שמעשי ישראל הביאו לחורבן הבית הראשון והשני. לכל מעשה יש השלכות ויש תוצאה. 
כך הם חוקי הטבע, כך הם חוקי הבריאה: אם יקפוץ אדם לאש או יגע בה - הוא יכווה ויפגע, באותה מידה כאשר עם ישראל חוטא ומזיד - אוייביו פוגעים בו.
עוד לפני אלפי שנים הבטיח ה בתורה (ויקרא כ, כו) "ואבדל אתכם מן העמים להיות לי" - ביארו חז"ל בתלמוד "אם אתם מובדלים מהם, הרי אתם שלי, ואם לאו - הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו" (כך גם ביאר רש"י על הפסוק). כל עוד העם היהודי דבק באלוקיו, גם גדולי אומות העולם לא יצליחו לפגוע בו (וגם מעט יהודים יצליחו לנצח גויים רבים ועצומים). אך כאשר בני העם היהודי מורדים בבורא, כופרים בו ומנסים להידמות לגויים, הם גם ניתנים בידי הגויים אותם העריצו. היהודים רצו להידמות לגרמנים, להיות כמוהם, אז הם באמת נהיו שלהם, והגרמנים בחרו להרוג אותם.

שימו לב שהשואה פרצה דווקא בגרמניה, בירת ההשכלה והחילונות - המקום בו יהודים ממש התגאו בחיקויים את הגויים, חשבו את עצמם ל"נאורים" ו"משכילים" כמוהם. מרבית היהודים ביקשו להידמות לגרמנים ולהיות גויים, הם התבוללו עם הגרמנים וחיללו את השבת בפרהסיה (החרדים בגרמניה היו כמו טיפה בים, ומסיבה זו הסיפורים עליהם מעטים גם כן). האם ידוע לך מה היה כתוב בחוקי נירנברג? בחוקים אלו היה כתוב בדיוק מה שכתוב בהלכה היהודית: אסור ליהודי להתחתן עם גוי. אסור ליהודי לאכול ביחד עם גוי. תחילה נאסר לקנות מיהודים ביום השבת! והם לא הבינו את הרמז הגס.
בנוגע לשאלה, התשובה פשוטה: "אין מגלגלים חובה אלא על ידי חייב" - כך שלמעשה החוטא נענש על חטאו, ואילו הפוגע בו חייב על פגיעתו. לפיכך הגרמנים הנאצים היו אוייבנו, והם ישלמו את המחיר על מעשיהם המתועבים. 
                                                                         * * *
וכעת לסוגייה השלישית. נבדוק את ההשקפה האתאיסטית, לעומת זו היהודית.
1) לשיטת אתאיסטים אין לאדם נשמה (לדעתם האדם הוא בסך הכל על הגיונית?.
2) לשיטת היהדות לעומת זאת לאדם יש נשמה, והוא שונה מכל היצורים החיים הקיימים דווקא בשל יכולת הבחירה שלו. כל אדם הוא אחראי למעשיו, ומכיוון שהוא נברא בידי הבורא, מצפה ממנו הבורא לנהוג ביושר ולהתגבר על טבעו הבהמי. על האדם להתגבר על מידות כמו כעס, שנאה, נקמנות, רכילות, תאווה לשפיכות דמים, ותאוות בשרים משולחת רסן. האדם ירד לעולם עם יצר טוב ויצר רע, וכח בחירה ביניהם, וזאת מכיוון שהוא נשפט על בחירתו. לפי היהדות, העולם הזה הוא בסך הכל עולם נסיון בפני חיי הנצח של העולם הבא. בחיים על פני האדמה, על האדם להתגבר על טבעו החומרי, ולטפח מידות רוחניות כמו אהבה, רחמים, גבורה על היצר והקרבה נפשית. היהודי מאמין שבסופו של דבר, יזכו כל הצדיקים בשכר וכל הרשעים בעונש וכליון. היהדות מציגה עולם מתוכנן בו הכל מנוהל בתבונה, גם כאשר אין האדם מבין זאת (בשל מוגבלות שכלנו לעומת הבורא האינסופי). מובן כי מי שיצר את היקום והאדם בחוכמה כה אדירה, עד לתא הזעיר ביותר, הכין תוכנית מיוחדת עבור האדם בעולם, והוא מנהל את העולם בחכמה וביושר.
החליטו בעצמכם מי בחר בהשקפה צודקת ומוסרית, ומנגד מי בחר בהשקפה מעוותת והרסנית.