מסר את מפתח הדירה לחבירו והזהירו שלא יפתח לשום אדם, ולבסוף נמצאה הכספת ריקה

מעשה שהיה כך היה.

ערב יציאתו של ראובן לחו"ל, פנה אל שכינו שמעון, וביקש להפקיד אצלו את המפתח לדירתו. "אני מבקש מכבודו להיזהר מאוד, לבל תפתח את הדלת לאף אדם ובשום אופן. אלא אם כן תפרוץ חלילה שריפה וכדומה...", הפטיר ראובן, ויצא לדרכו.

למחרת, מוצא שמעון שני בעלי מלאכה מבעד לדלתו של חבירו. "מה אתם מחפשים כאן?" שאל. האנשים השיבו, כי לפני שבועיים הזמין ראובן מיטה, ועתה הגיעו להביאה לו. ואף הוסיפו להראות את המסמכים המעידים על כך.

שמעון הודיעם בצער כי ראובן אינו נמצא בארץ. פנו האנשים אליו בבקשה: "מאמץ וזמן רב השקענו בהובלת המיטה לכאן, אולי ידוע לכבודו אם השאיר ראובן את המפתח אצל מאן-דהוא משכניו?" - "האמת היא כי המפתח הופקד אצלי, אולם ראובן אסר עלי לפתוח את הדלת בשום פנים ואופן!"

הפועלים לא הרפו, והמשיכו להתחנן שיכניסם ויכנס עימהם וילוום עד צאתם, "רק נכניס את המיטה ומיד נסתלק, אתה תראה הכל בעיניך. אפילו בורג קטן לא ניטול..."

נעתר להם שמעון, ואכן נכנסו האנשים, הניחו את המיטה, ומיהרו לצאת, תוך שמודים לשמעון מקרב לב.

ויהי בערב, דפיקות נשמעו מבעד לדלתו של שמעון. היו אלו שוב בעלי המלאכה. "אנא מחל לנו. פשוט אירעה טעות מצערת בבוקר. ראובן הזמין מיטה בצבע חום כהה, כמבואר במסמכים שלפניך, ואנו בסכלותנו הבאנו מיטה בצבע שחור". והוסיפו האנשים: "אולי תוכל לפתוח לנו שוב את הדלת למען נוכל להוציא את המיטה, ולהכניס תחתיה את החדשה". שמעון נענה לבקשתם בשמחה.

המלאכה הושלמה. והכל בא על מקומו בשלום.

בשלום אמרנו. אך לא לזמן רב.

הנה שב ראובן מחו"ל, נכנס לביתו ולאחר דקות מספר התעלף!! הכספת שבביתו, שטמונים היו בה 100,000 דולרים, נמצאה ריקה לחלוטין!...

לאחר שהתאושש, פנה אל שכינו כשכולו סר וזועף, "הלא הזהרתיך שלא להכניס אף אדם לביתי, היאך איפוא נעלם כל ממוני! וכיצד הגיעה לכאן המיטה הזו!"

"לא סרתי מדבריך כי הוא זה", השיב שמעון, "רק נכנסו לכאן לרגעים ספורים בעלי המלאכה, יחד עימי, והניחו את המיטה אשר הזמנת..."

מה התברר?

ובכן, אותם בעלי מלאכה, לא היו אלא שודדים מפולפלים ביותר. המיטה הראשונה שהכניסו [על ידי הצגת המסמכים המזוייפים] שימשה כהסוואה - בתוך הארגז שבה, הוטמן ה...גנב השלישי בכנופיה! לאחר שהלה רוקן במשך היום את הכספת, שבו שותפיו אל הזירה, על מנת לקחתו בחזרה, והוא חזר אל מקום מחבואו, ועל כפיים נשאוהו לחוץ אחר כבוד...

משכך, תבע ראובן את שמעון שכנו לשלם לו את כל ההפסד העצום שנגרם לו מחמתו!

"וכי צריך הייתי להעלות על דעתי עורמה שכזו", התרעם שמעון, ולכן טען כי אין לחייבו משום שנחשב לאנוס.

 ילמדנו רבינו: עם מי הדין?

תשובה

מבואר במסכת בבא קמא (נ"ה:), כי הפורץ גדר בפני בהמת חבירו, ויצאה הבהמה ונאבדה, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, משום שנחשב הדבר לגרמא בנזיקין[1]. ולכאורה הוא הדין לשאלתנו, שיש לחייב את שמעון לשלם בדיני שמים[2].

ברם, יתכן ויש לחייבו אף מן בדיני אדם, מדין שומר שפשע, משום שאמנם בקבלת המפתח, לא קיבל שמעון על עצמו באופן מפורש שמירה על ביתו של חבירו [כמבואר במסכת עבודה זרה דף ע' ע"ב, שהמקבל מפתח של בית, לא קיבל עליו אלא שמירת המפתח ולא שמירה על הבית], אך מכל מקום, מאחר וראובן הזהירו לבל יעיז לפתוח את הדלת בכל מקרה, הרי שבזה מונחת קבלת שמירה, שכן לא לחינם אמר לו כן, ומכיון שעבר שמעון על האזהרה החמורה ופתח את הדלת בפני זרים, הרי שנחשב לפושע, וממילא חייב[3]. וצריך עיון.

ולמעשה, שמענו ממו"ר שליט"א שצידד כצד זה (האחרון), שיש לחייב את שמעון. אך הוסיף הרב, כי גיסו, הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, צידד כהצד הראשון הנ"ל, שיש לפטור את שמעון, וזאת משום שמדובר במקרה של אונס גדול, שכן לא יכול היה להעלות האיש על דעתו ערמה מחוכמת שכזו שאל תוך המיטה הוכנס אדם.

 * * *

ולמעשה, שמענו ממו"ר שליט"א שצידד כצד זה (האחרון), שיש לחייב את שמעון. אך הוסיף הרב, כי גיסו, הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, צידד כהצד הראשון הנ"ל, שיש לפטור את שמעון, וזאת משום שמדובר במקרה של אונס גדול, שכן לא יכול היה להעלות האיש על דעתו ערמה מחוכמת שכזו שאל תוך המיטה הוכנס אדם.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.