ציווה ליתן לבִּתו ’כלי זהב’ - האם כלול בזה שעון הזהב המשובץ ביהלומים נדירים?

מעשה שהיה ביהודי שהיו לו שלשה בנים ובת אחת. כשנפטר לבית עולמו, פתחו בניו את צוואתו, ושם נאמר כי מצווה הנפטר, שבכל כספו ונכסיו יתחלקו הבנים, ולבִּתו החליט ליתן את כל 'תכשיטי וכלי הזהב' שברשותו.

לאחר שערכה הבת חיפוש מקיף, מצאה בביתו שעון זהב דק ופשוט, אולם משובץ היה ביהלומים נדירים, ושוויו מגיע להון רב!

טענו הבנים כי השעון שייך להם, או על כל פנים המרגליות שבו, שכן אין דינו כ'כלי זהב', כיון שעיקר חשיבותו נובעת מהיהלומים המשובצים בו, ואילו הזהב אינו אלא ה'מעמיד' של היהלומים, ולפיכך אין השעון מגיע לאחותם.

לעומתם טענה הבת, כי דינו ככל כלי הזהב שהותיר האב!...

עם מי הדין?

תשובה

בכעין שאלתנו דן רבינו המהרש"ם [שו"ת, ח"ב סי' רכ"ד, יעו"ש באות כ"א-כ"ו], והכריע בגאוניות על פי הנאמר בפרשתינו: וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ (בראשית כ"ד, כ"ב), אליעזר נתן לרבקה 'נזם זהב בקע משקלו', ובמדרש רבה (פרשה ס' אות ו') מבואר, שהיתה קבועה בנזם אבן יקרה בקע משקלה, וביארו המפרשים, כי הוקשה למדרש מה החשיבות לזהב במשקל 'בקע' שהוא משקל מחצית השקל? אלא שהביאור הוא, שהבקע משקלו אמור על האבן היקרה שהיתה קבועה בנזם (ששוויה עולה פי כמה על הזהב). ובכל זאת איך נקרא התכשיט? - "נזם זהב"[1].

נמצינו למידים, כי ה'מעמיד' הוא העיקר, ועל שמו נקרא התכשיט, ולכן אף בנידון דידן, יש לומר כי נחשב השעון ל'כלי זהב', וזוכה בו הבת![2].

* * * 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.