פרשת ויצא: לשים לך חמוצים?

"בתנאי שתביא לי מלפפון חמוץ על כל חצי ליטר וודקה", השיב הלקוח לברמן המשועמם, שרצה לדעת איזו כמות של משקה חריף מסוגל השתיין הכבד להכיל בפעם אחת.

"ואם אתן לך חבית וודקה", שאל הברמן, "תצליח לשתות את כולה?!"

"אל תגזים", התרעם הלקוח. "אין לי מקום בבטן לכל כך הרבה מלפפונים חמוצים"...

                                                     ***

בספר סדר הדורות (המסדר לפי דעות חז"ל במדרשים שונים את סדר הדורות מבריאת העולם) מביא כמה וכמה דעות לגבי שנת לידתן ופטירתן של רחל ולאה. נביא כאן בתמצית את הדעה המקובלת על רוב המדרשים והמפרשים, שרחל ולאה היו אחיות תאומות (נולדו יחד) ונישאו בגיל 22 ליעקב, בהפרש של שבוע בין החתונות.

רחל נפטרה בגיל 36 לאחר שהייתה נשואה ליעקב ארבע עשרה שנה, ולאה נפטרה בגיל 44. שבע שנים אחרי רחל. (המדובר הוא בשנים מקוטעות, דהיינו לא שלמות. לכן התאריכים נראים גדולים או קטנים בשנה פחות. אבל למעשה בשנים שלמות התאריכים המקובלים בנוגע לחייהן של רחל ולאה הם כפי שציינו).

רצוננו להתמקד במסר קטן שעולה מקורות חייהן של רחל ולאה בפרשתנו, כפי שנראה בהמשך. לפני כן נקדים סיפור אמיתי ששמעתי מהרה"צ אלימלך בידרמן שליט"א, ששמע מבעלי המעשה:

שני בחורים מישיבה חסידית בבני ברק החליטו לנסוע באחת משבתות החורף לצפת. רצה הקב"ה מסובב הסיבות והם נתקעו בדרכם בעיכובים שונים ומשונים עד ששעה לפני השבת מצאו השניים עצמם למרגלות העיר טבריה, כשהם מבינים שהסיכוי להגיע לצפת כרוך בחילול שבת, ולכן עליהם להתכונן לשבות בטבריה.

החל מן העיכוב הראשון חשו השניים שייתכן ותכניתם תשתבש, והתלוננו בינם לבין עצמם על העיכובים הלא צפויים ועגמת הנפש. מיותר לציין שעגמת הנפש הגיעה לשיאה בעת שעמדו על שפת הכינרת כשאין להם שמץ מושג היכן יעשו את השבת.

בלית ברירה ניסו לחפש אדם שומר תורה ומצוות שייאות לארחם לשבת מהרגע להרגע. חסיד שחזר מן המקווה עם בגדי השבת לגופו והשטריימל על ראשו פגשם כשהם אובדי עצות, דחף לידם מטבעות מספר שירוצו למקוה לכבוד שבת, לקח מהם את חפצי המוקצה והזמינם לביתו.

טרופי נשימה הגיעו השניים עם מארחם לתפילת מנחה וקבלת שבת, כשאין להם דקה בכדי לדבר עם מארחם. בליל שבת כשישבו עימו ועם זוגתו לשולחן השבת, סיפר להם היהודי את גודל ההשגחה הפרטית שלהם:

"אני ורעייתי שהינו בחו"ל בהשתטחות על קברי צדיקים. טיסתנו חזרה לארץ התעכבה בימים מספר וידענו שננחת ביום חמישי לפנות ערב. קרובי משפחה לקחו את הילדים לביתם לשבת, וכך יש לי מקום עבורכם.

אך בכך לא תם הסיפור. אילו היינו אני וזוגתי מכינים את צרכי השבת, לא היינו מכינים מראש אוכל לשני סועדים נוספים, כי אם עבור שנינו בלבד. אלא ששכנים שידעו על העיכוב שלנו, ולא ידעו שהילדים אינם בביתנו, הכינו את מאכלי השבת בשפע עבור משפחה שלמה. כעת יש אוכל גם עבורכם".

בצאת השבת שח אחד הבחורים לחברו: "אנחנו בכינו על כך שלא תהיה לנו שבת כהלכתה, והנה הקב"ה דאג לנו מראש בהשגחה מופלאה לעונג שבת אמיתי".

ולמה באמת הם נתקעו בדרך?

קראו על נסתרות דרכיו של השי"ת: שבועיים לאחר אותה שבת, התארס אחד הבחורים עם בתו של המארח!...

ידועים דברי חז"ל שלאה בכתה רבות על שבגורלה נפל להינשא לעשו, שכך אמרו הבריות "שני בנים לרבקה, שתי בנות ללבן. הגדולה (לאה) לגדול (עשו), הקטנה (רחל) לקטן (ליעקב)".

בזמן שעבד יעקב שבע שנים עבור רחל, בכתה לאה על מר גורלה. אך לא ידעה שרצונו של הבורא יתברך, שהיא תישאר לחיות שבע שנים נוספות עם יעקב אבינו לבדה, לאחר שתיפטר רחל מן העולם. לכן בשבע השנים הראשונות בטוחה הייתה שהפסידה חתן כמו יעקב, ולבסוף זכתה אף להיקבר עימו.

                                                        ***

הקב"ה מכין לאדם את צעדיו עלי אדמות, לפעמים כרוכה הישועה במעט צער שקודם לה, כדי שיוכל האדם לזכות בטובה. אך אל לאדם להתייאש ולהגיע לעצב ברגעים הלא נעימים.

לא נעים לאכול הרבה "מלפפונים חמוצים", אולם כשיודעים ומאמינים שבסופו של דבר מחכה "בקבוק" עם משקה משובח שיעשה לנו רק טוב, נרצה שישימו לנו גם "חמוצים".