הראשל"צ משיב לשאלה: האם למנוע מילדים פרי של שביעית?

שאלה:גננת שואלת, חפצה היא לחלק לילדים בגן ירקות של שביעית, דא עקא שהללו מפזרים זעיר שם זעיר שם ואינם מכלים את מנתם עד תום. השאלה היא האם אסור לפיכך אין לתת להם כלל מפירות וירקות כאלו?

הראשל"צ משיב 

כתב בספר דרך אמונה (פ"ה ה"ג סקי"ג) דצריך למנוע את הילדים שלא יבזבזו את האוכל וכתב שם בציון הלכה (סכ"ח) שזה משום חינוך אבל מדינא שרי. ועיין בשלחן ערוך (אורח חיים סימן שמג) דמבואר, בקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו, אבל אביו מצוה לגעור בו להפרישו, ולהאכילו בידים אסור אפילו דברים שאסורים מדברי סופרים, וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד, ואפילו בדברים שהם משום שבות. ע"כ. והיינו דבאיסור דאורייתא, כיון שהאב מצווה לחנכו במצות מנעוריו, כל שכן שמצווה לגעור בו ולהפרישו מאיסורא דאורייתא. אבל בית דין אינו מצווה להפרישו, שהרי הקטן אינו בר עונשין, ואף בית דין של מעלה אין עונשין עד עשרים, ובית דין של מטה בן י"ג. וראה מה שכתב בזה בכף החיים (סימן שמג אות ה').

ואמנם בדבר דנפיק מיניה חורבא, כגון תקיעת שופר [שהקטן תוקע בראש השנה שחל בשבת] שהקול נשמע לרבים, מצווין בית דין להפריש את הקטן מאיסור, כדי שלא יבואו לתקוע בשבת. [הר"ן פ"ג דראש השנה. מגן אברהם ריש סימן שמג]. ואף על פי שעושה על דעת עצמו בכהאי גוונא מוחין בידו. [הגר"ז]. אבל באיסורי דרבנן, אסור להאכילו בידים, ואין חיוב להפרישו, אבל אסור "להרגילו" באיסורים, אפילו איסורי שבות. וכיון דשביעית בזמן הזה מדרבנן חשיב כאיסורי דרבנן, וממילא אסור לאביו להרגילו בביטול מצוה זו.

והנה מותר ליתן בננה לתינוק כשיודע שאוכל רק חלק ממנה כן כתב בבית רידב"ז (פרק ה' אות א'). וגם לא שייך לאסור כאן מצד מה דאסור לספות לקטן איסור דרבנן, כמבואר בשלחן ערוך (אורח חיים סימן שמג), שהרי בשעה שנותן לו הרי הוא היתר והתינוק מפסיד אחר כך. ע"ש. וכן כתב בספר מנחת ירושלים (עמוד קיג סכ"ז), ובמראות יעקב (סכ"ט), דגם לאוסרים גרם הפסד פירות שביעית, כשהקטן לוקח מעצמו פירות שביעית ומפסידם על דעת עצמו, בזה לכולי עלמא אין חיוב מעיקר הדין למנוע הקטן, דהגדול אפילו לא גרם להפסד פירות שביעית ע"ש. וכן כתב בכרם ציון (הלכות שביעית פי"ד ס"א) דגרם הפסד פירות שביעית שרי בשביעית, ולכן מותר ליתן לתינוק פירות שביעית ואף על פי שהוא יפררם וימאיסם מאוכל. ע"ש. וכן כתב בספר שמיטה כהלכתה (עמוד נא) דמותר ליתן לתינוק בננה שלימה, אף שיודע שהתינוק לא יאכל את כולה והנשאר יימאס. ומכל מקום מה שישאר בשיעור הראוי ולא נמאס יכרכנו בנייר או בניילון, ויזרוק לפח, אך אם אפשר ליתן לתינוק רק חלק מהפרי בלי לגרום להפסד עדיף. ע"ש.

 ובאמת גם מותר לתת זקן וחולה מפירות שביעית למרות וידוע לנו שלא יגמרו עד תום את מאכלם,  כן כתב במשפטי ארץ (פ"א הי"א). ובלאו הכי כבר נתבאר שכל גרמא בהפסד פירות שביעית שרי.

הלכה למעשה

מותר ליתן פירות שביעית לתינוק אף על פי שהתינוק באכילתו יפרר וילכלך הנשאר כדרך התינוקות ויפסיד האוכל הנשאר, משום דהוי גרם הפסד ומותר. על כן מותר ליתן לתינוק בננה שלימה שיש בה קדושת שביעית אף שיודע שהנשאר ימאס. כך גם מותר לתת זקן וחולה מפירות שביעית למרות וידוע לנו שלא יגמרו עד תום את מאכלם.

ואולם כל מה שישאר בשיעור הראוי ולא נמאס יכרכנו ויזרקנו לפח. ואם אפשר ליתן לתינוק רק חלק  מהפרי בלי לגרום להפסד עדיף.

ומלבד זאת ברור הדבר כי על האבות לחנך את בניהם הקטנים שהגיעו לחינוך שלא יבזבזו את האוכל שיש בו קדושת שביעית, משום חינוך, שגם באיסור דרבנן אין לאב להרגיל את בניו הקטנים לעבור על איסורי דרבנן.