הערבי ישב בצד השדה והכריז על מכירה בחצי מחיר

מעשה שהיה בערבי שישב בצד שדהו, והחזיק בידו שלט מאיר עיניים בו נכתב: "מבצע ענק! מכירת חיסול! כל היבול בחצי מחיר!!".

לפתע עבר בכביש יהודי בעל חנות לפירות וירקות, ראובן שמו, ומיד עצר את משאיתו ושאל: "למה מוכר אתה כה בזול?". "יש לי כאבי גב עזים", השיב הערבי, "מאחר ואיני מסוגל לתלוש את הפירות בעצמי, אני מוכרם בחצי מחיר, כי הקונה יהיה חייב לתלוש אותם בעצמו..."

הזדרז הסוחר היהודי והחל לתלוש את הפירות ולהכניסם לשקים, עד שכמעט רוקן את הפרדס כולו... שילם לנכרי את הסכום שדרש, והעמיס את הסחורה על גבי המשאית.

ויהי בדרך, ולפתע אירע הלא-יאמן. הדלת האחורית של המשאית, שהיתה נעולה היטב, פתאום נפרצה מחמת שיבושי ופיתולי הדרך. כמובן שכל הפירות נתמעכו ונמאסו...

לאחר שהתאושש ראובן, חכך בדעתו שלא לחינם אירע לו הפסד שכזה, שלא כדרך הטבע, מדוע הפסדתי את כל הסחורה שחשבתי להרויח ממנה הון רב?!

החליט האיש לנסוע בחזרה אל הפרדס, והופתע לפגוש בה בעלים חדשים - - - היה זה שמעון, שהתייפח בקול מר: "יצאתי לחו"ל בסך הכל לשלשה ימים, וכששבתי מצאתי את כל פרדסי ריקה מיבול...". סיפר ראובן לשמעון אודות התכסיס של אותו פרא-אדם, שישב בצד הדרך ולִסטם את הבריות.  

לאחר שהאזין שמעון לפרטי הגניבה, תבע את ראובן לשלם לו בעד כל הסחורה שנטל, "הרי היה עליך להפעיל מעט את השכל, ולהבין כי מדובר בליסטים. גם אם שוגג היית, בכל זאת את ממוני עליך להשיב!". לעומתו טען ראובן: "וכי גזלתי את הסחורה? מניין היה לי לידע שמדובר בתכסיס זדוני... לפיכך איני חייב בתשלומי הפירות!".

הדין עם מי?

תשובה

לכאורה אילו היה מדובר במוכר יהודי, היינו אומרים שמסתבר שיש לפטור את ראובן משום שנחשב לאנוס או שוגג, משום שלא עלה על דעתו שיהא אדם כל כך חצוף לעמוד ולמכור בריש גלי פירות משדה אחר[1], וזאת, על סמך חידושו של הקצות החושן (סי' כ"ה סק"א), שדן לומר כי כל הדין של "אדם מועד לעולם" (ב"ק כ"ו:), אשר למדו חז"ל מריבוי הפסוק "פצע תחת פצע" - לחייבו על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון, לא נאמר אלא לגבי 'מזיק', אך בגניבה וגזילה לא מצאנו ריבוי שכזה, וממילא יש לומר דהיכא דגלי גלי - רק היכן שגילתה התורה לחייב אף את השוגג יש לחייבו. ולמשל, אם לקח אדם את הכלי של ראובן, אך לא ידע ששלו הוא, אלא היה סבור ששייך לשמעון, ולכן נתנו לשמעון - הרי הוא פטור, לפי שלא ידע שמדובר בחפץ של אחר. וביאר הקצות, שדוקא ב'אדם המזיק', שהזיק את גוף החפץ יש לחייב בכל אופן, אבל בגזילה, מאחר שאת גוף החפץ לא הזיק, אין לחייבו באופן שהיה שוגג.

ברם, נראה שלמעשה יש לחייב את ראובן, משום שקנה מן הישמעאלי שחשוד על הגזל, וכמו שאומרת התורה (בראשית ט"ז, י"ב): וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ, ופירש רש"י: ידו בכל - ליסטים. ובנסיבות הללו, היה לו לחשוד ולבדוק האם אכן מדובר בסחורה גנובה. [ויעויין בשו"ע חו"מ סי' שנ"ח].

* * *

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.