הירקות מהיתר מכירה - האם חובה לגלות?

בן ישיבה שאינו סומך על 'היתר המכירה' בא להתארח לשבת אצל הוריו שאינם נמנים על ציבור המהדרין. האם חובתם לגלות את אוזנו בדבר העובדה שהירקות בבית אינם משל המהדרין שאין בהם חשש שביעית, או שמא רשאים הם להעלים זאת ממנו בהסתמך  על "היתר המכירה" שעל פיו נרכשה התוצרת?

‏בגמרא יבמות (יד:) אמרו, לעניין מחלוקת שבין בית שמאי לבית הלל, שאף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירים, אלו פוסלים ואלו מכשירים, לא נמנעו בית שמאי ליקח לנישואין מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, לפי שהיו מודיעים אותם שדבר זה דעתם והם פורשים ממנו. ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו. וכיוצא בזה אמרו בחולין (קיא:) בדין נותן טעם בר  נותן  טעם  דהיתרא,  שלדעת רב אסור ולדעת שמואל מותר, והיה רב מתארח בביתו של שמואל, ואמר, חס ליה לשמואל שיאכילני דבר האסור לדעתי. וכתב המאירי ביבמות שם, כל ששנים חלוקים באיזה דבר, אחד אוסר ואחד מתיר, אסור למי שמתיר להעלים הדבר מהאוסר ולתת לו מדבר האסור לדעתו, אלא צריך שיודיעהו שדבר זה אסור לפי שיטתו, לפיכך כל שאינו מודיעו מותר לאוסר להתארח אצל המתיר ולסמוך עליו. ע"ש. וכן כתב האור זרוע בחלק א' (סימן תרג), וכן כתב בספר המאורות (יומא עח.) שאם נותן לו דבר האסור לדעתו חייב משום לפני עור לא תתן מכשול. ע"ש. וכן כתב בהגהות מרדכי, והביאו מרן הבית יוסף בבדק הבית (יורה דעה סוף סימן רמב). ע"ש.

ואין בזה הבדל בין מי שסובר שהדבר אסור מן הדין, ובין מי שנוהג כן בדרך חומרא בעלמא, לעולם אסור להכשילו במה שהוא נוהג להחמיר. וכן פסק הרמ"א ביורה דעה (סימן קיט סעיף ז'). לפיכך כיון שיש הרבה משלומי אמוני ישראל שנוהגים להחמיר על עצמם כסברת החזון איש וסיעתו שסוברים שאין לסמוך על היתר המכירה, אסור להכשילם בדבר שהם נוהגים בו איסור, אלא חייבים להודיעם והם יחושו לעצמם. וכמבואר כל זה בשו"ת יחוה דעת חלק ד' (סימן נג).‏

הלכה למעשה: מי שנוהג להקל בשנה השביעית לסמוך בשעת הצורך על היתר המכירה, וקונה פירות מהשוק החופשי, ומתארח אצלו מי שנוהג להחמיר בזה, ואוכל רק מפירות וירקות שגדלו בקרקע של גוי ממש, שאין בהם איסור ספיחים,  אסור לו להכשילו בדבר שנוהג בו איסור, ועל כן אותם הורים שזכו ובנם מהדר בדבר, חייבים להודיעו והוא יחוש לעצמו.

הביא לדפוס: הרב משה שפיר