האם המצוות נועדו לעשות אותנו מאושרים?

חז"ל לימדו אותנו: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הירבה להם תורה ומצוות " (מכות דף כג, עמוד ב). מכאן שהמצוות נועדו לזכות אותנו, להרבות לנו זכויות לטובתנו. כל מצווה שאנו מקיימים מקרבת אותנו לקב"ה, והופכת את החיים הארציים שלנו לרוחניים יותר, ולכן גם, למאושרים יותר.

כל המצוות נועדו על מנת להטיב לנו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, כיחידים וכעם. יש טעמים רבים לכל מצווה, ובחלקם נמצאים טעמים שיהיו ניכרים רק בטווח הארוך ולא בטווח הקצר. הרמב"ם במורה נבוכים מתאר מצוות שמשפיעות עלינו גם ברמה הפסיכולוגית, כך לדוגמה, האיסור לאכול את הבשר עם הדם, יוצר בנפשנו יחס של כבוד והערכה לבריאה. חוקי המצוות הנוגעות למאכלים, יוצרות בטווח הארוך אהבה גדולה יותר לחיים. זאת לעומת אנשים שמתייחסים לבריאה ולבעלי חיים בצורה של הפקרות, ועשויים לחוש ברבות הזמן מיאוס כלפי החיים. דוגמה נוספת: חז"ל לימדו אותנו ששמירת הטהרה בין בני זוג מועילה הן לגבר והן לאישה לחדש את אש אהבתם לאורך שנים מבלי שתדעך. מלבד הטעמים החיצוניים למצוות, ישנם גם טעמים רוחניים שנסתרים מאיתנו - לא רק בגודל השכר האדיר שהם מקנים לנו בעולם הבא, אלא גם במה שהם מתקנים בנשמותינו הנצחיות - שינויים רוחניים שכאלו לא נוכל לראות בעולם הזה, אלא רק לאחר שנשלים את משימתנו ונחזור לעולם הבא. המצוות מתקנות את הנשמה ומרוממות אותה, וכך אמרו חז"ל: "לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות" (בראשית רבה, פרשה מד). כפי שמצרפים יהלום מהלכלוך והאבן הדבוק בו, כך המצוות מצרפות את הנשמות ומטהרות אותן לעולם הבא.

מומלץ מאוד שתשיג לעצמך את ספר החינוך המפורסם, אשר מבאר כל מצווה ומצווה בתורה מה טעמה, ומקרב ליבנו לקיום המצוות. כאשר תראה את קצה הקרחון של התועלת המעשית במצוות, תוכל לחשב בדעתך עד כמה המצוות פועלות אפילו יותר בנפשנו פנימה. התפילין לדוגמה, מחדירים בלבנו את יחס הרוממות לקב"ה על ידי קבלת עול מלכות שמים, וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות תפילין (פרק ד): "קדושת תפילין קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים, ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה, ואינו מהרהר מחשבות רעות, אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק". באמצעות התפילין אנו כופים מידי יום את היצר הרע שלנו, מתקדשים לשעה קלה, ומשעבדים ליבנו לאבינו שבשמים. בתפילין נמצאות כידוע הפרשיות הקדושות המספרות על יציאת מצרים, בכך הן מהוות עבורנו גם אות זיכרון למעשיו הגדולים של הקב"ה, ודבקותינו אליו.

אך מה לגבי אושר?

עלינו להבחין תחילה בין שמחה, שהיא זמנית ולעיתים אף שקרית, לבין אושר אמיתי. שמחה ניתן להרגיש גם מדברי שטות, בידור, בדיחות, שירים וכיוצא בהם. אדם שהוא שמח עכשיו אינו בהכרח אדם מאושר. גם אדם מדוכא עשוי לפעמים לצחוק מדבר מה, אך אין הדבר משנה את העובדה שהוא עדיין מדוכא. לעומתו חייל בתפקיד חשוב מאוד בקרב, עשוי להיות מאושר ונלהב אפילו כאשר הוא רעב ועייף.

המילה "אושר" מגיעה מהמילה "אישור", ופירושו שאדם מרגיש טוב עם מעשיו, ומרוצה מעצמו. כאשר אתה שומע מוזיקה או בדיחה מוצלחת - אתה אמנם חש שמחה זמנית, אך לא אושר. ועובדה שכאשר העניין נגמר, חוזרת תחושת הריקנות בחיים. לעומת זאת כאשר אתה מתפלל ומקיים מצוות - אתה חש אושר אמיתי, כי יש אישור למעשיך: אתה יודע שאספת יהלומים לעולם הבא, קירבת את עמך לגאולה השלמה, וקידמת את עצמך לקראת היעד החשוב ביותר שיש בחיים. השמחה שלך פנימית כי אתה מבין שמעשיך רצויים לפני בורא עולם.

שים לבך לעובדה, כי יום שבו הנחת תפילין - אינו דומה ליום שבו לא הנחת תפילין. התפילין משרות עליך קדושה לאורך היום, וגם מכניסות בליבך תחושת סיפוק מעצמך, כבישת יעד, ניצחון נוסף על היצר הרע, והקרבה קטנה שהקרבת למען הקב"ה הרוצה בטובתך. כל היום כולו מרגיש שונה לאחר שהנחת תפילין, ותחושה זו נמצאת ברקע. אינך חש ריקנות כשאתה מקיים את רצון השם, כי אתה מאכיל את נשמתך.

פירוש הדבר הוא, שאפילו אם מצווה כלשהי קשה לפעמים או לא נוחה - עדיין תהיה מאושר מעשייתה. שים לב שאינך מתחרט על מצוות שעשית בחייך, קשות ככל שהיו. כי המצוות הן כיהלום אשר שמת בחיקך, והידיעה אודותן מלווה אותך ונותנת לך אישור פנימי. זוהי תחושת האושר האמיתית - הידיעה שאתה עושה בחייך את הדבר הנכון - ותחושת אישור זו מלווה אותך תמיד.

לכן התשובה לשאלתך היא, שהמצוות מחברות אותך להשם, לנשמה האלוקית שבך, ועושות אותך מאושר, ולא רק שמח.