המנטליות הישמעאלית והאירופית - ומה שביניהן

מה היו סידורי הלוויה של אברהם אבינו, מי הספיד, כמה אנשים היו, ובאיזו שעה היה האירוע, ומי היה אמון על סידורי האבטחה? לא ברור האם הוענקו אי פעם תשובות לשאלות הללו. כי לדורות נכתב ונמסר לנו רק הטעון מסר עבורנו. מה שכן סיפרה לנו התורה, זה ששני בניו של אברהם הם שטיפלו בקבורתו, ואפילו ישמעאל הגדול כיבד את יצחק הצעיר להנהיג על פניו את טקס הקבורה.

מדוע דווקא פרט זה נכתב ונמסר לדור דור? ובכן רש"י מבאר על המקום כי נקודה זו מלמדת אותנו שישמעאל חזר בתשובה שלימה בסוף ימיו, שהרי כיבד והקדים את אחיו יצחק הצעיר לפניו.

והנה לכאורה, כבר הקשה רבנו ירוחם ממיר, וכי מהו ההכרח שישמעאל שב בתשובה? והלא יתכן שכיבד את אחיו מפאת רום המעמד או מפני כבוד האנשים הרבים שנאספו ברחבת ההספדים, או אולי סתם התעצל ישמעאל לטרוח בקבורה והעדיף לצפות מן הצד. ובכלל, מי אמר שאם שב ישמעאל בענייני כבודו של יצחק - שב גם בשאר מעללי חייו ומעשיו הרעים?!

בכדי להבין זאת עלינו להפליג שנים רבות אחורה. ישמעאל היה בעצם נסיך כפול ונדיר. סבו מצד אמו היה מלך מצרים, שמשל בחלק גדול מהעולם של אז. אביו אברהם היה אף הוא מאלו שניהלו את העולם באותה תקופה. כאשר נולד יצחק, טבעי היה שישמעאל ראה בו מתחרה על כיסאו העתידי, בשאלת מיהו הראש ומי יהיה הממשיך העתידי של אימפריית אברהם. מכאן החל להתגרות בו ישמעאל, עד אותו מקרה שבו ראתה שרה את ישמעאל מנסה להרגו, ושילחה אותו מביתה למדבר.

על רקע זה גדל ישמעאל, ועם תחרותיות כזו הקים את ביתו וגידל, מתוך תחושת צדק, את ממלכת שבטיו הפראיים, כולל כל מלחמות הכס, והגזל והחמס. סביר להניח שהתקווה הגדולה ביותר שפיעמה בו ובבניו הייתה לבא ולהדיח את יצחק מהכס הנחשק של אברהם בבוא היום.

והנה, למרבה הפלא, אכן בבוא היום בא ישמעאל ודווקא העניק ליצחק את בכורת ההנהגה וההובלה. כעת מאלפים שבעתיים דברי רש"י המבאר כי גם אם היה המעשה סמלי בלבד, הרי היה בו בוודאי להוכיח ששב ישמעאל בתשובה.

נוכל ללמוד מכך תכונה ברורה בנפש האדם, הסביר רבנו ירוחם: ישמעאל יכול היה לגדל דור שלם, לנהל משפחה, מדינה וחיים אישיים מלאי אידיאלים, שלוו במלחמות מצופות בהרבה דם וכסף. אך הכל נבע מרצון מפעפע אחד: תאוות הגדלות ההובלה והבכורה שקיננה בישמעאל נגד יצחק. זו הייתה מלחמתו האישית של הנסיך הישמעאלי, ורק בסוף ימיו הצליח לכובשה ולהכניע את עצמו תחת יצחק. לכן הבין רש"י שאם ישמעאל שב ומיגר את שורש הרוע שבו, בהכרח ששב גם בשאר המעשים הרעים, שבעצם צמחו רק מאותו שורש.

                                                                       ***

עשיו מגיע לאחר לווייתו של אברהם, ורואה את יעקב מכין תבשיל עדשים לאבלים. הוא פונה ליעקב ומבקשו "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". לא בכדי הוא נקב רק בצבעו של התבשיל ולא בשמו. האיש היה שטחי והמוני, אהב רק מה שקל וזמין, וכך התנהלו חיו עלי אדמות.

אם נציץ למוחו של האקדוחן החי כשאצבעו קלה על ההדק, נבחין שבדרך כלל מדובר באיש שמסיים עניינים במהירות. כדי להשיג את רצונו הוא עושה זאת בדרך המהירה ביותר והקלה ביותר - והורג. הוא נהנתן ששום דמעת נרצח או משפחתו אינה שווה לו מול רצון ולו הקל ביותר שלו. גם בגלל שהוא שטחי מדי מכדי להבין את הצער שיוצרת הריגתו, וגם מפני שזו הדרך הזמינה והמהירה יותר להשגת רצונותיו ללא הפרעה.

בתכונה זו התברך עשיו שחי תדיר על חרבו, כי כזה היה. גם אחרי שנים רבות כשעשו הציע ליעקב אחיו בעת שובו מפדן ארם בראש מחנה בניו ובנותיו לחיות עימו ביחד אמר לו יעקב: "יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים" היינו: "חיי מתנהלים לאיטם בישוב הדעת וכך אני מחנך גם את בני אחרי, לא שייך שנחיה שנינו בכפיפה אחת" עשיו הבין זאת ואכן הרפה ממנו, כי אלו שתי צורות חיים בלתי מתמזגות.

עשיו היה שייך לזן האנשים שאוהבים רק את הקל והזמין, נהנתן שאוי לו למי שיפריע את שגרת חייו הקלילים. אם נתלה בשורש זה את המשך ימיו ומעשיו נוכל להבחין במעשים רבים שציר כולם נע סביב תכונה זו.

מדהים לחשוב שכך הוא השתית את בניו ועמו כמו ארצו והדורות הבאים כצורת חיים, ועבור רצונות אלו הוא הוביל מלחמות והפליא מהפכות. זה היה הכח המניע מאחורי הר עשיו הגדול.

                                                                         ***

אם נרצה, נוכל אולי לאפיין את עשיו וישמעאל של דורנו בתכונות אלו, בדומה לאבותיהם. רוב המטרות והמהלכים של מושלי העולם הערבי, בראשם מנהיגי הטרור, נועדו להשגת מטרת העליונות הערבית והגאווה השבטית שלהם. מנהיגיהם מסוגלים להרעיב מיליוני בני אדם או לרוצחם נפש, ובלבד שתושג עליונותם הצבאית והרשמת אויביהם. הכבוד הלאומי אינו דבר של מה בכך.

מאידך, בני עשיו בארצותיהם הנאורות מוכנים להעניק אדמות וכספים לגרועים שבטרוריסטים, ובלבד שלא ייפגעו בחיי הנוחות הדרור והחופש ממנו הם נהנים. אין זה מאדיבות יתר, אלא הטרור כואב להם והערבים מפחידים אותם, רק מפני שהם יודעים שזה מאיים להגביל אותם מהפינוקים והנהנתנות להם הורגלו. הרוע הגדול ביותר שהצליח בן לאדן להביא על אמריקה היה חוסר השחרור שנגזר עליהם מאותו יום.

                                                                       ***

ישמעאל 'אדם פרא', כך אנו לומדים בפרשיות השבוע הללו. הפרא הזה מונע כל חייו על תאוות גדלות, כבוד וגאווה לאומית. עליונותו על עשו וישראל היא מטרתו האחת בחייו. הנהנתנות טפלה לו. חבל על זמנם ועל דמיונם של החולמים להושיב אותו לשולחן מתורבת של משא ומתן. הוא בכלל חושב על משהו אחר. אין אצלו דו קיום אלא רק שאלת 'מי בראש' היא-היא המקננת  במוחו.

לעולם יש בורא והוא מחליט בשאלה זו, אם נזכה כמו שזכה יצחק אבינו או אז יבא השקט מהפראים הללו.