סיפורו של בית ספר ייחודי

כבר בכיתה ב, כתלמידה בבית ספר יוקרתי במושבה הגרמנית בירושלים, חוותה זוהר כהן חוויה שעיצבה את דמותה כמורה וכמחנכת. "אחת המורות סימנה איקס גדול בעט אדום במחברת שלי, כי הכתב שלי היה קטן מדי לטעמה", היא מספרת. "המורה לא ידעה שדווקא התאמצתי לכתוב כך, כמו הגדולים. לא שכחתי את האירוע גם כשבגרתי, והדבר הוביל אותי להחלטה שלתלמידים שלי אותיר רק רשמים טובים. לא אשכח שילד עתיד להיות בוגר עם זיכרונות ילדות".

 

 

אולי בין השאר כפועל יוצא מאותה חוויה, זוהר כהן, מנהלת בית הספר "מדע ויהדות" בעיר טבריה, אם לארבעה ילדים, אוחזת מאז ומתמיד בדעה שהדרך לחינוך אמיתי חייבת להיות משולבת במילה טובה וחיוך. היא החלה את דרכה בחינוך לפני שש עשרה שנה כמורה בבי"ס לעולים חדשים, ובהדרגה התקדמה וטיפסה בסולם הדרגות, עד לתפקידה הנוכחי - עמידה בראשות בית ספר לא סטנדרטי. מצד אחד מיועד בית הספר לאוכלוסייה לא תורנית אלא חילונית ומתחזקת, ומצד שני הוא מציע העשרה תורנית מקיפה וייחודית, המשלבת גם לימודי מדע. ב"מדע ויהדות" לומדים את תכנית הליבה שקובע משרד החינוך, ומקבלים גם תלמידים המגיעים מבתים רחוקים מקיום תורה ומצוות. "אנחנו לא מתערבים איך מתנהלים בבית", היא אומרת. "מבחינתנו חשוב שלהורים יהיה רצון לדרך חינוך אשר מבוססת על ערכים, ובשביל זה אנחנו כאן - לעזור בהעברת ערכים יהודים בין אדם לחברו ובין אדם למקום, אבל אנחנו לא נכנסים לציציות של חיי המשפחות".

 

"בהחלט. הרב זמיר כהן הוא הדמות שמובילה את בית הספר מבחינה ערכית וחינוכית. החזון שלנו הוא להנחיל לילדים גאווה יהודית; השאיפה היא להוביל להתרשמות חיובית מקיום תורה ומצוות, ולדעת שלימוד ערכים ודרך ארץ הוא חלק חשוב ועיקרי בחינוך, כמו כל מקצוע מדעי אחר. מעבר לכך, אצלנו למחנך יש יותר כלים לבניית קשר אישי, וגם יותר שעות בכיתה. התלמידים יודעים שהוא הכתובת לכל שאלה ועניין מקצועי ואישי. אנו משתדלים מאוד שיהיה יחס חם ואוהב מצד כל אנשי הצוות, כי מטבע הדברים יש ילדים שנקשרים למורים מסוימים. אני יכולה לומר בגאווה שדי שכיח לראות תלמידים רצים לחבק את המורה בפרוזדור".

 

לדבריה של כהן, אחוזי האלימות בבית הספר אפסיים ממש, אף שמסביב אחוזי הדיווחים רק הולכים ומאמירים לשחקים שלא ידענו. "לעתים רחוקות בתחילת שנה, בעקבות החזרה מחופשת הקיץ, מופר איזון הילד בעקבות השהות מחוץ למסגרת מערכתית, חברתית וחינוכית מסודרת. גם אינטגרציה של תלמידים חדשים בבית הספר יכולה להוליד סוגים שונים של התנהגויות עד שיתאקלמו וילמדו את הכללים".

 

"האווירה הנעימה המקנה לתלמיד תחושת שייכות, והעצמה האישית המטפחת את הביטחון והאמון העצמי שלו, הן הבסיס ללמידה, כמו שאמרו חז"ל: אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ. כל זאת עם דגש חשוב על עבודת המידות ומידת השמחה".

 

"המיתוס הזה התנפץ מזמן. המורה עם הסרגל, שמכה את ידו הקטנה של התלמיד, לא שייך לזמננו. בדור שלנו יש לתת הרבה חום ואהבה, וזה לא במקום משמעת. אדרבה - זו הדרך לחינוך.  ממקום של אמפתיה מסבירים לילד מהם הקווים האדומים שאותם לא חוצים. הדיבור עם הילדים בגובה העיניים הוכח כדבר שפועל בהפנמת המסרים הרבה יותר מכל ענישה".

 

"אין שום סתירה בין הדברים. אנו מציבים גבולות ברורים לטובת הילד, משום שהוא חשוב לנו ואהוב. הגבולות מקנים לו תחושת בטחון ויציבות, והוא פנוי לקלוט את המסרים שאנו מעבירים לו .דווקא ילדים חסרי גבולות מתהלכים ממורמרים ומאשימים את הוריהם בשנאה כלפיהם, וההורים תמהים: למה זה כך? הרי אנו מרשים לו כל מה שהוא רוצה... כשרואים ילד שמגיב בצורה אימפולסיבית, יש לטפל בכך באופן נקודתי. פיתחנו סוג של תחרותיות קבוצתית בריאה שטומנת בתוכה המון נושאים של עבודת המידות, כולל פעילות חודשית בשם זהירות בדיבור, על משקל זהירות בדרכים, והפרס היה אופני BMX. קישרנו את הכל בקונוטציה של זהירות בדרכים. ערכנו הגרלה, אך לפני כן הדגשנו שיש את אלמנט האמונה בחיי המעשה. התמודדנו כאן עם מבחן המעשה כדי לראות אם הילדים הפנימו את הערכים שאנו מנסים להחדיר אליהם בכיתה. ללא ספק, כולם רוצים את האופניים, אך הסברנו שככל שצוברים יותר כרטיסים על שמירת הלשון - כך יש יותר סיכוי לזכות. החלק המדהים בתחרות היה לראות שכל התלמידים אמרו לילדה שבסוף זכתה בתחרות - מגיע לך - בפרגון גדול מכל הלב".

 

"יש מחקר שהרב זמיר כהן כתב עליו בספרו המהפך, במהלכו לוקחים 2 צלחות עם גרעיני שעועית. לצלחת אחת לא נותנים יחס כלל, ומול השנייה מדברים מילים יפות, כולל מזמורי תהילים. התוצאה שונה, ובאתר שלנו מופיעות תמונות עם התוצאות המדהימות. כמובן המחקר הותיר רושם חזק מאוד על התלמידים, וזה העלה את רמת המודעות שלהם לדיבור בצורה משמעותית".מבחינתה של זוהר כהן, ההצלחה מתחלקת לשניים. הסיפוק הראשון מחלחל כאשר היא רואה תלמידים שממתינים להסעה חצי שעה לפני מועד הגעת האוטובוס, או את תלמידי כיתה ו מבקשים להישאר כיתה ולא לעבור לבית ספר אחר. הסיפוק השני הוא לראות ילדים שסיימו את לימודיהם ובאים לבקר. "זה מאפשר לראות את פריחת ניצני הערכים ששתלנו אצלם כילדים. בהמשך הכל צומח ויוצא מהכח אל הפועל בחייהם", היא אומרת.

 

"בהחלט, התעסקות בחינוך בכל מקום דורשת מחד ידע, ומאידך מוסיפה ידע. על כן זכיתי ללמוד משני העולמות. מעצם היותי אם לארבעה ילדים באותם גילאים של תלמידיי אני מקבלת כלים של הבנה ורגש לשימוש בבית הספר, ומהתבוננות על הילדים בבית הספר, יש דברים שקל יותר להבין כשילדי בא ומספר לי חוויה שאירעה לו בלימודים".