קול של חזן, נשמה של יהודי

פתאום מה שהיה נראה לי כילדה, גדול ורחוק, הופך לנגיש ואפילו בן דורי. על מה אני מדברת? אני מדברת על שמואל קרישר - חזן-זמר וותיק. אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה, מאזינה לשירים וקטעי חזנות שלו. ככה זה כשאת בת של חזן עם קול מוערץ, ומה שאבא שומע בבית, משפיע עלייך.

אלא שכאשר פגשתי אותו לראשונה בחיי, בערוץ הידברות, כשהגיע להתארח בתוכנית של ניר קפטן - לימים נוראים, התפלאתי לראות אדם כה צעיר ופעלתן. הרי בראש שלי הוא היה כבר "מבוגר" כשאני הייתי קטנה. אז איך הוא פתאום כל כך צעיר? מסתבר שאת הקריירה העולמית שלו הוא החל בגיל כל כך צעיר, שהדברים התחברו לי יפה מאוד.

30 שנה, פחות ממה שאני חיה. אלו שונת הקריירה שעומדות מאחורי קרישר, 48, תושב העיר החרדית אלעד.

מקלאסי לקצב של תופים

הוא גדל בבית מוזיקלי להפליא, עם אמא ששרה בפילהרמונית. "גדלתי על מוזיקה קלאסית, ישראלית וחסידית", אומר קרישר. "מגיל חמש למדתי פסנתר". לאחר שנים של לימודי פסנתר, החליט יום אחד הילד הצעיר, שהוא רוצה ללמוד דווקא תופים. "זה מצא חן בעיניי", הוא מודה. "נחשפתי לקצב בעיקר בגלל המוזיקה החסידית, ורציתי את זה, אז ההורים שלי אפשרו לי".

"זה לא מעבר חד מדי"?

"זה מעבר חד, אבל בואי נאמר שאמא שלי לא לקחה הימור במלוא מובן המשמעות, משום שהיא טוענת שבתור תינוק, הייתי מנגן על סירים ומכסים בקצב ובאובססיה גדולה הרבה יותר מכל תינוק אחר, אז את הכישרון היא זיהתה..." טוב, עם אמא שלו באמת שאי אפשר להתווכח על כישרון מוזיקלי. "למדתי כמה שנים, ואז המורה שלי חלה. בקונסרבטוריון שבו למדתי, לא ידעו מה לעשות איתי במשך החודשים האחרונים של שנת הלימודים, והחליטו להעביר אותי ללמוד קלרינט. זה לא היה כזה מוצלח, כי לא היה לי את הכלי, ולא התחברתי אליו במיוחד, לא היה נראה שאני אמשיך איתו. אבל למדתי ככה כדי לסיים את השנה". 

החזן הכי צעיר באקדמיה

ואז, בלי שנדמה היה שיקרה דבר מה מסעיר כל כך, נסעו בני משפחת קרישר לבית מלון עם קבוצת מטיילים שהגיעו לירושלים. "נכנסתי לבית הכנסת הגדול. כששמעתי את החזן והמקהלה, נשביתי מיד בקסם. זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי לדבר כזה. הייתי בן 16. בדיוק באותה תקופה התפרסמו מודעות בעיתון, שפותחים בית ספר לחזנות בתל אביב. ידעתי שאני הולך לשם, וההורים שלי כמובן היו איתי. לקחתי שיעורים בפיתוח קול, והמורה לימד אותי קטע של החזן הנודע הרשמן, שנקרא 'ומפני חטאינו'".

"הגעתי ליום הבחינות, כי כמובן שהקבלה ללימודים הותנתה במבחן. נכנסתי לחדר הגדול, שם ישבו החזן העולמי משה שטרן, על הפסנתר ריימונד גולדשטיין, ומי שפתח את בית הספר, החזן המפורסם אלי יפה.  ניגשתי לפסנתרן והגשתי לו דף תווים של הקטע אותו אני רוצה לבצע. היה לי ברור שכדי להצליח, אני צריך להיות מסונכרן עם הפסנתרן. כעבור שבוע קיבלתי הודעה שהתקבלתי לבית הספר. מאוחר יותר התברר לי שהייתי היחיד מבין כל הנבחנים שהביאו איתם דף תווים והדבר הרשים את הבוחנים".

קרישר היה התלמיד הצעיר ביותר במקום. כשסיים את השנה השנייה, נבחר כאחד מתוך ששה חזנים לנסוע לרומניה בתור חזן לימים הנוראים. זו למעשה הייתה תחילתה של הקריירה שלו בתור חזן. יכולות השירה שלו ניכרו ונפוצו, והוא הוזמן לשיר גם בחתונות וגם באירועי חזנות. כשחזר מרומניה, זכה במלגה לשנה נוספת באקדמיה.

זמר זה יפה, אבל האם יש ערך מוסף בתור חזן של ימים נוראים?

כל שירה שהיא לשם שמים, יש בה חיבור לקדושה שזה מדהים, ומשפיע, מרחיב לבבות, ואין ספק שהיא יכולה להרים לגבהים, אבל חזנות היא סוג אחר של דיבוק בקדושה, ויש שם יותר אחריות, בעיקר אם מדברים על ימים נוראים. לחזן יש את החובה האישית והמוסרית להיות כמה שיותר ראוי להעביר את התפילות של הקהל לקדוש ברוך הוא, והדבר לא פשוט כלל. משהו בשירה של הימים נוראים מרגש אותי ברמה שקשה לי להסביר. אני כל שנה מחדש מתפלל ומבקש שאצליח לעמוד במשימה הזאת בכבוד, לא רק מבחינה קולית, שזה כמובן חשוב מאוד, שכן הקהל צריך להתחבר, לאהוב וליהנות מהתפילה, אבל אני מתכוון בעיקר לכך שאזכה להשפיע מכל הלב, על הכלל".

עם השנים, נוסף ערך של יידישקייט למקצוע החזנות של קרישר. "זה קרה משום שהגעתי למקומות בעולם, שבהם היו יהודים עם מעט מאוד היכרות עם היהדות, וכשראו אותי עם הזקן ותלבושת החזן, החלו לשאול אותי שאלות כאילו הייתי רב. מכיוון שלא רציתי להשיב את פניהם ריקם, אפשר לומר שהייתי חייב לפתוח ספרים מספרים שונים על מנת ללמוד יותר על שאלותיהם. פחדתי להכשיל, רציתי לוודא שאני עונה כהלכה, והיו פעמים שבהם מצאתי את עצמי יושב חצי יום ולומד, כדי שאגיע מוכן לאותו אירוע, או לאותו חג ואפגוש יהודים טובים שידיעתם ביהדות קלושה ודלה".

לא חשת עול על כתפיך כשהפכו אותך בעצם לרב?

"האמת שאחד הדברים הטובים ביותר שיצאו לי מהדבר הזה, הוא שאני פשוט יושב ללמוד בצורה הרבה יותר מסודרת. כל כך נהניתי מכל הידע שצברתי והוספתי לעצמי, שהחלטתי לחזור ל'כולל' ליותר שעות". ואכן, היום יושב קרישר ולומד בכל שעות הבוקר ב'כולל', ואילו שעות אחר הצהריים והערב שלו, מוקדשות לשירה, חזנות, הקלטות ואירועים.

"הילד הנכה התחיל להזיז את רגל שמאל"

כל אדם שפיתח קריירה מוזיקלית כזו או אחרת, נתקל במקום האדיר הזה של תעשיית החסד הבלתי פוסקת. גם קרישר, מהר מאוד, החל לקבל הזמנות ובקשות לשיר באירועים לילדים חולים, ובהוסטלים למיניהם. "זה היה לפני שנים רבות", משחזר קרישר. "פנו אלי מאחד הארגונים שנמצאים באשדוד וביקשו ממני לבוא לשיר לילדים החולים. מאחר ובאותו יום נכונו לי עוד שני אירועים, פחדתי על הקול שלי, ושאלתי אם אפשר לדחות את האירוע". אבל הם לא יכלו לדחות, וממש לחצו על קרישר שיגיע "רק לחצי שעה" – הם אמרו. וקרישר באמת הגיע. "ראיתי שם את כל הילדים, והלב שלי פשוט נחמץ", משחזר קרישר. "שרתי ובכיתי. נאלצתי לעצור מספר פעמים מההתרגשות". האירוע עצמו נמשך בסופו של דבר במשך שעה שלימה, כשבסיומו התרחש הרגע המרגש ביותר עבורו. "ניגשה אלי הרכזת הראשית במקום ואמרה לי, 'אתה לא מבין מה עשית'. לא ממש הבנתי מה עשיתי, ואז היא סיפרה לי שהילד לא מזיז את רגליו כלל, ומרותק לכיסא גלגלים. 'כשאתה שרת – הילד הזיז את רגל שמאל'. התרגשתי מאוד, ועוד יותר התרגשתי משום שבאותו ערב הצלחתי לשיר באירועים במלוא הכוח והמרץ, גם בהרגשה האישית הטובה וגם הקול נשאר צלול ואיכותי כפי שרציתי שיהיה. אחד מהאנשים שהיו שם סיפר לי על הפסוק 'באור פניך נתת לנו תורת חיים ואהבת חסד...' כשאדם עוסק בדברי תורה וחסד – יש לו אור על הפנים".

"הילד הנכה התחיל להזיז את רגל שמאל"

ואם חשבתם שזה היה הסוף, טעות היא. כעבור שש שנים הוזמן קרישר לשיר בקייטנה לילדים פגועים בעיר אשדוד. "איך שנכנסתי לשם, פשוט זיהיתי אותו", משחזר קרישר בהתרגשות. "הוא עמד שם עם הוריו, הולך הליכה כמעט רגילה. ניגשתי אליהם מיד ושאלתי, זה אתם מאותה קייטנה"? הם התרגשו מאוד לפגוש אותו וסיפרו לו שמאז אותה תזוזה ראשונית שהתרחשה לקול שירתו, העבודה עם בנם הצליחה והוא הלך והשתפר עד שהצליח ללכת בכוחות עצמו. "זה היה הרגע שבו הבטחתי לעצמי, שלא משנה מה יהיה, כל פעם שיבקשו ממני לשיר בתור חסד, אני אלך ויהיה מה".