שוכנעה שלא להפיל, ולבסוף התברר שהיא נכרית

באה לפנינו אשה מרת נפש, וסיפרה בבכי שהתעברה ומעוניינת לבצע הפלה, מאחר ויהיה לה קשה מאוד לגדל את הוולד, בעיקר מבחינה כלכלית. כל ניסיונות השכנוע למנעה מההפלה עלו בתוהו. האשה עמדה בסירובה, והיתה נחושה בדעתה לבצעה. לבסוף פנינו אל אחת האגודות העוסקת במניעת הפלות, והם אישרו את תמיכתם הכספית המלאה, בכל מכל כל. כאשר הוצע לה סכום העתק שבו תוכל לגדל בכבוד את ילדה, החליטה האשה שלא לבצע הפלה.

ומה התברר לבסוף? מדובר באשה שאינה יהודיה, אלא גוייה!

נשאלת השאלה:

1)  מה הדיו בנידון דנן, שכבר הובטחה לה (בדיבור) התמיכה הכספית, האם עלינו לעמוד בדיבורנו ולמנעה מהפלה, (אף על פי שתופחת קופת האגודה שמיועדת לסיוע לבנות ישראל)? והאם קיימנו מצוה בכך שמנענו אותה מלהפיל?

2) נכריה הבאה לאגודה למניעת הפלות, לבקשת סיוע על מנת שלא תבצע הפלה, האם מותר להיות לה לעזר ולאחיסמך, או שמא יש להימנע מכך, ולהתחמק ממנה?

ד"ר אליהו סולימני

רופא משפחה ומוהל

תשובה

איסור הריגת עוברים בנכרי

אף הנכרי ['בן נח'] מוזהר על הריגת העוברים. ואף במקרים שאין יהודי חייב עליהם מיתת בית דין, כגון שהרג עובר במעי אמו, שהכה את האשה ויצאו ילדיה, שהישראל אינו חייב עליו מיתה, הנכרי חייב [כמבואר במסכת סנהדרין נ"ז:]. הדבר נלמד מפסוק בפרשת השבוע: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט', ו') - איזהו אדם שהוא באדם? - הוי אומר זה עובר שבמעי אמו. וכן כתב הרמב"ם (הל' מלכים פ"ט ה"ד): "בן נח שהרג נפש, אפילו עובר במעי אמו - נהרג עליו, וכן אם הרג טריפה". ואף על פי שישראל ההורג עובר או טריפה, פטור בדיני אדם, החמירה התורה יותר בנכרים, כדי שלא ירבו רוצחים מפני תיקון העולם, [כמבואר בשואל ומשיב מהדורא חמישאה סימן י'].

האם יש להוכיח נכרי?

בתורה נאמר: "הוֹכֵחַ תוכיח את עמיתך" (ויקרא י"ט, י"ז), וחיוב זה נאמר רק כלפי 'עמיתך', אך לא לגבי גויים [יעויין ברש"י בסנהדרין ע"ה. ד"ה ואם איתא]. אף על פי כן, עלינו לדאוג לכך שבני העולם כולו יעשו את רצון הבורא, אף בני נח, וכך לכאורה ניתן ללמוד מדברי הרמב"ם (הל' מלכים פ"ח ה"י) שכתב: "משה רבינו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל, שנאמר 'מורשה קהלת יעקב', ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות, שנאמר 'ככם כגר', אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצוות. וכן צוּוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג"[1]. 

וב'ספר חסידים' (סימן תתשכ"ד) נאמר: "אם רואה אדם נכרי עושה עבירה [משבע מצוות בני נח], אם יכול למחות - ימחה, שהרי שלח הקב"ה את יונה לנינוה להשיבם, כי כשהקב"ה כועס, אין עת רצון לפניו". והסביר ה'יעלזו חסידים' (לגה"ק ר' אליעזר פאפו זצ"ל): "כי גם כשהגויים חוטאים, הקב"ה כועס, וראוי לאדם לחוס על כבוד קונו שלא יהא אל זועם, רק יהי כבוד ה' לעולם, ישמח ה' במעשיו (תהלים ק"ד, ל"א)".

ממוצא הדברים למדנו איפוא, כי טוב עשה הרופא שמנע את הגויה מלהפיל (וכן את הרופא היהודי לבצע את מעשה ההפלה). בזה גרם שלא יהיה חרון אף בעולם, וקיים את דברי הפסוק 'ישמח ה' במעשיו'.

ובנוגע לחיוב התשלומים המובטחים לה, אמר מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, כי עלינו לעמוד בדברינו, ולהעביר לה את מלא הסכום, משום חשש חילול ה'[2].

ולגבי השאלה השניה, אמר מו"ר, כי אשה נכריה הבאה באופן ארעי ומבקשת סיוע חד פעמי, ניתן לעזור לה, וכדברי הגמרא במסכת גיטין (דף ס"א.) "מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל", וכן נפסק בשולחן ערוך (יור"ד סימן קנ"א סעיף י"ב): "מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם, משום דרכי שלום".

אולם, כאשר באה באופן קבוע, ויש גם חשש לנהירה המונית של נכריות שתבאנה (ואולי אף בערמה) ותדרושנה ליתן להן מכספי האגודה, כמובן שיביא הדבר לקיפוח נשות ישראל, ולפיכך יש להתחמק מהן בתבונה.