השוחט שניצל בזכות ההליכה ב’דרכי שלום’

לאחת המשחטות בחו"ל, הגיע לאחרונה יהודי שעסק בשחיטה ובפיקוח על הכשרות. מדי בוקר היה מתייצב לעבודתו והיה מברך את השומר הנכרי בשער, בברכת "בוקר טוב ושמירה נעימה" בחיוך לבבי, [כהנהגתו של רבן יוחנן בן זכאי, שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק, כמבואר בברכות י"ז.]. כך גם נהג האיש בצאתו בשעות הערב, הוא בירך את השומר ב"ערב טוב", וכל זאת בלשון הקודש.

השומר, שלא הבין מאומה מדברי השוחט, לא בכניסתו ולא ביציאתו, היה רגיל שהשוחטים היהודים אינם מתייחסים אליו, וחשב בליבו שהיהודי מקללו מדי בוקר וערב, ואף הוא היה משיב לו בקללה עסיסית בשפתו הוא.

באחד הימים, כאשר הגיע השוחט כהרגלו בבוקר לעבודתו, שוב בירך את השומר בברכת "בוקר טוב". בעמדת השמירה עמד באותו זמן אדם נוסף, חבירו של השומר, המבין את השפה העברית, וכאשר שמע את השוחט מברך בכניסתו, השיב לו בנימה לבבית, ואף שוחח עמו בשפה העברית.

השומר הגוי שראה את הדו-השיח ביניהם, ביקש מחבירו שיסביר לו סוף-סוף את דברי השוחט. לכשהבין, חש צער בלבו על שהוא נהג להיפך והיה מקללו מידי יום ביומו.

והנה, באותו יום לקראת הערב, נתבקש השוחט לבדוק באחד המקררים כשרות של שחיטה מסויימת. ניגש למרתף, וכאשר נכנס לתוך המקרר נסגרה לפתע הדלת בעדו. כל מאמציו להזעיק עזרה עלו בתוהו, כיוון שכל הפועלים והשוחטים סיימו כבר מלאכתם. אט-אט החל לקפוא, וכבר הרגיש כי תוך זמן קצר יקפא למוות. השומר בשער, המתין באותה שעה לצאתו של היהודי כדי לברכו ולהודות לו על התייחסותו הלבבית אליו, והתפלא שלמרות שהסתיימה העבודה, השוחט היהודי אינו יוצא.

החליט השומר להיכנס למפעל ולאתרו. והנה, כאשר הגיע למרתף, שמע נקישות עמומות בדלת וזעקות שבר של יאוש. הדפיקות החלשות והקולות הובילוהו אל המקרר, וכשפתח את הדלת נדהם לגלות את השוחט במצב של כמעט קפיאה מוחלטת, רועד ובוכה.

"איך הגעת לכאן?!" - שאל השוחט.

"רציתי לומר לכבודו 'ערב טוב', ולהודות לך על הארת הפנים שאתה נוהג עמי כל יום"...

* * *

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה (בראשית ט', כ'-כ"א). דרש עובר גלילאה: י"ג ווי"ן נאמרו ביין, ויחל, ויטע, וישת, וישכר, ויתגל, וירא, ויגד, ויקח, וישימו, וילכו, ויכסו, וייקץ, וידע (סנהדרין ע' א'). כוונת העניין, שרומז ללשון וַי וַי למי שמרבה בשתיית יין ומגיע לשכרות. [ואפילו לגבי שמחת פורים הביא ה'שערי תשובה' בסי' תרצ"ה סק"ב, בשם ה'עמודי שמים', כי מי שהוא משתטה כאשר מרבה לשתות, עד שאפשר שיבא על ידי זה לידי מעשה או דברים שלא כהוגן - אין לו לשתות יותר מדאי!].  

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.