עשרות שנים אחורה: ביקור בקהילה יהודית באוסטרליה

"אייזיק", פונה הדיין רבי יודל כץ לגבאי 'דער גרויסע שוהל', "איך אתה אומר בנוסח מי שבירך: 'בעבור שייתן', 'בעבור שנדר' או 'בעבור שנדב'?". אייזיק פולק מאמץ את מוחו ומנסה להיזכר. "בעבור שייתן", הוא משיב. הדיין מחייך: "בכל זאת קיים מכנה משותף בין אשכנז לספרד".

בכל הקשור ל'עדת ישראל' שבמלבורן, כמעט אין בסיס היסטורי שמאחד בין הציבורים שהתגבשו לקהילה אחת מלוכדת, שריד אחרון לאחיותיה שפעלו לפני מלחמת העולם השנייה. "יש כאן יוצאי הונגריה, רומניה, פולניה, גליציה. סאטמר, בעלזא, צאנז, גור, אלכסנדר, מונקאטש. כולם תחת מטרייה אחת", מתפאר בפניי ראש הקהל ר' בנימין קופל.

גלריית תמונות של הקהילה (צילומים: אברהם דוב גרינבוים, בנימין רוזנבאום)

הם אוהבים את מלבורן. מחבבים את הקהילה הייחודית שלהם, שהחיים בה נראים לקוחים מימי העבר המפוארים באירופה, כמו בשטעטל שלפני החורבן. מכבדים את המרא דאתרא, הגה"צ רבי אברהם צבי הלוי בעק. אבל האחדות הזו לא קמה והייתה למושג ביום אחד. ותיקי המקום זוכרים מאבקים בין העדות השונות ובין חסידות אחת לחברתה. "לאחר עקירתו של הרב הנערץ רבי בצלאל שטרן זצ"ל, בעל 'בצל החכמה', לווינה, נותר הצאן ללא רועה", מספר קופל. "דובר נכבדות בגאון רבי אלימלך אשכנזי זצ"ל, אך הוא סירב. לבסוף הסכים בתנאי אחד: שישרור שלום". התנאי התקבל, והרב אשכנזי מלך 18 שנה.

שטריימל על הראש של העיירה

קהילת קודש 'עדת ישראל' נוסדה לאחר מלחמת העולם השנייה, עם בואם של שרידי חרב השואה. עד היום נותרו במלבורן ובסידני פליטים שנשלחו על ידי ארגוני ההצלה במסע מפרך ומפותל עד אוסטרליה הרחוקה.

יהודי הונגריה שמילאו את רחובות מלבורן נצרו את מורשת החתם סופר מהבית. מגילת היסוד התולה בפתח בית הכנסת האשכנזי ('דער גרויסע שוהל') מונה את חוקי המקום, כולם בנוסח גאון הדור שבהונגריה. עם ריבוי החסידים נבנה בית מדרש לנוסח ספרד ('דער ספרדישע שוהל'), ושניהם ממוקמים זה לצד זה באהבה ואחווה, בשלום ורעות, בבניין הקהילה שברחוב OAK.

בשנת תשי"ב הופיע הגאון רבי יעקב יצחק ניימן זצ"ל, שכיהן מלפנים כרב בפאפא, והעמיד את הקהילה על תילה. "הוא היה גדול בצדקות ובתורה וחכימא דיהודאי", מתאר בפניי הגאון רבי שמעון אופמן, מנהל רוחני בתלמוד תורה 'עדת ישראל', מנכבדי המקום ואחיו של דיין העדה החרדית הגאון רבי עמרם אופמן. הוא היגר מישראל לפני 35 שנה ומרגיש הכי בבית. תיכף תבינו למה.

במשך כשנה וחצי ייצב הגרי"י את היסודות, הקים את תלמוד התורה, קבע תקנות ועזב למונטריאול שבקנדה, שבה התקבל כרב חסידי בעלזא. בשנת תשט"ו עלה הגאון רבי בצלאל שטרן זצ"ל, המשיך את הנהגת הקהילה עד שנת תש"ל ולמעשה ביסס והרחיב אותה לממדיה המוכרים היום. "הוא היה גאון אדיר", מתאר הרב אופמן. "ספריו 'בצל החכמה' עומדים בשורה הראשונה עם פוסקי זמננו".

אחריו הגיע הגאון רבי אלימלך אשכנזי זצ"ל, "מתלמידי מהר"ם שפירא בישיבת חכמי לובלין, גאון נפלא ובקי גדול". בשנת תשמ"ז הוא עבר לסיגייט האמריקאית וכיהן כרבה עד פטירתו לפני כשנתיים. הרב שלמה מנחם סופר, מילידי הקהילה, סבור שאת המהפכה השקטה של הקהילה מיקית לחרדית-תורנית יש לזקוף לזכות האחרון. "הרב שטרן לא חבש שטריימל כל ימיו במלבורן", הוא מספר. "הוא היה שמרן. הרב אשכנזי חידש את המנהג ועודד את הצעירים לדבוק באורח חיים חסידי".

בשלהי קיץ תשמ"ח היגר הגה"צ רבי אברהם צבי הלוי בעק, תלמיד ותיק של מרן ה'אמרי חיים' מויז'ניץ ומגדולי מקורביו, למלבורן. "הוא היה ילד כבן תשע במלחמה", אומר הרב אופמן. "אמו ושני אחיו נספו, והוא הצליח להימלט יחד עם אח נוסף לבודפסט ולהישאר בחיים. לאחר המלחמה נכנס ללמוד בויז'ניץ. הצד השווה שברבני הקהילה: כולם היו אנשי חיל יראי אלוקים ובעלי תכונות הנהגה שדרושות בקהילה מורכבת כזו. כל אחד בתורו הטביע חותם בל יימחה בדברי ימיה של מלבורן. הקהילה נראית כפי שהיא נראית רק בזכותם".

'עדת ישראל' משתדלת לתת מענה לכל זרם וחוג. היא מהווה קורת גג רחבה, ורוב החרדים נמנים בין חבריה. מבט מדוקדק יותר מגלה שלצדה פועלים שני זרמים שלהם מוסדות נפרדים: 'יסודי התורה' המיועד לציבור מודרני, ו'דברי אמונה' למשפחות המבקשות חינוך קפדני יותר. "ב'דברי אמונה' מדברים רק באידיש ומתרחקים משפת המקום הנכרייה", מסביר סופר.

"אצלנו מקבלים כל אחד, לא משנה איך הוא נראה", אומר הרב אופמן. "אין תקנון לבוש. זה בכובע ההמבורג שלו, וזה בדאשיק שלו. כולם מקובלים. האחידות נמצאת בלבבות ובשמירת ההלכה". כיום, למעלה ממאתיים חובשי שטריימלך מסתובבים בין בני הקהילה. ללא ספק, חלק ניכר מהעידן החתם סופרי עבר לחצרות החסידות.

כמבקר הרגשתי בבית. כמעט כולם ניגשים אליך ומעניקים לך 'שלום עליכם' לבבי. אורח בעיירה, לאו מילתא פשיטא היא. הם לא זוכים לביקורים תכופים. ובכל זאת, משולחים מוצאים את דרכם גם לסוף העולם הזה. הם מעטים מול המסתובבים בארצות הברית ואנגליה, אבל לא מוותרים, ומזכים במצוות הצדקה. "יש גבירים עם שעות קבלת קהל שמעניקים סכומים גדולים למוסדות שהם מאמינים בהם", יסבירו לי אנשי המקום. רק בשנה שעברה הגיע כ"ק מרן האדמו"ר מרחמיסטריווקא ועשה סכום אגדי למוסדותיו.

שלחנו לכם את השבת, תתכוננו

הפקיד חמור הסבר עיין שוב ושוב במה ששרבטתי בטופס אשרת הכניסה במשבצת מקום שהותי במדינה, ולאחר שהצליח להרכיב את המילים ADAS ISREAL אמר לי בפנים רציניות: "It's a community, It's not a address‏" (זאת קהילה, לא כתובת).

חייכתי במבוכה. האוסטרלים מרובעים, נוקשים ומשוכנעים שהם יכולים ללמד את העולם פרק בהלכות ביטחון. כך נוצר מצב שאין טיסות 'אל על' למדינה. הסיבה פשוטה: 'אל על' מביאה איתה אנשי ביטחון ישראלים, שבוודאי מחזיקים בנשק ישראלי. אין כניסה לנשק זר באוסטרליה. מה שטוב בסין, בארצות הברית ובאנגליה - רע במלבורן ובסידני.

שעות ארוכות טלטלו אותי המקומיים במאמץ לגלות אם הכנסתי מזון למדינה הסגורה. כלבים רחרחו, ללא הצלחה גדולה, את המזוודות שלי. בסיומן של בדיקות קפדניות העמידו אותי מול פקיד חמור סבר, שחקר ודרש לנסיבות הגעתי לאזור.

מכיר את קהילת 'עדת ישראל'? שאלתי.

הוא הכיר וביקש לדעת אצל מי אתגורר בימים הקרובים. כל מילה נרשמה. מספר הטלפון הנייד של מארחי הוקלד באדיבות לתוך המחשב האוגר חומר על כל זר. רק לאחר תהליך ארוך יצאתי לעבר תחומי המונרכיה החוקתית המשתייכת לבריטניה הגדולה בראשות המלכה אליזבת השנייה.

על אף ריחוקה הגיאוגרפי, כל תסמיני אנגליה ניכרים בה. למשל, נהיגה בשמאל הכביש. השפה הרשמית המדוברת היא אנגלית. אופניים וגלגליות הם כלי התחבורה הנפוץ בין הצעירים, גויים כיהודים. הסטטוס האקונומי מזכיר את האחות הגדולה. מדד המחיה גבוה כמו בלונדון, אבל המדינה מסייעת בידי התושבים ברכישת דירה ובקבלת מזון הכרחי וחיוני.

בספירה האחרונה, שהתבצעה לפני כעשור, נמנו חמישים אלף יהודים ברחבי המדינה, כמחציתם שומרי תורה ומצוות ונמנים על אחת הקהילות.  לאחר גל פיגועים שכוון נגד הממלכה הבריטית שבערבות האבוריג'ינים התבקשו מוסדות החינוך היהודיים למגן את מקומות הלימוד. במקביל, משקיעה הממשלה מיליוני דולר בשמירה על אזרחיה, כולל היהודים, הזוכים לכבוד והערכה.

מלבד הריחוק הגיאוגרפי, הפער המנטלי אף הוא גובה מחיר. השעון האוסטרלי מקדים את השעון הישראלי בשבע שעות ואת האמריקאי ב-14 שעות. כל זה מקשה על חייו של האוסטרלי, שמתרגל לחיי ניתוק משאר חלקי העולם המערבי. זמני היום והלילה שונים. "אנחנו הראשונים בעולם לקבל את פני השבת", אומר בסיפוק הרב כץ. "במקומות מסוימים היא נכנסת מוקדם יותר, אבל אין בהם יהודים".

הפרשי הזמן מעוררים שאלות הלכתיות וספקות רבים. אדם שטס למלבורן בימי ספירת העומר עלול להפסיד ברכה. אישית, חשתי שהשבוע התקצר להחריד. יצאתי את הארץ ברביעי בלילה לכיוון הונג קונג, וממנה למלבורן. נחתּי בשישי בבוקר. את חמישי, אפעס, הפסדתי בדרך הארוכה.

"הפוסקים נחלקו היכן עובר קו התאריך", עושה הרב כץ סדר. "יש שסבורים שהוא חוצה את אוסטרליה, חלקה בצד אחד וחלקה בצד שני, ויש שטוענים שאוסטרליה ממוקמת כולה באזור אחד. כך או כך, משעה שעוזבים את היבשת ויוצאים מהמדינה ניצבים בפני בעיה: אם אתה פונה לכיוון מערב אתה מסתכן בחילול שבת. עלולה להתרחש סיטואציה מעניינת - אדם שהולך לעבר שפת הים במוצאי שבת ועובר את הגשר נכנס למצב שבת. היו גדולי ישראל שהקפידו לא לעזוב את אוסטרליה ביום ראשון כדי לא להיכשל בספק חילול שבת".

השמועה שהרב שטרן הקפיד על מלאכות דאורייתא בימי ראשון נכונה?

"כך עמא דבר, אבל זה לא מדויק. רבים טוענים שראו אותו עוסק בהן גם בתחילת השבוע".

קונפליקטים אחרים נוגעים לתחומים הלכתיים נוספים. "כשנכנסתי לעול מצוות עלינו אני ואבי למרא דאתרא הרב אשכנזי", מספר סופר. "לפתע הוא עצר ואמר לי בצחות לשונו: 'נולדת בארצות הברית, אז אתה עוד לא בן שלוש עשרה'".

אם חשבתם על מסע לאוסטרליה עליכם להצטייד בוויזה אלקטרונית שבלעדיה לא תותר לכם כניסה, בסבלנות לטיסה בת יותר מעשרים שעות ובמעיל חורף חם וטוב. בימים אלה מזג האוויר במלבורן חורפי לגמרי. חסרי ביגוד חם מוצאים את עצמם קופאים מקור. בתוך כל בית נצפית אח בוערת. גנרל חורף אמיתי בשעה שבישראל לא מוציאים את האף מהמזגן.

וכמובן, הגשם והשלגים בחצי הכדור השני יוצרים מבול תהיות: האם יש לומר 'ותן טל ומטר' בקיץ? רבני המקום נדרשו להן, והגאון רבי משה דוננבוים אף הקדיש את ספרו 'מנחת גשמים' לנושא.

מאחורי הרי החושך נדלק אור

ר' מרדכי פיקסלר הוא איש נמרץ. משפחתו נטועה עמוק בהווי הקהילה ומוגדרת כחלק בלתי נפרד ממנה, והוא העסקן שלה. אם הייתה כנסת הוא היה הנציג שנשלח אליה. האיש הקרוב לרב, לדיין ולשאר כלי הקודש. מארגן מגביות, כנסים, מסיבות ואירועים. אחראי כמעט על כל פעילות, למרות שאינו בתפקיד רשמי. נאמן ומסור לרב בעק, שמצדו משיב לו אהבה בלתי מוסתרת. המקומיים מספרים שפעם ניגש אליו הרב ואמר שיש לו צורך במעיין, ופיקסלר חפר בחצר הבית שלו לעומק ארבעים מטרים ומצא מים זכים.

לשם מה מעיין? אני שואל אותו. "למים שלנו ולבארה של מרים", הוא משיב.

בארה של מרים?

"בכל מוצאי שבת באים יהודים לחצר שלי כדי לקיים את המנהג העתיק של שתיית מי מעיין לזכר בארה של מרים. גם אני שואב ומביא לרב. בקהילה, במיוחד לאורו של המרא דאתרא, משמרים את הענתיקה בכוח. הרב מתנגד למודרניזציה. הוא לוחם בקנאות נגד כל אופנה, אבל מקבל כל אדם באשר הוא".

'עדת ישראל' הקימה את עצמה מחדש לאחר השואה. רבים עשו חיל והתעשרו. "הכול סייעתא דשמיא", בטוח אברמי קימלמן, בן הקהילה. "היו הזדמנויות טובות, ואנשים ניצלו אותן. כך נוצר מצב שאנחנו, הרחוקים מארצות הברית ומישראל, יכולים להחזיק את עצמנו לבד".

קימלמן סבור שהקהילה הטיבה עם התושבים. "אנשים חיפשו בית. בארצות הברית ירדו יהודים מהדרך בגלל שלא מצאו בה את התנאים הרוחניים ששררו לפני המלחמה, נאלצו לעבוד בשבת ועוד. באוסטרליה הוצעה מלכות של חסד. קיבלו את כולם בשווה. העניקו לניצולים הזדמנות חדשה. האחדות הייתה הבית החדש שלהם".

והבית לא הפסיק להתפתח. בשטעטל כמו בשטעטל מציגים היהודים לראווה אטליז, מאפייה ומחלבה שמקבלים את חותם הכשרות המקומית. מוסדות התורה והחסד פעילים. ולמרות זאת, אתה שומע על נקודת כאב מרכזית. "רבים חוששים להינשא עם הבנים שלנו", אומר פיקסלר. "הם רואים בנו כאלה שמתגוררים מאחורי הרי החושך, וזה לא נכון. מי לא טס היום? אנשי עסקים עולים על מטוס בלי לחשוב פעמיים. אז נכון שהדרך ארוכה, אבל יש אצלנו חיים יהודיים מפכים".

קופל מודה בחרדת השידוכים, אבל מסודר: "כל הילדים שלי גרים כאן", הוא אומר בנחת. גם לפיקסלר חתן בן המקום. "ככה זה כשהשידוך כתוב מלמעלה. המחותן שלי עקר מישראל לאוסטרליה לפני כעשור כדי שיהיה לי חתן אוסטרלי".

הצעירים שנותרים באזור לומדים בשנים הראשונות בכולל 'בית יוסף' של הקהילה. בראשו עומד הרב כץ, חתנו של המרא דאתרא, שאף מסייע בידי חמיו. מנהליו, פיקסלר ור' חיים צבי פויגעל, מקפידים לשלם בכל יום ראשון בשבוע את שכרם של הלומדים: 250 דולר. "בשביל זה לבד שווה לאברך לפתוח את חייו כאן", משכנע פיקסלר.

ליל שבת. שעה ארוכה לאחר חצות, ועשרות אנשי מלבורן יושבים עם גאב"ד קוממיות י-ם, הגה"ח רבי ישראל יצחק מנדלזון, שהגיע להביא את בשורת השמיטה. האדמו"ר בעל ה'דרכי תשובה' ממונקאטש חש פעם ברע, פותח הגאב"ד בדבריו. מצבו היה קשה, והוא נסע לברלין לדרוש ברופאים. בערב האחרון שלפני מחצית החודש ביקש לקדש את הלבנה, אבל עבים כיסו את השמים ופיסת לבנה לא נראתה ברקיע.

נמנו סגל המקורבים, וביניהם בנו בעל ה'מנחת אלעזר', להעלות את הרבי למרפסת בניין גבוה, ובהגיע העת וייראה הירח בזוהרו להוציא אותו על מיטתו. שעות ארוכות עמדו המשב"קים וחיכו לרגע המתאים, שהגיע באמצע הלילה.

לימים סיפר ה'מנחת אלעזר' שכשנשאו את מיטת אביו התגנב הרהור ללבו: מי יודע מה רוצה מאיתנו ה'. אולי הגענו עד לכאן כדי לטהר את העיר ולברך בה לראשונה. הרבה זמן מחשבה לא היה, שכן כשהחלו פותחים בברכה נשמעה צעקה ממרפסת סמוכה: "פַּאפַּא, עס איז דא א לבנה". אבא, יש ירח. ומיד רצו כמניין יהודים יקים בבהילות החוצה.

או אז הבנתי, סיים ה'מנחת אלעזר', שאני לא מבין כלום. לפעמים אדם חושב שהוא מזדמן למקום מרוחק בשביל לתפוס מלאכים ולהיות הנחשון שמביא אליו את דברי הבורא. ובכן, הוא יכול להירגע. הקדוש ברוך הוא לא פושט את הרגל.

אכן, אומר הגאב"ד לשומעי לקחו האוסטרלים, כשהציעו לי לבוא אליכם חשבתי שאגיע לחזק קהילה קטנה שבוודאי זקוקה לעידוד. אבל כשאני מביט בקהילה המבוססת שלכם, מלאת התורה והיראה, אני הוא שזקוק לחיזוק מכם.

הקדוש ברוך הוא לא פושט את הרגל.

"מחכים ליום שנתבשר על הגאולה ונעלה לירושלים"

החדר האפלולי שבביתו הסמוך לבית המדרש של הגאב"ד הגאון הישיש רבי אברהם צבי בעק מלא בספרי קודש מזן אל זן. הכתלים ידעו ימים ולילות של עמל בתורה, בירור וחיקור הדין ועבודה ויגיעה בחסידות. לבקשתי, ניאות הגאב"ד לחלוק איתי שעה ארוכה מזמנו הגדוש ולהנחיל מעט מהשקפותיו.

הוא מזקני הרבנים ונושא צלקת מימי החורבן באירופה. "הבטחתי לעצמי אז שאקדיש את חיי לתורה. ומה יש לו ליהודי בעולם הזה מלבד תורה?".

לקראת ימי הדין רצינו לשמוע כמה מילות חיזוק.

הוא נענה. "לאחר המלחמה הגעתי מהונגריה לארץ ישראל ונכנסתי ללמוד בישיבתו של מורי ורבי ה'אמרי חיים' מויז'ניץ זצוק"ל. היו אלו ימי הרחמים, והוא קרא לנו במוצאי שבת שלפני סליחות ואמר לנו: מה הפירוש 'נחפשה דרכינו ונחקורה'. חז"ל כותבים שקורות ביתו של אדם מעידות עליו. כשאדם חוזר בתשובה ומקבל על עצמו להתנהג כראוי לא צריכות הקורות שלו להעיד עליו. הן נחות. ונח-קורה. ואין זו מליצה. כשאדם חוטא יש ליצר הרע עוגמת נפש. הוא לא רוצה בכך, אבל זו שליחותו".

במה יש להתחזק?

"במלבורן הנהגתי כמה דברים מעיקרי הדת: א. להקדים בכניסת השבת ולהוסיף מחול על הקודש. ב. לא לדבר כלל וכלל בשעת התפילה וקריאת התורה. אם נקפיד על כך נוכל גם לקרב את הגאולה".

הוראותיו מבוצעות הלכה למעשה. לפני קריאת התורה בבוקר השבת נעמד הגבאי בבית המדרש ומכריז בקול גדול 'מי שבירך' לכל מי שנוצר פיו ולשונו. "יש בזה משום תזכורת לכל אחד. התוספות יום טוב תיקן זאת לאחר פרעות ת"ח ות"ט, ועלינו לזכור שכל מי ששומר פיו ולשונו בשעת התפילה ניצול מכל רעה חולה".

לפני בואו למלבורן כיהן כרבה של מונטווידאו, בירתה של אורוגוואי, במשך עשרים שנה. "פגשתי יהודים עם צימאון לה' ולתורתו. אף פעם לא הבנתי את זה עד שפגשתי בהם. בליל שבת אחד נקש מישהו על דלתי וביקש ללמוד איתי הלכות שבת. התברר שלא רצה להטריח אותי בשאלה, אבל ידע שאשמח ללמוד איתו בחברותא".

המצב בארץ ישראל מתוח. מה אפשר לומר לעם?

"הנה הגיעה שנת השבע, שנת השמיטה. בביקור האחרון שלי בארץ ישראל יצאתי לשדות חקלאים שעומדים לקפח את פרנסתם ביודעין ומשביתים את שדותיהם בראש מורם. השתוממתי לראות אותם שמחים. אין לך סנגור גדול מזה. יש מלחמות כל הזמן, אך ראוי לדעת שהארץ דורשת את השבתתה ומוכרחים לקיים. לנו אין את המצוות התלויות בארץ, אבל קיימות מעלות אחרות".

כמו מה?

"אוסטרליה היא מדינה חדשה יחסית. היא הוקמה לפני כמאתיים שנה. בתורה מצאנו שלוט אמר לאברהם אבינו 'הלוא מצער היא', ודרשו חז"ל שנבנתה מאוחר ועוונותיה מועטים. הרי שיש גדולה במדינה צעירה. בנוסף, אנחנו מבודדים. הבדלי השעות גורמים לכך שאנחנו לא יחד עם העולם בכל חגאותיו וטומאותיו".

הקהילה מהווה מודל לחיקוי.

"זה לא מכוחי, אלא מקודמיי בתפקיד. הם בנו וייסדו אותה על טהרת הקודש. אני משתדל לשמור על הפיקדון בשלמות ולהנהיג על מבועי התורה והיראה".

ספריו של הגאב"ד, 'ויצב אברהם', מוכרים בעולם התורני אך הוא מצטנע: "אלו דברים שכתובים בספרי תלמידי הבעל שם טוב. אני רק חוזר ואומר אותם עד שייכנסו ללב". הוא אף הוציא כרך מוסר וקישר אותו לספר התהילים. "מורי ורבי ה'אמרי חיים' לא היה נושא דברי תורה בראש השנה לפני תקיעת שופר. החסיד הגדול רבי מרדכי חונא היה אומר שכשהרבי מתפלל 'למנצח לבני קורח' זו דרשת ההתעוררות שלו. בתהילים יש הכול".

לסיום, אני מבקש לצאת לדרך עם צידה רוחנית. "אנחנו נמצאים בקצה העולם, וכבר נאמר 'אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקחך'", אומר הגאב"ד ומצביע אל השמים שמחוץ לחלונו. "אנחנו מחכים ליום שנתבשר על גאולת עולם ונעלה כולנו לציון וירושלים במהרה".

עדה אחת ועוד ארבע

לצד 'עדת ישראל' פועלות במלבורן קהילות גדולות נוספות. המרכזית שבהן, עם מאות משפחות, מוסדות חינוך לבנים ולבנות, כוללים וישיבות, שייכת לחב"ד. קהילת 'היכל התורה' בראשות הגאון רבי משה דוננבוים, שאף משמש  כמו"צ ב'עדת ישראל' ור"מ בישיבה שלה, מאגדת עשרות משפחות אחרות. כולן רואות את עצמן חלק בלתי נפרד מ'עדת'.

קהילת 'בית התלמוד' של הגאון רבי בנימין זאב וירצבורגר נוסדה על ידי יוצאי ישיבת לייקווד, ובכולל שלה לומדים רבנים ודיינים חשובים. 'מרכז התורה' בנשיאות הגאון רבי יהודה קאהן מרכזת סביבה אברכים בני תורה. כך גם קהילת 'שערי תפילה' של הרב ברלין.

העיר מטפחת רבנים צעירים שעדיים לגדולות. אחד מהם הוא הגאון רבי חיים היימליך, חסיד תולדות אהרן, מתלמידי הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל ומו"צ ב'עדת ישראל'. כבר היום הוא זוכה לתהודה גדולה בעיר ורבים מתייעצים איתו.

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין "בקהילה". למבצע מנויים מיוחד, עבור גולשי הידברות, הקליקו כאן