האם יש תשובה לשאלת איוב: למה ה’ ברא סבל בעולם?

כולנו רוצים תשובה פשוטה לשאלה האישית והקשה ביותר שלנו: למה אנחנו סובלים? יש המצטטים בטעות את הביטוי "צדיק ורע לו - רשע וטוב לו", אלא שציטוט זה אינו מדוייק. במקור סיפרו חז"ל כיצד משה רבינו שאל את הקב"ה (ברכות דף ז, עמוד א): "ריבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?"

זוהי האמת, לא כל צדיק סובל, ולא כל רשע נהנה. בעולם סביבנו אנו מוצאים צדיקים סובלים וצדיקים מאושרים, כפי שאנו מוצאים רשעים שמחים ורשעים סובלים.

ישנם בעולם לא מעט אנשים עשירים, מפורסמים ומצליחים, אשר ידועים כמי שחיים בדיכאון תמידי, בתוך זוגיות גרועה, במשפחות הרוסות, ובמלחמות בלתי פוסקות של כבוד ופוליטיקה מביישת. מנגדם אנו מוצאים בעולם צדיקים רבים, ואפילו עניים, החיים באושר במשפחות תומכות, בזוגיות מוצלחת עם אשה אוהבת, עם ילדים טובים, ולומדים תורה בשמחה. העולם אינו חתוך לשתי קצוות של שחור ולבן. ישנם רשעים החיים בנח, ורשעים החיים ביסורים, כפי שישנם צדיקים החיים בנח, וצדיקים החיים ביסורים.

מה שברור הוא, שאין לנו כל מושג איך מתנהל העולם מאחורי הקלעים. אנו רק יודעים שיש מנהל, ושמאחורי כל חיים ישנה תוכנית ומטרה הנסתרת מאיתנו.

                                                                      ***

רוב האנשים לא אוהבים את התשובה "נסתרות דרכי הא-ל", למרות שזו תשובה ליגיטימית לגמרי, כאשר האדם הקטן עומד בפני בורא כל הקוסמוס - יוצר ההגיון. זוהי לא ענווה לומר "איני יודע" כלפי דרכיו של בורא עולם, זוהי עובדה פשוטה. ישנם דברים רבים שהאדם לא מסוגל להבין בעולם הזה, ויוכל להבין רק בעולם הבא. ומכאן נבעה טעותו הגדולה ביותר של איוב.

מכיוון שאיוב לא ראה צדק פרטי בחייו, הוא טעה לחשוב בשעת צערו, שה' אינו מתערב בבריאה. איוב חשב שאין הבדל בין צדיק לרשע בעיניו של בורא עולם, ושהרעות והטובות מגיעות לבני האדם באופן מקרי בעולם, כפי שהן מגיעות בטבע לבעלי החיים. במחשבתו של איוב, יכולה להיות רק אחת משתי האפשרויות: או שה' שופט כל אדם בצדק נגלה ומובן, או שה' אינו משגיח באופן פרטי על מעשיו של כל אדם. לא עלתה בדעתו של איוב האפשרות השלישית: שה' פועל בצדק מתוכנן מאוד עם כל אדם, אלא שהצדק האלוקי נסתר משכל אנוש בעולם הזה. חז"ל אמרו שבנסיון זה לא עמד איוב.

לצערנו ישנם לא מעט אנשים הרחוקים מן היהדות, הסוברים שכל הרעות שבעולם מגיעות מ"טעויות" שיש בבריאה, מצירוף מקרים מצער, בו יד ה' אינה מתערבת במה שקורה לנו. השקפה מוטעית זו מזכירה לי סיפור ישן ששמעתי, על רב שנפגש עם רוכב אופנוע שלא שמר תורה ומצוות וניסה לחזקו. רוכב האופנוע השיב לרב שהוא יודע בודאות כי ה' שמח במעשיו כפי שהוא, והראיה לדבר, שרק לאחרונה הוא נסע ביום גשום והחליק מצוק, ולמרות שהאופנוע התדרדר והתגלגל במורד הצוק, ניצל הרוכב בנס ממוות. מה שמוכיח לדידו, כי ה' שמח במעשיו גם ללא שמירת תורה ומצוות... הרב השיבו: "אין ספק שה' הצילך ממוות בטוח, ועליך להודות לו על כך ולקרוא ברכת הגומל. אך שאלה אחת לי אליך: מי לדעתך השליך אותך מן הצוק?"

יש אנשים המבינים שכל הצלה מגיעה מה', אך שוכחים שגם הסכנה מגיעה מה'. כאשר אדם ניצל מתאונה, עליו לפשפש במעשיו, מדוע הגיע אליו דין חמור כל כך, ממנו היה צריך להינצל.

אנשים רבים אינם רוצים לייחס את היסורים לה', כי הם סבורים שיסורים נובעים מ"טעויות בבריאה", ולא ממעשיו של בורא חכם ואוהב. זו היתה טעותו של איוב. וזו השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו, כאשר יש לו תלונות וקושיות: האם ברור לי שאלוקים יותר חכם מאיתנו?

זו לא ממש שאלה. הרי את כל מה שאנו מבינים ויודעים, אנו מבינים ויודעים בזכותו. הרי הוא יתברך יצר את הכל, הוא ברא את המח האנושי שלנו, את הנשמה שבגופנו, וגם את הרגשות האישיים ביותר שבלבנו. הבורא יודע בדיוק-בדיוק מה אנו מרגישים וחושבים ומבינים. את כל מה שאנו יודעים, הוא מזמן כבר יודע, כי הוא מי שגילה לנו. בלעדיו לא היינו יודעים מהי אהבה או רחמים, כי הוא מי שנתן את התכונות הללו בלבנו.

גם אין לשכוח לרגע שאנו מדברים אודות מי שברא את כל היקום כולו, את כל המשוואות המתמטיות המורכבות של חוקי הטבע - אותם אפילו גדולי המדענים לא הצליחו עדיין לפענח. האם ידעת שהתא הקטן ביותר באצבע שלך - מורכב יותר מכל מערכת התחבורה והצנרת של העיר ניו-יורק?

עלינו להבין שאין צירופי מקרים בעולמו של הקב"ה. גם מה שנראה לנו רע בעולם הזה, הוא רק חלק מתוכנית גאונית עם מטרה. אפילו יתוש שעוקץ אותך וגורם לגירוד מציק, הוא חלק מתהליך מחושב להפליא: היתושה זקוקה לחלבונים כדי להטיל את ביציה, חלבונים אותם היא צריכה להשיג מהדם של יונקים, לכן היתושה קיבלה מזרק, אלא שכל אדם היה חש בעקיצה כואבת והורג את היתושה הטורדנית מיד. לשם כך נתן הבורא ליתושה חומר הרדמה מדוייק להפליא המתואם לגוף האנושי, אותו היתושה מזריקה בטרם מציצת הדם, כך שלא תרגיש כלל בעקיצתה... רק לאחר חצי שעה, הסם שהזריקה לעורך מתפוגג, ורק אז מתחיל הגוף לחוש בגירוד, זמן רב לאחר שהיתושה כבר אספה את החלבונים והתעופפה מן המקום. הגירוד שאנו חשים נוצר כתגובת-נגד שהבורא יצר בגוף האדם, אשר נלחם באנזימים שהיתושה השאירה בעקיצתה. תחושת הגירוד היא התוצאה של הגוף היודע להבחין מיד בחומרים שהזריקה היתושה ולמגר אותם מתוכו. אפילו דבר מרגיז וקטן כמו עקיצת-יתוש, אינו אלא חלק מתוכנית גאונית. הכל מתוכנן, גם הטוב וגם מה שנראה לנו כרע.

אמרו חז"ל (ערכין דף טז, עמוד ב): "עד היכן תכלית יסורין? ...אפילו נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן, בצונן ומזגו לו בחמין... אפילו נהפך לו חלוקו... אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש (מטבעות) ועלו בידו שתים"!

הכל מתוכנן, גם מה שנראה לנו כמו "ליקויים" בגוף האדם, אינו אלא חלק מתוכנית הבריאה. לדוגמה, העובדה שאנשים רבים צריכים משקפיים, נקבעה מראש על ידי הבורא אשר יצר את מנגנון הראייה בגוף האדם, ונתן לאדם את השכל והכלים ליצור משקפיים. הבורא נתן את המכה וגם את התרופה, כי כך הוא רצה שיתנהל העולם, עם חסרונות ועם עשייה ותיקון בעולם. גם מה שנראה לנו כחסרונות, הם חלק מחושב בתוכנית של בורא עולם. אמרו חז"ל (בראשית רבה, פרשה יא, ו): "...כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתוק, התורמוסים צריך למתוק, החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תיקון".

זוהי התשובה הראשונה שנמסרה לאיוב נגד שאלתו. האם חשבת שאתה יותר חכם מהבורא שיצר את כל הבריאה כולה? הבה נתרגם את תחילת התשובה שקיבל איוב לעברית פשוטה (איוב, פרק לח):

"קול אלוקים השיב לאיוב מתוך הסערה: איפה היית כשיצרתי את הארץ, והאם הבנת כיצד עשיתי זאת? האם יצרת בחייך שמש וחוקים להאיר בבוקר, וידעת היכן למקם את השמש? בסוף הרשעים יקבלו את גמולם הרע, ויראו כולם את שכר הצדיקים... אמור לי, האם אתה הגעת עד מעמקי הים, וחקרת את עד תחתית התהומות? האם כבר הגעת לשערי המוות, וראית מה קורה למתים אחריו? האם ידעת כיצד הגשם מגיע לארצות מדבריות ולא מיושבות? האם אתה פוקד על הכוכבים וכל הקשרים ביניהם? האם אתה יודע את חוקי השמים והחוקים של הארץ? מי שם באיברי הגוף של האדם את החוכמה כיצד לפעול? מי נתן לתרנגול להבין מתי הבוקר? מי נתן לבעלי החיים את הידע כיצד לשרוד בטבע ולמצוא את מזונם? האם בזכות חוכמתך יודע הנץ לעוף מארץ לארץ, וראייתו חדה, והוא מוצא פגרים לאפרוחיו אף ממרחקים?"

התשובה הראשונה שקיבל איוב היתה, שהכל נעשה בחכמה. גם מה שנראה לנו רע וחסר, אינו אלא חלק מהתוכנית האלוקית שמטרתה להטיב לנו.

האם חטאים מגלגול קודם, היא התשובה לאדם הסובל?

מהי התשובה לשאלת איוב? איוב כידוע היה צדיק במעשיו, ולא חטא בחייו הטובים חטא חמור דיו כדי להצדיק יסורים כל כך גדולים כפי שקיבל. חבריו חיפשו סיבה רציונליות לסבלו הנורא, עד שהאשימו את איוב שהוא מסתיר מהם חטאים שחטא, שכח חטא חמור שהוא חטא, או אולי, שהוא ממעיט בחומרתם של חטאים "קטנים" שחטא לה' במהלך חייו. איוב כל כך נפגע מהאשמתם, עד שאמר לחבריו, שכל יסוריו הגדולים לא משתווים לכאב והבושה שגרמו לו בהאשמה שקרית זו. איוב היה צדיק אשר ביקש צדק אמיתי, ולא היה מוכן להתפשר על תירוצים לא אמיתיים. למרות צדיקותו, חז"ל אומרים שאיוב לא עמד במבחן הקשה, כי סבלו גרם לו להטיח האשמות לא נכונות כלפי הנהגותיו של בורא עולם. בשלב מסויים העדיף איוב להאמין שה' אינו מתעניין בו, ואינו קרוב לבני האדם, ושכל הסבל הנורא הגיע אליו במקרה.

מן הצד האחר מציגים לנו חז"ל צדיק שעמד בנסיון הקשה מכל - אהרון הכהן, אשר שני בניו נשרפו באש אלוקית מסיבות רוחניות מורכבות. אהרון השכול לא פצה את פיו, אלא: "וידום אהרון" (ויקרא, פרק י, ג). אהרון הצדיק קיבל בשתיקה את ההחלטה האלוקית, ולא התלונן או טען טענות כלפי חשבונות שמים. אהרון הבין שכח שכלו של האדם מוגבל לעיתים להבין את הצדק האלוקי בעולם הזה. חז"ל מזכירים את אהרון לשבח על כך (ויקרא רבה יב, ב).

למרבה הצער, איוב לא עמד בנסיון הקשה הזה, אך עדיין נקרא בפי ה' בשם "עבדי". ומדוע זאת? כותב על כך המצודת דוד (על איוב, פרק מב, ז): "ואמרו רבותינו ז"ל: מכאן שאין אדם נתפס על צערו, כי בעבור קושי היסורין (איוב) דיבר מה שדיבר".

הקב"ה מבין לליבו של האדם הסובל, ואינו בא בטרוניה עם בריותיו, במיוחד בשעה שבה האדם סובל ומצטער.

חבריו של איוב האשימו את חברם הצדיק לשוא, והקב"ה מאשימם על כך, שהיה להם לשתוק בשעת סבלו ולנחם את איוב, ולא להמציא עבורו חטאים שלא ראו ולא שמעו. כך נאמר בסוף הסיפור (איוב, פרק מב, ז): "ויאמר ה' אל אליפז התימני: חרה אפי בך ובשני רעיך, כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב. ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ולכו אל עבדי איוב, והעליתם עולה בעדכם, ואיוב עבדי יתפלל עליכם, כי אם פניו אשא, לבלתי עשות עימכם נבלה - כי לא דיברתם עלי נכונה כעבדי איוב"! וכותב על כך רש"י שהיה להם לנחמו, ולא להאשימו בחטאים.

אולי מכאן נלמד, שאין "להאשים" אדם בשעת צערו בטענות על גלגולי נשמות, ועל חטאים חמורים שחטא בגלגולים קודמים ואינו זוכרם. גם אם קיימת תשובה לשאלת הסבל בגלגולים קודמים, אנו רחוקים מלדעת אותם או לרדת לשורשם.

כשנמצא לפנינו אדם סובל ומצטער, עלינו לנחם אותו או לשתוק לנוכח סבלו, אך בשום אופן לא להאשים אותו בחטאים שלא ראינו, אחרת נואשם גם אנחנו. כך אומרים חז"ל (מגילה דף יב, ב): " במידה שהאדם מודד - בה מודדים לו (משמים)".

המרחם על המסכנים, הקב"ה מרחם עליו, ומי שמקשה ליבו בפני צערם של מסכנים ומאשים אותם על לא עוול בכפם, יקבל דקדוק דין זהה משמים על מעשיו. מבחינה זו, העולם דומה למראה המשיבה לאדם את מה שהוא מקרין לתוכה. חז"ל הדריכו אותנו בפרקי אבות (פרק ד משנה יח): "אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו". עלינו לרחם על האדם הסובל, ולהתחשב ברגשותיו בשעת צערו.

אין ספק שגלגולי נשמות הוא מושג מרתק, שבכוחו לסבר את אוזנינו ולחזק את אמונתנו שקיימים חשבונות שמים הקודמים לירידתנו לעולם הזה, שישנן ידיעות רבות והגיוניות מאוד הנסתרות מאיתנו ברגע זה, שיהיו גלויות בפנינו בעולם הבא. אלא שחשבונות שמים אלה נסתרים מאיתנו כעת לגמרי, ולכן, אין לנו הקטנים (ובדגש: הקטנים) כל רשות להאשים מסכנים ב"חטאים לא ידועים" מגלגולים קודמים (אין בדורנו את אליהו הנביא או את האר"י הקדוש שיוכלו לגלות לכל שואל, בדיוק מה ירד לעולם לתקן). הבה לא נאשים אחרים ולא נאשים את עצמנו בחטאים אותם שכחנו מגלגולים קודמים (בפרט כאשר יש לנו די והותר חטאים משלנו בגלגול הזה). זאת הטעות בה טעו חבריו של איוב.

זהו למעשה גם אחד השיעורים החשובים ביותר שספר איוב מלמד אותנו - לא להמציא חטאים מדמיוננו ולא לפקפק חלילה בצדיקותו של אדם מישראל רק בגלל רצוננו העז להסביר את הצדק העליון. לא נרצה לגלות בעולם הבא, שהאשמנו לחינם אנשים צדיקים וישרים בכל מיני חטאים דמיוניים שלא חטאו מעולם, לא בגלגול זה ולא בגלגולים אחרים.

כמו כן חז"ל הזהירו אותנו שהחושד באנשים כשרים - לוקה בגופו (שבת צז, א). עדיף לומר שאיננו יודעים חשבונות שמים, וכן שעלינו לבטוח בה' שהוא פועל בצדק וברחמים, גם כאשר שכלנו וידיעותינו מנועים להבין דרכיו בעולם.

מהי התשובה שקיבל איוב לשאלתו?

לאחר שהתברר לכל שאיוב היה צדיק שלא חטא בסתר, הקוראים מצפים שהקב"ה יספר לאיוב שסיבת סבלו היתה מבחן שערך לו באמצעות השטן. אך בורא עולם לא מזכיר בתשובתו את השטן אפילו ברמז. לפתע מתברר לנו שלא זו היתה הסיבה האמיתית לסבלו. לקב"ה היו חשבונות אחרים לגמרי עם איוב, שמתחילים עוד לפני שנברא העולם (איוב, פרק לח, ד): "אזר נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני: איפה היית ביסדי ארץ, הגד אם ידעת בינה?"

נתרגם את התשובה לעברית פשוטה (איוב פרק מ, ו): "אלוקים השיב לאיוב מן הסערה: התאמץ וענה לשאלתי. האם רק בגלל מחשבתך האישית שאתה צדיק, תחליט שמשפטי אינו צודק? הרי אם היית צודק יותר מאלוקים, אז היה צריך להיות לך כח כאלוקים, ואז היית מפיל את כל הרשעים בדבריך ומחייב אותם לנהוג כדבריך... הבט בכל הבהמות החזקות שבראתי, אשר אני נותן להם את כוחם, האם תחשוב שיש בידי מישהו הכח למנוע ממני לתת גמול למי שהוא צדיק באמת? אמור לי, מיהו זה שהקדים אותי? מיהו האדם אשר ישלם לי, לפני שנתתי לו חיים?"

יהיו שיסכמו את תשובת ה' לאיוב במשפט: נסתרות דרכי הא-ל. אך בתשובה שקיבל איוב רמוזה טענה מדהימה ומפתיעה, שרבים אינם מבחינים בה במבט ראשון: ה' מדבר עם איוב על בריאת השמים והארץ, על יצירת חוקי הטבע, על גוף האדם, ועל בריאת בעלי חיים מופלאים וכוכבים אדירים. מסתבר שדברים אלה קשורים לקושייתו.

ה' למעשה מגלה לאיוב שני סודות הנוגעים לשאלת סבלו:

הסוד הראשון הוא, שיש הסבר צודק והגיוני מאוד לשאלת הסבל, אך הסבר זה לא ניתן להבנה אנושית בעולם הזה. התשובה לשאלת הסבל היא כל כך מורכבת, וכל כך מסובכת, שהנסיון להסבירה לאדם בעל גוף החי בעולם הזה, יהיה דומה לנסיון להסביר לתינוק שלא מסוגל לדבר מה זו רפואה ומדוע הרופא צריך להזריק לו זריקה. שימו לב לעוצמת הסוד המפתיע ששמע איוב. זוהי התשובה למחפשים הסברים פשוטים לשאלת הסבל - אין הסברים פשוטים. אם גלגולי נשמות היתה התשובה היחידה לשאלת הסבל, אז הרי שלא היתה תשובה פשוטה מזו. אז היה ה' מגלה לאיוב את חטאיו המדוייקים מגלגולים קודמים (ואז גם לא היה טעם להאשים את חבריו של איוב, שבעצם צדקו בדבריהם כאשר טענו שאיוב חטא אלא שהחטא נשכח ממנו...), אך ה' לא דיבר עם איוב על חטאים גלויים או נסתרים מגלגול זה או אחר, אלא אמר לאיוב שהתשובה לשאלת סבלו היא גדולה מיכולת הבנתו, ואין מילים או שפה אנושית שבה יצליח להבין את התשובה! לא בגלל שאיוב לא היה חכם, אלא שהתשובה לא ניתנת כלל להבנתו של אדם גשמי. לא קיים הסבר אנושי, מילולי, שבכוחו לתרץ אותה לאוזן.

חז"ל מגלים לנו שאף משה רבינו גדול הנביאים לא הצליח להבין את הנהגותיו של הקב"ה, והיה שואל, האם זו תורה וזו שכרה? ונאמר במדרש שה' השתיקו (מנחות דף כט, עמוד ב), כי אמנם יש תשובה מוצדקת והגיונית מאוד לשאלת הסבל, אלא שהיא גבוהה מהבנת אנוש, ואפילו מהבנת גדול הנביאים. אילו התשובה היתה נוגעת רק לחטאים שחטאנו בגלגול קודם, היה יכול ה' להשיב למשה וגם לאיוב תשובה ברורה ופשוטה מאוד לשאלתם, ולגלות להם בדיוק מה היו החטאים עליהם נענשו הסובלים בשל גלגולם הקודם. התשובה שקיבל איוב מגלה לנו יסוד חשוב מאוד באמונה, והוא, שהתשובה לשאלה עצומה זו אינה נמצאת בעולם הזה. יש תשובה אמיתית לשאלת הסבל, אך אין בכח אדם בעולם הזה להבינה. רק כשנחזור לעולם הנשמות, נוכל לגלות את התשובה הצודקת והאמיתית לסבלו של כל אחד מאיתנו.

ה' גילה לאיוב עוד סוד גדול וחשוב, והוא, שהתשובה לשאלת סבלו למעשה נוגעת לבריאת העולם כולו, ושגורלו של איוב קשור לאופן שבו נבראה כל הבריאה כולה. כדי לגלות את התשובה לשאלת הסבל צריך להבין את התוכנית האלוקית האדירה מאז נברא העולם, ובעצם להבין, את הסיבה בגללה ברא ה' את העולם, ויצר כל נשמה ונשמה בעולמו. יש כאן פאזל, תוכנית אלוקית אדירה וגאונית, ויש לאיוב תפקיד בתוכנית האלוקית האדירה הזו. לא מדובר בתפקיד פרטי של אדם אחד, אלא בפאזל מורכב ביותר, שבו חייו של כל אדם ואדם נבראו בקפידה כדי להשיג את ההטבה השלמה.

אמנם איוב לא קיבל תשובה ספציפית לשאלת סבלו. אך התבררה לו, לא רק העובדה שהחשבונות של ה' אינם מקריים כלפיו, אלא גם שחשבונות אלו הוחלטו עוד לפני שנבראו מושגים כמו שמים וארץ, לידה ומוות (או לצורך העניין - אפילו גלגולי נשמות). היתה כאן מטרה עולמית, שגדולה יותר ממה שאיוב מסוגל היה לראות בחייו הקצרים.

וזהו הסוד המדהים: העולם הוא למעשה פאזל גדול ורחב, כאשר כל אחד מאיתנו הוא חייל וחיילת בתוכנית הזו, שמטרתה להשיג את ההטבה המושלמת לנבראים. כל אחד מאיתנו מהווה חלק מפאזל, אשר יחד משלים תמונת מציאות שלמה, שאין ביכולתו של אדם בודד לראות את כולה בעולם הזה. לפתע מתגלה לנו חשיבותו של היחיד. יש לכל אדם תפקיד המיוחד רק לו, תפקיד כל כך חשוב, וכל כך אישי, עד שבלעדיו היה צריך לברוא את כל העולם מחדש!

ואם נראה לרגע שאני מגזים בדבריי, עליכם לראות את הסיפור המרתק המופיע בגמרא על רבי אלעזר בן פדת. רבי אלעזר היה עני מרוד. מסופר שלא היה לו מה לאכול, ויום אחד הוא התעלף מרוב חולשה לאחר טיפול רפואי שעבר. אז נגלה אליו ה' והציע לו חיים עם פרנסה, אך הודיע לו שבכדי לעשות זאת, יהיה עליו לברוא את כל העולם מחדש. הנה תרגום הדברים (תענית דף כה, עמוד א): "אמר רבי אלעזר בן פדת: עד מתי אצטער בעולם הזה? הקב"ה אמר לו: אלעזר בני, האם תרצה שאהפוך את העולם מראשית הבריאה, ואז יהיה אפשר שתיוולד בשעה שתיתן לך פרנסה? אמר רבי אלעזר: כל זאת תעשה, ועדיין רק אפשר? אם כך אינני רוצה. בזכות הקרבתו של רבי אלעזר בן פדת, הראה לו הקב"ה שכר עצום ואדיר שממתין לו בעולם הבא".

אמנם לרבי אלעזר בן פדת היו חשבונות שמים המיוחדים רק לו (מפאת צדיקותו קיבל נסיונות גדולים, כך שלא ניתן ללמוד מסבלו על עצמנו), אולם נוכל לראות מכאן ראיה נוספת לכך, שישנה תוכנית נסתרת הקובעת מראשית הבריאה את התפקידים המיוחדים לכל נשמה ונשמה בעולם. כל שינוי בתוכנית הבריאה תאלץ לשנות את כל סדרי בראשית, ולברוא את כל העולם מחדש.

הטענה שמסגרת חיינו נקבעה מראש עוד בטרם נבראנו בעולם, נאמרה במפורש על ידי חז"ל (מסכת נידה, דף טז, עמוד ב): "אותו מלאך הממונה על ההריון - "לילה" שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו: ריבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה - גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - אינו אומר". חז"ל מלמדים אותנו שכל קורות האדם מרגע לידתו ועד מותו נקבעו מראש על פי ה', היכן יוולד, כמה יצליח בחיים, במה יתפרנס, מה תהיה רמת בריאותו וכוחותיו, כמה זמן יחייה ומתי ימות. הכל נקבע בגזירת עליון - מלבד הבחירה החופשית בין טוב לרע. לא נגזר על האדם האם ינהג ביושר או במרמה, בשקר או באמת. האדם אחראי לכל מעשיו, אך אינו אחראי לסיבות הסובבות אותו. זהו שאמרו חז"ל (ברכות, דף לג, עמוד ב) "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים". פירוש הדבר שעוד לפני שנולדת, החליט ה' בדיוק אילו חיים תחייה בעולם, אילו נסיונות תעבור, מה יהיו כוחותיך ומה יהיה תפקידך הספציפי בתוך העולם. התוכנית של חייך נטוותה עבורך באופן אישי, ואתה חלק ממערכת גדולה ואדירה של הבריאה כולה.

כשהקב"ה ברא את העולם, הוא אמר עליו "טוב מאוד", וזאת, כך מלמדים חז"ל, כי בורא עולם הביט בעולמו מתחילה ועד סוף, וראה את התמונה המלאה של תוכניתו מראשית ועד סוף, כפי שנאמר בנביא (ישעיהו פרק מא, ד): "מי פעל ועשה, קורא הדורות מראש? אני ה'". הסבל מרכיב רק חלק מן הפאזל, כמו צל שחור המרכיב חלק בלתי-נפרד מתמונה נפלאה של זריחת שמש בהרים.

כך משיב בורא עולם לאיוב: האם היית ביסדי ארץ? האם אתה מבין את הפיזיקה ואת חוקי הטבע המסובכים שיצרתי? האם מסוגל אתה להבין כיצד פועל התא הקטן ביותר בגופך, או הגלקסיות האדירות ביותר? אז כיצד ביכולתך להבין את תוכניתי המושלמת מאז בריאת העולם, את העובדה שאתה מהווה חלק חשוב ובלתי נפרד מהפאזל האדיר שיצרתי כדי להטיב לך? היית צריך לסמוך עלי, שאני יודע מה שאני עושה, שהסבל שלך מוצדק ונעשה לתועלת חשובה, ושדבר לא קורה לחינם. הכל נעשה לטובתך בסוף, לטובתך ולטובת הבריאה כולה, בצדק מוחלט ואמיתי שעכשיו נסתר מבינתך.

הסיפור מספר כיצד איוב השתתק לאחר שהוא חזה בכבוד ה'. לנוכח גילוי אלוקי אדיר זה, מואס לפתע איוב בכל חיי החומר והגוף, וכבר לא אכפת לו מסבלו ומצערו בעולם הזה. כאשר חזה איוב באור האלוקי, הבין שכל הדברים בטלים ומבוטלים בפני המטרה הנצחית של התכלית האלוקית, הוא השכר הנצחי האדיר שממתין ליראיו בעולם הבא. (ישעיהו פרק סד, ג): "עין לא ראתה אלוקים זולתך, יעשה למחכה לו" - פסוק אותו ביארו חז"ל כדבר הנפלא שצפון לצדיקים לעולם הבא.

האם נוכל להבין בכח שכלנו, את הסוד הגדול שנאמר לאיוב? כיצד בעצם קשור סבלנו הפרטי לבריאת כל השמים והארץ? מהו תפקידנו האמיתי בעולם, ומהי הסיבה שכל אחד מאיתנו קיבל נסיונות ויסורים משלו?

כיום נגענו בתשובה לשאלה הקשה ביותר שיש, בע"ה נדון על התשובה הזו בהרחבה בכתבה הבאה והאחרונה בסדרה.