שידך בין השניים כאות נקמה - ולבסוף השידוך הצליח

מעשה שהיה כך היה.

לבחור העונה לשם שמעון הוצע שידוך. מדובר היה בבחורה בשם לאה. לאחר שתי פגישות, החליטה הבחורה כי אינם מתאימים, למורת רוחו של הבחור. החליט שמעון, שהיה בעל מידות מושחתות, לנקום בלאה. בנוסף לכך, החליט להתעלל אף בראובן חבירו, משום [שלדעתו] הוא גרם לו עוול, והמתין שמעון לרגע בו יוכל 'להשיב לו כגמולו'...

מה עשה? ניגש אל ראובן, והציע להיפגש עם בחורה מצוינת, כלילת המעלות (-לאה), והרבה לדבר בשבחה, והוסיף שכבר הציע להוריה את השידוך, והם מסכימים לפגישה עמו, (בעוד שהאמת היתה שמעולם לא הציע את השידוך). לאחר שבירר ראובן אודות הבחורה, הסכים להיפגש עמה בתאריך ובזמן ששמעון הודיע לו שסיכם עם הוריה.

ראובן הגיע לבית לאה, שהיה במקום רחוק מאד מביתו, ובשעה היעודה, מתדפק הבחור על בית המשפחה. בעל-הבית פתח את הדלת, ושאלו למבוקשו. הבחור תמה על עצם השאלה. הוא היה בטוח שהאבא מתרגש לקראת הפגישה, ולכן הוא עדיין לא אוחז במה ובמי מדובר... "א-א-אני הבחור שהציעו לכם לשידוך".

- "שידוך?! הצעה?! על מה אתה מדבר? כנראה שטעית בכתובת?", אמר אבי הנערה.

הבחור החוויר והסמיק חליפות. דמו נשפך.  

"מי הציע לך את בתי?", התעניין האב.

כשהבחור נקב בשמו של ה'שדכן', נודע הסוד...

ראובן עמד בפתח נבוך ומבויש עד-דכא, ובעל הבית, שהיה אדם נח מאוד מטיבעו, לא יכול היה לראות בצערו, והזמינו להיכנס אחר-כבוד לביתו, באומרו שאם כבר בא בצל קורתו - ייכנס ויטעם משהו.

השניים שוחחו זמן רב, והאב התפעל מאוד מהבחור. התברר כי הוא עונה לתואר תלמיד חכם וירא שמים. חשב האיש בלבו, כי אולי לא לחינם גלגל הקב"ה את הבחור לביתו. ואז הוא מחליט להפגישו עם בתו...

השידוך שהתקיים בתחילה בצורה של 'דיעבד', התברר כהצעה של 'לכתחילה'.

לאחר כמה פגישות, התארסו בני הזוג בשעה טובה...

עתה נודע הדבר לשמעון. מיהר הבחור והגיע לתבוע מהצדדים לשלם לו - - -  'דמי שדכנות'! "הרי רק מחמת מעשיי נוצרה ההיכרות ביניכם, שהביאה לביצוע השידוך".

אולם, ברור ששני הצדדים סרבו בתוקף לשלם לו, והויכוח התגלגל לבסוף לפתחו של מו"ר שליט"א.

עם מי הדין?

תשובה 

השיב מו"ר שליט"א כדלהלן:

מבואר בביאור הגר"א (חו"מ סי' פ"ז ס"ק קי"ז), כי מקור החיוב לתשלומי דמי שדכנות הוא מדין "היורד לתוך שדה חבירו ונטעה" (ב"מ ק"א.), שעל בעל השדה לשלם למשביח את שדהו את הוצאותיו, מאחר והתכוון היורד להשביח את שדהו. אך כאשר האיש שהשביח את השדה לא התכוון לכך, הבעלים אינו חייב לשלם לו[1].

ממילא, בנידון דנן לא יקבל שמעון מאומה, שהרי לא היתה לו כל כוונה לעשיית שידוך - ליצירת קשר בין בני הזוג, אלא להיפך, כוונתו היתה לבזות ולהלבין את פני חבירו ואת משפחת הבת,

אלא שמֵה' יָצָא הַדָּבָר (בראשית כ"ד, נ') - מהשמים סובבו שממעשה זה יצא שידוך, ומכיון ששמעון לא פעל כ'שדכן' אלא כ'נקמן', לפיכך פשוט שלא יקבל ולוּ אגורה שחוקה!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.