פרשת חיי שרה: האינטרסים ואנחנו, מי מנהיג את מי

אילו היה אברהם אבינו חי בדורנו אנו, בוודאי היו כולם מכתירים אותו בתואר "מרן". אפילו העיתונאים או כל סוגי הפרשנים למיניהם. ברור. השאלה היא מה היה קורה אילו היו אלו אמורים להתמודד עם מנהיגותו של יצחק אבינו. כנראה ליצני הדור היו מגדירים אותו כמסתגר, מחמיר, אינו יורד אל העם ומי יודע מה עוד. השם ירחם

לפני שאנו שופטים את ליצני הדור, הבה נתבונן כמה גדול היה פעלו של אברהם אבינו ואפילו בעין בלתי תורנית מבינה. כדאי לעיין בתיאורים המבארים את המהפכה שעשה אברהם, הנה קצת ממילותיו הרמב"ם אודות אותם ימים כאשר אברהם השיב עטרה ליושנה והיה "לבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד... והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה... וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר..."

קולטים את המערך העצום? פסיכולוגיה אישית, עריכת ספרים והפצתם, סמינריוני אירוח ברמה גבוהה, השכלה ודעת לכל, ובקיצור הפנינג אדיר של אמונה. אלפים ורבבות לא פחות, היו מאנשי אברהם עד שכולם קראוהו אב המון גויים. הנהגה של ממש בקנה מידה עולמי.

השאלה הגדולה עולה מאליה, מה קרה כאשר באה עת חילופי ההנהגה, כאשר זרחה שמשו של יצחק שהיה 'מידת הדין' והיה ספון רבות בבית המדרש בתוקף תפקידו מאת אביו להיות "מלמד ומזהיר...". היכן אכן נעלמו כל אותם אלפים ורבבות שקיבץ אביו בעמל חיים?

טופ, נניח שהאלפים שרדו, אבל היכן הרבבות, האם הם השתחלו בין שבעים הנפש שגלו עם יעקב למצרים? ממש לא. כפי הנראה מאז פטירתו של אברהם אבינו הללו הלכו והתמעטו אט אט. הגיוני בהחלט שהם לא ידעו ולא השלימו עם מנהיגותו ה'בדלנית' של יצחק אבינו. פרשניהם הסבירו כנראה בין האתרים וגליהם כי הלה אינו 'פתוח' כקודמו ואינו יורד אל העם, כאילו היה חלילה יצחק מוגבל אישית באפשרויותיו. טעותם הפשוטה הייתה כי אדרבה יצחק בחר בהנהגה זו על פי הבורא, משום שכך היה מתאים לדורו שלו. מנגד אברהם היה בתקופת האיסוף אחר הכפירה הגדולה של דור אנוש ומשך תפקידו היה שונה בעולם. ואולם אחר שכולם כבר ידעו את האופציה הקיימת כעת בא עידן הבירור עליו הופקד יצחק, עתה הייתה העת להתקדם ברמה ולעלות מעלה, בפרט כאשר קמו מתנגדים ספציפיים יותר לשיטה העדכנית של אברהם אבינו. (ומעניין כל הנהגת ימינו אנו באה דווקא כתוצאה מברכותיו של יצחק ליעקב ועשיו אחיו שהתחלקו בסייף ובספר, ובכלל באופי ההובלה בעולם. שכן חלוקת התפקידים נכונה רק אחר המיון המתבקש).

מי שלא הבין להסתופף ולהשתדרג במחיצתו של גדול הדור הבא מצא את עצמו בפח הזבל של ההיסטוריה. ההפסד היה כולו שלו כמובן.

קל להביט אחורה ולהבין, אולם למרבה הצער לא אחת, זה קורה גם לנו, במקום לקבל הכוונה ממה שגדול מאתנו, אנו מתהפכים ומסבירים את עצמנו לדעת, אנו "יודעים" להסביר לדברר וליחצן כל המתרחש בעולם, בפרט כשזה לא 'מתאים' לנו או אף בכדי שזה לא יאיים ויתקרב אלינו. כך למשל קורה שבמקום להתאים את עצמנו להוראותיו של גדול הדור אנו מנסים להתאים אותו אלינו... וכאשר גדול הדור מורה ומכוון אנו מסבירים לעצמנו ולעיתים גם לסובבים אותנו שהכוונה היא לא בדיוק ליבלת שלנו, אלא... ובכלל הרי הוא אומר ומורה זאת בגלל ש.. וש...  וגם... ו...

חסכנו מאתנו את הפירוט המוכר והאומלל הזה המבהיר בהחלטיות כי עדיין אנו שבויים בעולם האינטרסים שלנו, עדיין אין אנו יודעים להגביה ולצוף ממעל לנטיות שלנו ולהחליט הכרעות חיים נקיות מכל רבב אישי. אל לנו ל'התאים' לעצמנו את מערך המצוות והציוויים שנועדו לנו כי בכך אנו מנטרלים את העוקץ שבהם, זה האמור לשפות ולשייף את הגיבנת האישית שלנו.

ואגב הדברים נכונים גם בעצות והוראות טובות שאנו מקבלים, מההורים, מחברים,  או אפילו מבן או בת הזוג לחיים. קשה לקבל, יותר נוח להחליף ערוץ או דובר וחסל. חשבו על כך שעל פי רוב האנשים הללו אוהבים אותנו ומי ייעל אותנו אם לא הם.

                                                                       ***

מעשה היה בבוקרו של יום סגריר וקריר. תחילת חודש שבט, השכם לפנות בוקר. הכל חשוך סביב ברחוב יואל שבשכונה הירושלמית הוותיקה, ידית הדלת מנסה להיפתח אנה ואנה, ולשווא.

מאחורי הדלת עמד מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי יהודה צדקא כשהוא עטור בטלית ותפילין ומנסה לצאת לתפילת ותיקין. דא עקא שהבריח והמסגר לא שיתפו פעולה באותו שחר.

צר היה לו לרבי יהודה שכן זמן התפילה כבר קרב ובא, ואילו הדלת ממאנת הייתה להיפתח. בצר לו התקשר אל חתנו רבי יעקב שהיה ער אותה שעה ובקשו אם יוכל לבא לעזרתו מבחוץ.

"צר לי שאני מטריחך, אולם היום, ג' שבט הוא יום ההולדת שלי, ואיך ביום כזה לא אתייצב לפני בוראי להודות לו עם שחר..." לחש הרב הישיש נרגשות. 

לאחר זמן כאשר רבינו סיפר כל זאת בחוג המשפחה, נענה אחד מבניו ואמר: ראה אבי כמה הטלפון נחוץ וחיוני לאדם... שכן כידוע רבי יהודה רוב שנותיו מתנגד היה נמרצות להכניס מכשיר טלפון לביתו בטענה שהדבר גורם לביטול תורה ואיבוד זמן יקר. רק בסוף ימיו ומתוך ההכרח הכניס את המכשיר לביתו לשמחת קרוביו שדאגו לו.

"טעות היא בידך" השיב רבנו בחיוך והבהיר לבנו: אדרבה ניתן לומר כי לולא היה לי טלפון, שמא הדלת כלל לא הייתה נסגרת... הנה ראו את השלג היורד בתבל, לנו יש הסברים תחזיות ופרשנויות שונות סביב כמות השלג המשתנה בעולם משנה לשנה, אולם אדרבה האמת היא הפוכה, כי כלשון הפסוק הבורא הוא: "הנותן שלג כצמר". כלומר שכפי מדת הצמר ואמצעי החימום שיש לאדם כך בהתאם ובמדויק נותן הקב"ה שלג. לא פחות ולא יותר...

ובמילים אחרות, בדרך כלל אנו עצמנו הסיבה לכל הסובב אותנו, ההוראות והתרחישים שסביבנו מותאמים לנו אישית כמו כפפת צמר חמה לידיים קרות, אך אנו העיקשים בדמיוננו ההפוך. הבה נעצב את אישיותנו דווקא ובעזרת כל זאת, בל לימים נתעצב אל לבנו, כשיהיה כבר מאוחר מדי.