בניון שר על הפחד להסתובב ברחובות. אז מה הסיפור?

השיר נכתב בעקבות הטבח הקשה והנורא בבית הכנסת בשכונת "הר נוף" בירושלים. אלו היו מראות קשים שהזכירו לכל יהודי, מראות שחשבנו שחלפו מהעולם, בטח במדינת היהודים. יהודים לובשי טליתות ועטורי תפילין, מגואלים בדם. לו היו עושים באותו יום סקר רחוב ושואלים את אזרחי ישראל מה דעתם על הערבים והאם לדעתם יהיה איתם אי פעם שלום, הרוב היו עונים תשובות הרבה יותר קשות ממילות השיר של בניון. זה לא יפה, לא הומני ולא נאור - אבל זו המציאות במדינה בה יהודים נרצחים פה רק כשהם הולכים ברחוב, חוזרים מהכותל או מתפללים תפילת שחרית. בניון הבהיר מעל כל צל של ספק שהוא נגד אלימות. ועדיין, פתאום הוא מוצא את עצמו אשם בכל תחלואי החברה הישראלית: באלימות, בשנאה, בחוסר קבלת האחר, במצב הביטחוני במדינה, בהסכמי השלום שאינם, אולי אפילו ב"צוק איתן", ובטח שהוא גם אחראי על אוהדי בית"ר והטוקבקיסטים בפייסבוק. בניון, נבהיר, אחראי על אדם אחד בלבד - וזה הוא עצמו. רצוי שכל המסיתים נגדו יבדקו אם הם לא מוציאים עליו את התסכול שלהם על השיח המתלהם ברשת.

"אחמד אוהב ישראל" מדבר בסופו של דבר על הפחד של ישראלים להסתובב ברחובות. זה לא מה שאומרים מידי ערב בחדשות? כנראה, אבל שיש דברים שאסור לזמרים לומר. ואחרי זה עוד מתפלאים למה אמנים פה מפחדים להתבטא פוליטית. מעניין אותי רק למה על מה שאורנה בנאי אמרה, שבעיני רבים אלו היו אמירות לא פחות חמורות, התקשורת עטפה והגנה עליה, ולבניון טורקים את הטלפון בפרצוף וקוראים להחרים. האם יש פה דין אחר לשמאל ולימין? אין צורך לענות.