בהידברות תורמים לקהילה: חיבוק עוטף עזה

מאות פניות של אנשים פרטיים, עשרות גופים מסחריים שנרתמו, שני פעילי שטח שלא רואים בעיניים, ורכב דוקאטו אחד - כל אלה הם הכוכבים הראשיים של הפרויקט שיצא לדרך תחת הגג של מחלקת החסד בהידברות, בניצוחה של שגב אורן.

אז מה בדיוק היה שם?

על פניו, חלוקת חבילות עם מצרכים בסיסיים לחיילים (נחשו מה היה המצרך החיוני ביותר בגבולות הרצועה?...) אשר עומדים להיכנס לרצועת עזה או יוצאים ממנה. אך מעבר ליוזמה זו, שאגב, גילו גם חברות וארגונים אחרים במדינה, ל'הידברות' היה חשוב להעביר מסר נוסף: 'אנחנו איתכם, לא רק ברמה הרעיונית, אלא בגופנו ממש".

אז מי שנטל על שכמו את ההחלטה ונתן את ה'אור הירוק' לסיפור הזה הוא לא אחר מאשר דוד תופיק, מנכ"ל הארגון, יחד עם שגב אורן, אשר מנהלת את שיתופי הפעולה העסקיים בארגון. שני אלה, למרות העשייה הגדולה, מעדיפים להישאר מאחורי הפרגוד.

מי שניאותו לדבר על הפרויקט בפועל, אלו דווקא אנשי השטח - אופיר אזרד ויצחק לאגמי, שהעזו, למרות המצב הלא פשוט והסיכון הכרוך בו, להגיע עד לנקודות שאף אחד לא מדמיין להגיע אליהן. מדובר במקומות שאפילו כלי תקשורת לא חשבו להגיע אליהם, ובוודאי שלא רכבים פרטיים.

אזרד ולאגמי, שניהם מנהלי מחלקות בארגון שחולשים על מגוון תחומים, שהמשותף להם הוא - הרצון לפעול עוד ועוד למען עם ישראל. השניים, בעלי עבר קרבי בעצמם, קפצו על היוזמה ונרתמו לפרויקט מתחילתו ועד סופו.

"התחלנו בארגון מידי של ניסיון לאסוף תרומות לצורך המבצע", מספר אזרד, "אלא שהמנכ"ל החליט לא לחכות עד שתגענה כל התרומות, כי חבל על כל יום שהחיילים לא יקבלו את החבילות, והוא פשוט נתן הוראה לרכוש את המוצרים".

מיד עם קבלת האישור למבצע, התיישב לאגמי ליד שולחן קטן, והרים טלפונים בזה אחר זה למפעלים ויצרנים, על מנת לעניין אותם במבצע החדש של הידברות, וביקש הצעת מחיר לכמות של מאות ערכות עבור החיילים. "יש לציין, שבעלי מפעלים רבים ששמעו על הפעילות, הציעו לנו מיד את המוצרים כתרומה", אומר אזרד. "את הכסף של התרומות אנחנו לוקחים עבור מוצרים שאי אפשר לקבל בחינם, כמו הלבשה אישית לחיילים, גרביים וגופיות, שגם אותם, יש לציין, נתנו לנו במחיר עלות".

ולא רק מנכ"לים נרתמו למשימה. מה מעניקה מעצמה ילדה בת 12 בשם כרם, שאין לה חברה גדולה למוצרי בסיס וגם לא חסכונות כספיים? פשוט מאוד - היא שולחת להידברות מזכרת ממסיבת בת המצווה שלה בדמות מגבת רקומה בשמה ותאריך יום הולדתה, שיהיה לחיילים גם משהו ממנה.

הצוות, שמנה גם את הצלמים: אוהד אמזלג ויוני אייזנשטיין, ואת שני המתנדבים: שמעון לוי ואמיתי חלה, הגיע ל'שטחי כינוס' בעוטף עזה, ביניהם: 'כרם שלום', 'כיסופים', 'נחל עוז', 'זיקים' ועוד .

ומה באריזות?

בארבעת ימי המבצע בהם יצאו לשטח, הועמס הרכב בשעות הבוקר המוקדמות בערכות ובהן מוצרים שונים: החל ממוצרי בסיס כמו סבון נוזלי, שמפו, ספריי נגד יתושים, מגבונים לחים, קורנפלקס, גרנולה וחטיפים מכל הסוגים, ובנוסף הלבשה אישית חדשה מהאריזה. "זה מרגש לבוא לחורשה דרומית נטושה, שיש בה צוות שלא התקלח כבר שבוע, ואז ניגש אליך חייל ושואל אותך 'אחי, יש לך זוג גרביים בשבילי? אולי גופיה?', ואז אתה שואל אותו: 'איזו מידה אתה?' ופשוט שולף לו מול העיניים בגדים חדשים, והעיניים שלו נפערות לרווחה".

המטרה של צוות הידברות הייתה ברורה: להגיע אך ורק לחיילים במקומות שאחרים לא יכולים להגיע אליהם. כאלו שנמצאים בשטחים הכי עמוקים וקרובים לגדר של עזה. "מדובר בצוותים בודדים שתקועים במקומות שכמעט אף אחד לא יודע את מיקומם על המפה", אומר אזרד, "שמענו עליהם בדרכים שונות ומשונות, ופשוט החלטנו להגיע אליהם. מצאנו קבוצות טנקיסטים שהיה צריך לגרד להם את האבק מהפנים כדי לזהות אותם. עוד לפני תחילת המבצע גייסו אותם, ומאז הם חיים על מנות קרב ועם המדים שעל גופם. האמת היא", אומר אזרד בחיוך, "שהמוצר הכי מבוקש שם היה ספריי נגד יתושים - שנתרם באדיבות רבה על ידי חברת "סנו", הקמנו סוג של שק"ם בכל המקומות שבני המשפחות שלחו אותנו אליהם, ופשוט היינו שם בשבילם".

"פנתה אלינו איזו אמא שהבן שלה נמצא בחיל תותחנים", משחזר לאגמי. "היא ביקשה שנגיע אליו עם חבילה. לקח לנו ארבע שעות לאתר אותו בשטח. נסענו בעקבות הרעש... ובסוף הגענו אליו.

"היו לילות שבאמצע הדרך חזרה קיבלנו עוד ועוד פניות ולא וויתרנו על אף חייל שקרוביו ביקשו שנגיע אליו. אם זה למסור עדשות מגע לחייל שנמצא ברצועה או כל דבר אחר. זה לא שמדובר בטיול של ארבע-חמש שעות וחוזרים הביתה. נסענו בבוקר וחזרנו לפעמים גם בארבע וחמש לפנות בוקר למחרת. זה היה מאוד קשה, אבל השתדלנו להיענות לכל מייל, וכל הודעה שהגיעה אלינו ממכרים וכאלה שאינם".

לאגמי ואזרד מלאים בסיפורים מהשטח והלב לא מפסיק להתרגש. סיפור גורר סיפור גורר סיפור...". קיבלנו באחד הלילות, ב-23:30 לפני חצות הלילה, הודעה ממישהי שידעה שאנחנו שם בשטח. המסר היה, שסיירת אגוז יוצאים עכשיו מעזה אחרי לחימה של שבוע, ובלי מקלחת. אז הגענו למקום, וב-00:30 בלילה סוף סוף פגשנו אותם".

היו גם מקרים פחות עליזים, כמו למשל צוות גולני שפגשו בשטח, שביקש להנמיך את המוזיקה ברכב עקב העובדה שהם מתאבלים על מות שלושת חבריהם שנפלו זה עתה בקרב.

"נפגשנו גם עם צוות חיילים שהיה אמור להיכנס בדיוק לעזה", משחזר לאגמי. כשהגענו לגבול התחבקנו ונישקנו אותם... בכל אופן... אנשים נכנסים ולא בטוח יוצאים משם... הם אמרו לנו בהתרגשות "לא האמנו שתגיעו עד לפה".

האמת שגם לי עד עכשיו קשה להאמין... מה עם המשפחות שהשארתם בבית? לא פחדתם?

"בעקרון את צודקת", אומר לאגמי, אך מיד מוסיף, "אבל כשאתה יודע שאח שלך נמצא שם ונלחם בשביל שאתה תוכל לחיות בשקט, זה המינימום שיכולנו לעשות. יש משפט שאומר, שמי שדואג לילדים של הקב"ה, הקב"ה דואג לילדים שלו".

"הגענו לאיזה שדה", מוסיף אזרד, "שבו יש פחות מ-15 שניות להגיע למרחב מוגן, ואיזה מרחב מוגן יש לך בשדה? פתאום נשמעה אזעקת צבע אדום. במהירות שיא, החיילים פשוט קפצו עלינו ודחפו אותנו לנגמ"שים. ומעבר לזה? לא פוחדים. יש לנו בעצמנו עבר צבאי, ואנחנו מכירים מצבים כאלה".

אין כמו אדם בעל ניסיון. מה למדתם מההרפתקה הזו?

"שהאחדות של עם ישראל זה משהו מדהים. היו שם גם יוזמות של אנשים פרטיים שפתחו את ביתם כדי שחיילים פשוט יגיעו להתקלח, שפים מתל אביב שפתחו בר בשרי ושתיה כיד המלך בחינם, בחור שפתח אוהל שתיה ופינוקים להתרעננות לחיילים, באמת שהעם דאג להם. הציור הזה של אחדות ובה כולם מחבקים, אוהבים ומתפללים אחד לשלום השני, הוא כל כך רחוק מהפילוג שהתקשורת, כביכול, מציגה בין אשכנזים לספרדים, חילונים לדתיים וכו'. החיבוק שהרגישו החיילים בימים הללו, זה עם ישראל בהתגלמותו", אומר לאגמי.

ומה עכשיו?

אחרי שהגיעו למקומות הכי נידחים, וגם נגעו בגדר של עזה, חילקו מאות ערכות גרביים וגופיות (באדיבות חברת "דלתא" שנרתמה ליוזמה בכל מאודה), סבונים, ממתקים, שתייה, ומשאית מלאה באבטיחים קרים ובקרטיבים עבור החיילים בשטח (בעזרתם האדיבה של חברת "שלמה סיקס")... המשימה הבאה לא מאחרת להגיע.

אז למרות שארבעת ימי הנסיעה לשטחים המסוכנים נגמרו (ברוך השם בשלום), השניים לא חזרו לעבודה כסדרה. המטרה הבאה הייתה חיילי יהודה ושומרון, אשר גם להם לא הזיק לקבל חום וחיבוק כמו שרק הידברות יודעת להעניק.

עם זאת, הידברות לא שוכחת לרגע את תושבי הדרום, ועוד בטרם הסתיים מבצע חבילות השי עבור החיילים, בהנהלה כבר רקמו פרויקט חדש: "הידברות למען ילדי הדרום". במסגרת הפקה מיוחדת זו נרתם יחד למען הילדים שלצערנו לא חוו כמעט חופש גדול ואוטוטו חוזרים לספסל הלימודים. הערכה שתגיע לילדי הדרום תכלול ציוד בית ספרי, ילקוטים ושאר אביזרים נצרכים, על מנת לפתוח את השנה החדשה ברגל ימין.

"אנחנו רק מתפללים שהרכב יחזיק מעמד, כי מרוב טלטלות הדרך, הוא ספג כל כך הרבה מכות, שלא בטוח שיישאר על מה לנסוע", מסיים אזרד בהומור.

*תודה מיוחדת לכל החברות שנרתמו ליוזמה ובכללם: "טעמן", "מקרו", "שוויצריה הקטנה", "דניאל טקסטיל", "פנינה רוזנבלום", "יפאורה תבורי", "שסטוביץ", גלידות "ריאו", גלידות "פלדמן", "שלגוגו" ו"אלדו גלידות", "פרי מוטולה", "מקרו שיווק מזון", "רפקור" ראש פינה, "כרמית", ציוד "פיוצ'ר- סל", "שרייבר בע"מ" ועוד.

חסד למען הקהילה

אחת המטרות החשובות ביותר שהידברות חרטה על דגלה היא סיוע לנזקקים באשר הם. זו הסיבה שהארגון הקים את מחלקת החסד, אשר עד כה רשמה לעצמה הישגים מכובדים ביותר: חלוקת סלי מזון בחגים, חבילות עמוסות כל טוב לחיילים במבצע 'צוק איתן', חלוקת ילקוטי בית ספר על תכולתם לילדי הדרום, עזרה ליולדות מחוסרות אמצעים, עזרה במשק בית ומתן ייעוץ משפטי ופסיכולוגי.

מאז השנה האחרונה מטפלת המחלקה באינספור בקשות לעזרה המגיעות ממקורות שונים ובתחומים שונים. בזכות פעילים נמרצים וטובי לב זוכים אנשים מכל גווני הקשת: זקנים וטף, צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים כאחד – לקבל את העזרה לה הם זקוקים בהארת פנים, בחיוך ובנועם.

מאות חבילות חולקו לחיילים במהלך מבצע 'צוק איתן', הודות לנדיבות ליבם ותרומתם הנכבדה של מנהלי חברות שונות במשק, ביניהן: פנינה רוזנבלום, גלידות פלדמן, יפאורה תבורי, שוויצריה הקטנה, שסטוביץ, גלידות ריאו, אלדו גלידות, שלגוגו, סנו, פרי מטולה, טעמן, מקרו שיווק מזון, דניאל טקסטיל, דלתא, רפקור ראש פינה, ניקוי הגליל, כרמית, ציוד פיוצ'ר-סל, שרייבר בע"מ, לבידו קוסמטיקס, נעמה ייצור ושיווק ועוד.

"מצרכי מזון, משטחי פירות, קרטיבים לרענון, גופיות ועוד – הם רק חלק מזערי מהתרומות הרבות שקיבלנו עבור החיילים", מסבירה שגב אורן, מנהלת המחלקה. "לאחר חלוקה זו, שברוך ה' נחלה הצלחה גדולה, נתבקשנו לעזור אף למשפחות רבות בדרום, שמפאת המצב הבטחוני נפגעה פרנסתן ואינן יכולות לרכוש ילקוטים חדשים, על תכולתם, לילדיהם".

להלן קטע ממכתב שהתקבל למערכת:

"שגב שלום רב, ברצוננו להודות לכם על תרומת תיקים חדשים, הכוללים קלמרים וציוד חזרה לביה"ס עבור 55 נערות פנימיית "עדן לנערות" ו-7 ילדי פנימיית "אשכול בר". עמותת עדן תומכת ומשקמת נשים, נערות וילדים בנגב, באמצעות הקמה והפעלה של מסגרות חוץ ביתיות, פיתוח מודל חדשני להתמודדות עם הסוגיה החברתית ופיתוח מרכז הדרכה שייתן מענה למסגרות אחרות. עדן מפעילה שתי פנימיות: פנימיית עדן אשר נמצאת בקיבוץ כרמיה ומיועדת לנערות בסיכון, ופנימיית עדן אשכול שממוקמת במושב ישע ומיועדת לילדים בסיכון. כל תרומה מתקבלת על ידי הפנימיות, הילדים והנערות בברכה, ממחישה הלכה למעשה את משמעותה של נתינה, ומחזירה להם את האמון באנשים הטובים שישנם בעולם. תודה מקרב לב על התמיכה והנדיבות וכן על כך שבחרתם להיות נגישים וקשובים כלפי צרכיהם של ילדים ונערות בסיכון בישראל".                                                 

בברכה, שירלי קציר, מנכ"לית עמותת עדן