מצאו את השיכור מוטל ברחוב, והבהילוהו לבית חולים - הישלם?

ראובן שתה הרבה יין בפורים, השׁתכר, ונפל על המדרכה ברחובה של עיר.

ניסו העוברים ושבים להעירו, ולשוא. גם לאחר שדחפו ודקרו אותו - לא עלה בידם להפיק ממנו שום תגובה. הסתפקו אם השתכר כלוט ולכן אינו יודע בין ימינו לשמאלו, או שמא רעל האלכוהול פגע במוחו וניזוק. כמו כן חשש הציבור שיקפוץ הבחור לכביש וייפגע. 

אי לכך, הוחלט להזמין אמבולנס, אשר פינהו לבית חולים, שם ביצעו את הבדיקות המתבקשות.

למחרת, הקיץ מיינו, והנה הוא מוצא עצמו בין כתלי בית החולים. 'מי הביאני לכאן?', שאל, 'על מה ולמה?'. השיבו לו כי עשו זאת אנשי חסד, ועתה מתבקש הוא לשלם סכום נכבד, בהיות והוא אזרח חו"ל, ואין לו ביטוח רפואי!

סירב הבחור לשלם וטען: "לא ביקשתי שיביאוני לבית החולים כלל, וגם לא הועילו לי כאן במאומה... מי שהביאני לכאן - הוא ישלם!"

מהו הדין במקרה זה?

מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, ציין לנאמר בתשובת הרא"ש (כלל פ"ה ב'): "ששאלת, בהוצאות שהוציאו הקרובים על החולה ברופא וברפואות, אם יש לך לפרעם מנכסי היתומים, אחר שלא ציוה החולה שיעשה אלו ההוצאות?"

והשיב הרא"ש: "נראה לי, שלא יפסידו הקרובים בשביל שלא ציוה שיעשו לו אלו ההוצאות - כי מנהג ידוע, כשאדם נופל למשכב, ואינו יכול לסייע עצמו - שהקרובים משתדלים להמציא לו רפואה... ואפילו איניש דעלמא [סתם אדם שאינו קרובו של החולה], שהיה משתדל להמציא רפואה לחולה, בלא צווי החולה, נראה שלא יפסיד, שפיקוח נפש הוא, וכל הזריז הרי זה משובח. לכן, אם ידוע הדבר בעדים שהוציאו הוצאות בחייו, ושלא נפרעו בחייו - תפרעו מנכסי היתומים"!

מבואר בדבריו, שמנהג ידוע הוא שכשאדם נופל למשכב, ואינו יכול לסייע לעצמו, שהקרובים משתדלים להוציא דמי רפואה, וצריך לשלם להם עבור זה, וכן לכל אדם אחר שהמציא עבורו הצלה ורפואה, אף ללא ציווי החולה.

כך גם בנידון דידן, מנהג ידוע שאדם המושלך ברחוב ומוטל כאבן דומם, חסר ישע, שעוברי אורח מטפלים בו ומזמינים אמבולנס להסיעו לבית החולים, ואנן סהדי (ואנו עדים) דניחא ליה לאדם שיעזרו לו במצב כזה, ולפיכך שלם ישלם!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.