הרב יצחק זילברשטיין
מדוע הרב הורה לאבֵל להישאר באבלותו למשך כל היום השביעי?
סוגיה הלכתית מעניינת ומרתקת, מתוך סדרת "והערב נא", כולל פניני הלכה משולחנו של הרב יצחק זילברשטיין
- הרב ארז חזני / והערב נא
- פורסם כ"ו חשון התשע"ה |עודכן
מעשה באדם העושה שבתו חול וקונה ומוכר בפרהסיא רח"ל, ומאידך נזהר בדיני אבלות, ואירע שנסתיימו ימי אבלו של אביו בשבת קודש [דהיינו, היום השביעי ב'שבעה' חל להיות בשבת]. הגיע לתפילה בבית הכנסת בשבת בבוקר, ופנה אל רב בית הכנסת: "שמעתי כי היום בבוקר כבר אוכל לקום מהאבלות, האם תוכל לקרוא עבורי את פסוקי הנחמה...?"
ביודעו ומכירו, הבין הרב כי נחפז האיש לשוב לעסקיו, והשיב לו: "איך יעלה על דעתך לצאת מן האבלות עוד בטרם יחלפו שבעה ימים שלמים. עליך לשוב לביתך עד לתום ימי האבל, קרי - עד לצאת השבת!..."
ונשאלת השאלה: האם כדי להציל את האיש מחילולי שבת חמורים, מותר היה לרב לשנות [מן הההלכה], ולהשיב לאיש שאין אומרים 'מקצת היום ככולו', וכמו כן לגרום לו להמשיך במנהגי האבלות בשבת קודש, שאין מתאבלים בה[1]?
[ושאלה דומה נשאלה על ידי רב שפנה אליו אדם שעדיין אינו שומר תורה ומצוות, ושאל מתי מסתיימים ימי ה'שלושים' על אביו. הרב בדק את תאריך הפטירה, והרהר בליבו, הרי מיד בסיום השלושים בודאי שיגלח האיש את זקנו בתער כדרכו, ולכן חשב הרב שאולי ישנה מן האמת, ויאריך את ה'שלושים' בעוד כמה ימים, ובזה ימנע בכמה ימים, חמשה לאוין שיתחייב בהם האיש על כל גילוח, רח"ל. ושאל הרב, האם מותר לעשות זאת?].
תשובה
נראה כי יש להתיר לשנות מהאמת, מחמת ב' הנימוקים הבאים:
א. אמר מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שאם התירו לשנות מן האמת כדי לשים שלום בין אדם לחבירו, [וכן במסכת ובפוריא ואושפיזא, כמבואר בבבא מציעא דף כ"ג:], כל שכן שמצוה לשנות כדי להפריש אדם מחטא.
הגע עצמך, אדם הרואה את חבירו אוכל סם המוות, וניתן למנעו מאכילה זו על ידי אמירת שקר, וכי יעלה על הדעת שלא נעשה זאת? כך גם לשנות בענייננו מותר, ואף מצוה לשנות כדי למנעו מחילול שבת בפרהסיא.
ב. כבר מצינו בתלמוד בכמה מקומות ששינו רבותינו מדיבורם על מנת להפריש את הזולת מחטא, ואפילו מאיסור דרבנן. וכגון במסכת שבת (דף קט"ו.), שם מבואר שהותר מן המנחה ולמעלה לעבור על איסורי דרבנן לצורך הכנת הסעודה שבסיום תענית יום הכיפורים, מפני עגמת נפש. ובכל זאת רבה אמר לאנשי ביתו, כי קיבל איגרת מארץ ישראל משמו של רבי יוחנן שהדבר אסור. רבה אמר כן אף על פי שלא קיבל שום איגרת, אלא כיון שראה שמקדימים את ההכנות לסעודה לפני מנחה - רצה להפרישם מכך. וכן מבואר גם במסכת שבת (דף קל"ט.) ששינה רב מנשיא מטעם זה - כדי לאפרושי מאיסורא[2].
* * *
[1] יעויין בדברי התוספות במסכת מועד קטן (דף כ"ג: ד"ה מאן), שהביאו בשם התלמוד הירושלמי, כי הטעם שאין אבילות נוהגת בשבת הוא משום דכתיב (משלי י') "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה" - ואילו השבת כתיב בה "ברכה", שנאמר: "ויברך אלוקים את יום השביעי" (בראשית ב', ג').
[2] והובא ע"י הגר"ח פלאג'י בספרו החפץ חיים (סימן י"ט אות ל"ז). וכן כתב הפלא יועץ (ערך גניבה), שמותר לגנוב דעת חבירו כדי להצילו מאיסורים.
ויש לציין עוד את המבואר במשנה במסכת כריתות (דף ח'.), שלימד רבן שמעון בן גמליאל כביכול דין שאינו כהלכה, בכדי שירדו המחירים של קיני העוף, ולא יבואו לידי איסור כרת של אכילת קדשים בטומאת הגוף - משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך".
כמו כן מצינו בגמרא בגיטין (דף ס"ב.), שעם הארץ שאינו נזהר בדיני טומאה וטהרה, שביקש מגבל (ירא שמים) שיכין עבורו עיסה, יכול הגבל להכינה עבורו, ויפריש חלה בטהרה, ויניחה בכלי מיוחד שאינו מקבל טומאה, ואינו צריך לחשוש שמא יגע עם הארץ בחלה ויטמאנה. ושואלת הגמרא, הרי יש חשש שהעם הארץ יגע בחלה? משיבה הגמרא: לכן אנו מאיימים עליו במרמה (לפי חלק מהמפרשים) ואומרים לו: ראה, אילו תיגע בחלה ותטמאנה - הרי שהיא תחזור להיות 'טבל' (כאילו לא הפרישו ממנה חלה)! והמציאות היא שעם הארץ אינו חשוד על אכילת טבלים שעונשה מיתה, ולכן הוא יזהר מלנגוע בעיסה. ולשון הרדב"ז [בהל' ביכורים פ"ח הי"ב] היא: "ופתי מאמין לכל דבר", דהיינו, אף שבודאי לא חוזרת העיסה להיות טבל, העם הארץ יחשוב שחוזרת לטבלה מפני שהוא מאמין לכל דבר.
רואים אנו, שלכאורה מותר לשנות קצת על מנת למנוע את הטועים מעבירה. ואמר מו"ר שליט"א, כי הביאור בזה הוא, שאיסור שקר שייך כאשר מפסיד את חבירו במרמה, אך לא כאשר מטיב עמו, והצלתו מחטא זוהי הטבה עבורו.
יש עוד לצדד, כי בנידון שאלתנו אין זה ברור כלל שדברי הרב לא היו כפי ההלכה, שהרי יש שיטות שבשבת אין אומרים שמקצת היום ככולו, יעויין בתשובת הב"ח (חדשות סימן נ"ג).
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.