איך להתעורר: חושבים חיים

"דוקטור אני בבעיה רצינית. על סף התקפת לב", זועק מרוקאי בהיסטריה לרופאו. "אני מתעצבן על כל שטות. תעזור לי".

"תראה", משיב הדוקטור בקול רגוע שיכול לפוצץ פיל אפריקאי אדיש, "אתה חייב להשאיר את כל המתח והעצבים מחוץ לחדר השינה. לילה רגוע של שינה בריאה יחולל אצלך פלאות".

"זה מה שאמרתי לאשתי", מתרתח המרוקאי. "אבל היא לא מוכנה לישון בסלון"...

                                                                 ***

מספר המדרש (אסתר רבה א, ח): "ר' עקיבא היה יושב ודורש ונתנמנמו התלמידים, בעא לערערה יתהון [חפץ רבי עקיבא לעוררם], אמר: מה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא כך אמר הקב"ה - תבוא אסתר בתה של שרה, שחייתה שבע ועשרים ומאה שנה ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינות".

בימינו, כאשר הציבור מתנמנם, ישנן דרכים מועילות יותר לעוררם. כגון: סיפור, משל, או אפילו בדיחה. כיצד באמת התעוררו התלמידים מדרשה זו של רבי עקיבא?

"שעת פעילות חברתית נושאת פרסים", הכריז מנהל מפעל ייצור לעובדים ששמחו לגוון את השגרה המשמימה. "ככל שתצליחו לדחוס בארגז שלפניכם מספר רב של חלוקי נחל - תזכו בפרס קבוצתי יקר-ערך. שעתיים לרשותכם, הספירה לאחור החלה בשנייה זו". העובדים ערכו סיעור מוחות במשך שעה ושלושת רבעי, וב-13 דקות סיימו את שיבוץ החלוקים בארגז. שתי דקות מחו את הזיעה וחיכו למנהל שיכריז על הפרס.

אך למנהל היה זמן בשפע. "האם לדעתכם ניתן להכניס משהו בארגז הזה?"

העובדים נענעו ראשם בשלילה. הארגז דחוס עד תום. המנהל היצירתי לקח שקית אבני-חצץ קטנות, ערם אותן על פתח הארגז וניער עד שכל האבנים נעלמו בין חלוקי-הנחל. כעת היו בטוחים העובדים שהארגז מכיל את מירב הקיבולת שניתן להכניס בו.

להפתעתם נטל מנהל המפעל שקית חול-ים, שְפָכָהּ בערימה על פתחו של הארגז וניער עד שכל החול הדק נעלם במעמקי הארגז. הוא שב על הפעולה עם בקבוק מים שנספגו היטב בחול, ולעובדיו המשתאים לא נותר אלא ללמוד פרק בהלכות ניצול ויצירתיות.

רבי יהודה לייב - ה"שפת אמת" מגור, משיב על השאלה בה פתחנו: הכיצד זה ביקש רבי עקיבא לעורר את הציבור עם דרשה כה מעורפלת. וכי רק בגלל שכאן וכאן מדובר במספר בעל ערך זהה הם צריכים להתעורר?

מחדד ה"שפת אמת" את דברי רבי עקיבא: אם על כל שנה מחייה של שרה קיבלה אסתר מדינה, אז על כל חודש ניתן לקבל עיר, על כל שבוע יש אפשרות לרכוש שכונה, על כל שעה - בניין, על כל דקה - דירה, על כל שנייה - חדר...

זאת ביקש רבי עקיבא להחדיר בציבור השומעים: הזמן יקר. ניתן לרכוש בו כה רבות. אל תישנו כעת!

רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג מבאר את הסיבה שזכתה אסתר למלוכה כה רבה כנגד חייה של שרה: המדרש לא כותב ששרה "חיה" 127 שנה. אלא שרה "חייתה" 127 שנה. פירושו של דבר, היא ניצלה כל רגע מרגעי חייה בצורה מיטבית גם בשנים הקשות. גם ברגעי הסבל.

לעומת זאת, איננו יכולים להבין את עומק הדין הזה, וכמובן שאין המדובר ברמה הפעוטה שלנו, אבל אצל האמהות האחרות לא נכתב שבח כזה. רבקה אמרה "קצתי בחיי מפני בנות חת", רחל אמרה "הבה לי בנים ואם אין - מתה אנכי", ואילו עיניה של לאה היו "רכות" מבכי. היו להן רגעי שבירה מסוימים לפי דרגתן.

שרה שעברה חיים מרים וקשים לא ויתרה על "חיותו" של אף רגע. תמיד שאפה לנצלו בצורה מקסימאלית. כנגד זה זכתה אסתר למלוך על מאה עשרים ושבע מדינות. זהו ביאור דברי רש"י על המילים "שני חיי שרה - כולן שווין לטובה". שרה ש"החייתה" את כל רגעי חייה, הרוויחה בעצם שכל חייה היו שווים בכך שחתרה להשיג בהם "טוב".

                                                                       ***

הרגעים שהיינו מעדיפים למחוק מן הדיסק הקשיח של חיינו לא חייבים לקבל גוון אפרפר-דכאוני. אם נבדוק מה ניתן לעשות גם כשכל האופציות סגורות, הארגז מלא עד תום, ולא נחפש לדחוק את הזולת אל מחוץ ל"חדר השינה" הרגשי שלנו, כי אנו מרגישים דכדוך בשל חוסר הישגים - נְחַיֶּה את חיינו ונשדרגם לטוב יותר. נהפוך כל רגע וכל דקה לפעילים ותוססים.