האם אני יוצא ידי חובה בקידוש על יין מהיתר מכירה?

אחד ממיודעי ערך 'קידוש' לרגל שמחת מצווה שהזדמנה לו. להפתעתי, כאשר הגעתי לאותה קהילה, שם נערכה הסעודה, התברר לי כי כפי הנראה אשמע קידוש ממי שסומך על היתר המכירה ומיינו. השאלה האם הנני יוצא ידי חובת קידוש מאותו מקדש שנוהג בו היתר?

הראשל"צ משיב:

מאחר שהרי לפי דעת המקדש עצמו יין זה מותר בשתייה אחר שנמכר לגוי, וכיוון שיש רבים מהפוסקים שכתבו להסתמך על היתר המכירה, אף שהשומע חושש למחמירים, מכל מקום יוצא ידי חובת קידוש. ודמי למה שנתבאר בשלחן ערוך (סימן ערב סעיף ט') מי שאינו שותה יין משום נדר, יכול לקדש עליו וישתו אחרים המסובין עמו, ואם אין אחרים עמו, יקדש על הפת ולא על היין, או שישמע קידוש מאחרים. הא קמן דמהני לצאת ידי חובת קידוש מאחרים גם בכהאי גוונא שהוא עצמו אסור לו לשתות מהיין. ועיין להגאון רבי יוסף עדס זצ"ל (בירחון אור תורה כסליו תשנ"ג) שכתב לדחות ראיה זו, דשאני נדר שבידו להישאל על נדרו והיין יהיה ראוי לו. מה שאין כן בנידון דידן. והביא מדברי הירושלמי (ריש פרק ערבי פסחים) מהו לצאת ידי חובת ד' כוסות בפסח ביין של שביעית, תני רבי הושעיא יוצאין ביין של שביעית. ופירשו הרב פני משה והרב תקלין חדתין, דמספקא ליה ביין שנותר לו אחר זמן הביעור, ופשיט שיוצאין ידי חובת ד' כוסות אפילו אחר זמן הביעור, דמצוה קעביד. וסוף דבר העלה שם, שיוצאים ידי חובת קידוש, דשמא הלכה כהפני משה והתקלין חדתין שאפילו הוא עצמו יכול לשתות מהיין, ושמא המכירה מועילה וממילא אין כאן איסור, ובפרט דקיימא לן דשביעית בזמן הזה דרבנן‏. ע"ש.‏ וראה באורך בשו"ת חזון עובדיה חלק א' (כרך א', סימן ח') מה שכתב על הביאור הנ"ל. ושם הביא כמה ביאורים בדברי הירושלמי, ופלפל בפירושים אלה, ובדברי הרב פני משה הנ"ל. כיעו"ש. ועל כל פנים בנידון דידן נראה עיקר לדינא שיוצא ידי חובת קידוש, דאיכא ספק ספיקא, שמא הלכה כהפוסקים שסוברים שהוא עצמו יכול לשתות דמצוה קעביד אפילו ביין של שביעית לאחר הביעור [וכדעת הפני משה והתקלין חדתין], ואם תמצא לומר שאין הלכה כמותם, שמא המכירה מועילה ואין כאן איסור, וכל שכן ששביעית בזמן הזה דרבנן. וראה עוד להמשנה ברורה בביאור הלכה (סימן רצו סעיף ב' ד"ה אם הוא), ובשמירת שבת כהלכתה חלק ב' (פרק מז הערה פח). ודו"ק.

הלכה למעשה: מי שנזהר בפירות שביעית, ואינו סומך על היתר המכירה, ועברה שנת הביעור ולא היה לו יין לקידוש, ושמע קידוש ממי שסומך על היתר המכירה, יוצא ידי חובת קידוש על היין בשמיעתו מהמקדש שנוהג בו היתר.‏