סיפור לשבת: מה יעלה בגורל נכדת הרבי אהרן מטשרנוביל?

עצב ודאגה רבה שררו במעונו של הרב הקדוש רבי אהרן מטשרנוביל (יום פטירתו ח' כסלו) מגדולי הצדיקים ברוסיה. אחת מנכדותיו של הרבי חלתה אנושות, מיום ליום החמיר מצבה והרופאים לא הצליחו להביא לה מזור ותרופה.

ניסו הורי הילדה וסבתה – אשתו של רבי אהרן, להזכיר אותה לברכה ורפואה שלמה אצל הסבא הקדוש, אך רבי אהרן כאילו אוטם אוזניו. מן הסתם שראה את שאין עיני הסובבים רואות בשמי מרום שכבר נגזרה גזירה.

בני הבית של האדמו"ר כססו ציפורניים במתח. לרבי הקדוש מגיעים אלפי יהודים מכל רוסיה, בכח צדקותו ותורתו הוא ממציא להם מזור ותרופה, ישועה והרווחה, זיווגים, פרנסה וילדים. האם רק לנכדתו שלו אינו מסוגל לפעול ישועה ובריאות?!...

עד שאחד הבנים מצא פתרון נועז ויצירתי. הוא קרא לגבאו הקשיש של האדמו"ר, גבאי שעוד שימש את אביו של רבי אהרן – המגיד הקדוש רבי מרדכי מטשרנוביל, וגילה את אוזנו אודות מצבה החמור של אחייניתו הצעירה, וביקש שיעשה כל שביכולתו כדי להשפיע על הרבי לרפאה.

הגבאי הקשיש התאזר בעוז ונכנס לחדרו של הצדיק: "רבי, עפר אני תחת כפות רגליך, אולם מחובתי לומר באוזניך את שחושבים בני הבית".

רבי אהרן הרים עיניים תמהות מן הגמרא בה היה שקוע רוב שעות היום, לא הבין מה רוצה ממנו הגבאי הקשיש ומדוע הוא מדבר בכזו חומרה ותקיפות.

הגבאי המשיך: "אם הרבי לא יכול לפעול ישועות כאביו הקדוש, שהכרתיו היטב, ולעשות מה שאביו עשה – הרי שעליו להתפטר מן האדמורו"ת ולתת למי שכן יכול לעזור ליהודים לפעול עבורם ישועות".

וזאת יש לדעת, שצדיקי ישראל לדורותיהם הינם קדושי עליון. דור דור וחכמיו, דור דור והצדיקים שהקב"ה שתל בו. אך במשנה מסכת אבות הוזהרנו על ידי התנאים הקדושים: "רבי אליעזר אומר... הווי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והווי זהיר בגחלתן שלא תיכווה, שנשיכתן - נשיכת שועל, ועקיצתן - עקיצת עקרב, ולחישתן - לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש".

לא בגלל שהיו חלילה קפדנים או מענישים. אדרבה, ההיפך הוא הנכון, ליבם שפע טוב וחמלה לכל יהודי באשר הוא. אלא שלעתים קצרה ידם מהושיע שכן רצון הבורא היה להיפך.

ברם, לימדונו חז"ל שהקב"ה תובע עלבונם של הצדיקים, אפילו אם הם סולחים למי שפגע בהם (כפי שקרה בדרך כלל) ו"קללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת", כפי שראינו בפרשתנו, שאמר יעקב ללבן "עם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם". מכח קללה זו – נפטרה רחל בכניסתם לארץ.

גם כאן, נדרשו מן הגבאי אומץ ותעוזה לא רגילים בכדי שלא יקפיד עליו הצדיק וחלילה ייענש.

רבי אהרן חייך קלות. עתה הבין מה רוצה ממנו הגבאי הפיקח.

"ובכן", שאל האדמו"ר, "מה עשה אבי בעת שכזאת?"

הגבאי נשם לרווחה בשקט, הצדיק מקבל את דבריו.

"אביו של הרבי – בעת שקרה מקרה שכזה – היה מצווה על המלאך רפאל לבוא ולרפא את החולה", אמר הגבאי בפשטות. משל מדובר כאן על שיחת טלפון לחבר...

רבי אהרן נאנח: "אינני במדרגה של אבי הקדוש. הוא יכל לצוות על המלאך. אני יכול רק לבקש ממנו".

ואכן כך היה, ימים מספר לאחר מכן החלימה הנכדה ושבה למסלול חיים תקין.