5 דקות תורה ביום: אכילה ושתייה לפני תפילת שחרית

א. לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם בַּבֹּקֶר זֶה לֹא רַק עִנְיָן שֶׁל בְּרִיאוּת וְהֵיגֶיְינָה - אֶלָּא יֵשׁ בְּכָךְ מִצְוָה, הֱיוֹת וְצָרִיךְ לְהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַתְּפִלָּה וּבַבְּרָכוֹת בְּפֶה נָקִי. אוּלָם, אִם אֵין לוֹ מַיִם אוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁטֹף אֶת פִּיו מִסִּבָּה כָלְשֶׁהִי - מֻתָּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לְבָרֵךְ גַּם מִבְּלִי לְשָׁטְפוֹ.

ב. יִזָּהֵר לִרְחֹץ אֶת פָּנָיו בַּבֹּקֶר, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה מִצְוָה לִכְבוֹד ה'. שֶׁכֵּן, הָאָדָם נִבְרָא בְצֶלֶם אֱלֹהִים וּכְשֶׁהוּא רוֹחֵץ אֶת פָּנָיו הֲרֵי הוּא כְרוֹחֵץ אֶת דְּיוֹקַן הַמֶּלֶךְ. אָמְנָם, יָשִׂים לֵב לְנַגֵּב הֵיטֵב אֶת פָּנָיו לְאַחַר הָרְחִיצָה, מִשּׁוּם שְׁמִי שֶׁאֵינוֹ מְנַגְּבָם - עוֹר פָּנָיו מִתְבַּקֵּע, כַּמְּבֹאָר בַּגְּמָרָא, וְחוֹבָה עַל הָאָדָם לִשְׁמוֹר אֶת עַצְמוֹ בָרִיא וְשָׁלֵם לַעֲבוֹדַת ה'.

ג. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהַפְּעֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים בַּבֹּקֶר הִיא הֲכָנַת כּוֹס קָפֶה. וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁבְּלִי כּוֹס קָפֶה בַבֹּקֶר אִי אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל אֶת הַיּוֹם. וְהִנֵּה, אֲפִילוּ שֶׁאָסוּר לֶאֱכוֹל לִפְנֵי תְּפִילַת שַׁחֲרִית, אוּלָם לְגַבֵּי שְׁתִיַּת קָפֶה אוֹ תֵה, כָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּטְּרַת שְׁתִיַּת הַתֵּה וְהַקָּפֶה אֵינָהּ כְדֵי לְהָזִין אֶת הַגּוּף אֶלָּא כְדֵי לְיַשֵּׁב אֶת הַדַּעַת - מֻתָּר.

ד. אֵין לְהַתִּיר שְׁתִיַּת כּוֹס חָלָב לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, אוּלָם שְׁתִיַּת 'נֵס קָפֶה' שֶׁרֻבּוֹ מַיִם עִם מְעַט חָלָב, אִם רָגִיל בְּכָךְ וְרַק כָּךְ מִתְיַשֶּׁבֶת דַּעְתּוֹ - מֻתָּר. וּבְכָל מִקְרֶה, לֹא יֵשְׁבוּ כַמָּה חֲבֵרִים יַחַד לִשְׁתּוֹת אֶת הַתֵּה אוֹ הַקָּפֶה, שֶׁכֵּן יְכוֹלִים לְהִגָּרֵר לְדִבְרֵי חוֹל וְשִׂיחָה מְרֻבָּה לִפְנֵי הַתְּפִלָּה.

ה. מִי שֶׁקָּם בַּבֹּקֶר עִם רָעָב גָּדוֹל, אִם יָכוֹל לְכַוֵּן בַּתְּפִלָּה מִבְּלִי שֶׁיֹּאכַל - יִתְאַפֵּק וְלֹא יֹאכַל. אוּלָם, אִם מְשַׁעֵר בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יְכַוֵּן כְּלָל בַּתְּפִלָּה - יָכוֹל לֶאֱכוֹל קְצָת כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ. אוּלָם, יֵשׁ לִשְׁקוֹל דָּבָר זֶה הֵיטֵב שֶׁכֵּן הָאִסּוּר לֶאֱכוֹל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה הוּא חֲמוּר. לְסִיּוּם נְצַיֵּן, שֶׁלְּדַעַת הַסְּפָרַדִּים - אִיסּוּר אֲכִילָה לִפְנֵי הַתְּפִלָּה הוּא רַק לַגְּבָרִים, ולֹא שַׁיָּךְ לַנָּשִׁים כְּלָל.

***

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי, א', כג')

"תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם" (ב')

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ דּוֹגֵל בְּכָךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹכִיחַ, לְהַסְבִּיר, לְלַמֵּד וּלְהוֹדִיעַ לַאֲחֵרִים מָה הִיא הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּחָכְמָה. אַחַת הָעֵצוֹת לְדָבָר זֶה הִיא: לִזּוֹם אֶת הַתּוֹכֵחָה וְלֹא לְחַכּוֹת לְמִקְרִים בָּהֶם הִיא תִהְיֶה בְגֶדֶר תְּגוּבָה.

נִתֵּן דֻּגְמָא: כְּשֶׁשְּׁנֵי אַחִים מִתְקוֹטְטִים, מִיָּד אֶחָד הַהוֹרִים קוֹרֵא לָהֶם וּמַתְחִיל לְהַסְבִּיר מַדּוּעַ הֵם לֹא צְרִיכִים לָרִיב, וְכַמָּה זֶה חֲבָל וְכוּ'. וּבְכָךְ הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא מְחַנֵּךְ אוֹתָם לֹא לָרִיב - וְזוֹ טָעוּת! שֶׁכֵּן הוּא רַק "מֵגִיב" עַל מָה שֶׁקָּרָה וְאֵין לָזֶה עֵרֶךְ. הֵם עֲדַיִן שְׁקוּעִים בְּסַעֲרַת הַרְגָּשׁוֹת שֶׁל הַמְּרִיבָה, וְהַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לָהֶם לִשְׁמוֹעַ זֶה - שֶׁהֵם לֹא צְרִיכִים לָרִיב... וּמַהִי הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה? כְּשֶׁרוֹאִים אֶת שְׁנֵי הָאַחִים מְשַׂחֲקִים בְּלֶגוֹ יָפֶה, יֵשׁ לָשֶׁבֶת לְיָדָם וְלוֹמַר: "תִּרְאוּ אֵיזֶה יֹפִי שֶׁאַתֶּם מְשַׂחֲקִים יַחַד, אַתֶּם מַמָּשׁ סֵמֶל וְדֻגְמָא אֵיךְ צְרִיכִים אַחִים לֶאֱהֹב אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי. תִּזָּהֲרוּ יְלָדִים, שֶׁלֹּא תְקַלְקְלוּ אֶת זֶה עִם מְרִיבוֹת וּצְעָקוֹת חָלִילָה" - זוֹהִי תוֹכֵחָה, זֶהוּ לִמּוּד. עֵצָה נוֹסֶפֶת הִיא: לְהַפְנוֹת אֶת הַתּוֹכֵחָה לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, וְהַשּׁוֹמֵעַ יָבִין אֶת הַמֶּסֶר לְעַצְמוֹ, וּכְמוֹ בַּסִּפּוּר הַבָּא:

מְסֻפָּר, כִּי שְׁנֵי הָאַחִים הַקְּדוֹשִׁים, רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ וְרַבִּי זוּשָׁא יָצְאוּ לְגָלוּת שֶׁל חָמֵשׁ שָׁנִים וְנָדְדוּ מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּפָר לִכְפָר. לַיְלָה אֶחָד כְּשֶׁלָּנוּ בְאֶחָד הַכְּפָרִים נִגְנְבוּ שְׁנֵי סוּסִים מֵחוֹכֵר הַכְּפָר. כְּשֶׁגִּלָּה זֹאת כְּבָר הָלְכוּ לְדַרְכָּם, לְפִיכָךְ חָשַׁד בָּהֶם שֶׁיָּדָם הָיְתָה בַמַּעַל. הוּא רָדַף אַחֲרֵיהֶם וּבִקֵּשׁ שֶׁיְּגַלּוּ לוֹ הֵיכָן הַסּוּסִים. הֵם אָמְרוּ לוֹ שֶׁאֵין לָהֶם מֻשָּׂג, אַךְ הוּא לֹא הֶאֱמִין וְהִכָּה אוֹתָם מַכּוֹת נִמְרָצוֹת! פָּנָה רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ וְאָמַר לְאָחִיו הַקָּטָן: "זוּשָׁא אָחִי, בֹּא וּרְאֵה כַמָּה קָשֶׁה עוֹנְשָׁהּ שֶׁל עֲבֵרָה! אָנוּ שֶׁרַק נֶחְשַׁדְנוּ בִגְנֵבָה סָפַגְנוּ כָךְ, כַּמָּה יִלְקוּ הַגַּנָּבִים הָאֲמִתִּיִּים כְּשֶׁיָּבוֹאוּ עַל עָנְשָׁם!!...".