דרגות רוחניות: סדר כתיבת התנ"ך

המקרא מורכב כידוע מספרי התנ"ך (ר"ת: תורה, נביאים, כתובים), והללו מהווים את מכלול כתבי הקודש, שנתחברו על-ידי נביאי וחכמי ישראל, ובראשם בחיר ואב כל הנביאים – משה רבנו ע"ה, שכתב את התורה כולה.

כל קובץ ספרים בתנ"ך נכתב בדרגה רוחנית גבוהה שונה: התורה – נתחברה בדרגת נבואת משה רבנו ע"ה, ספרי הנביאים – נתחברו בדרגת נבואת שאר הנביאים, וספרי הכתובים – נתחברו בדרגת רוח הקודש. ובמאמר לקמן נבאר את מהות ההבדלים בין הדרגות הרוחניות הללו.

כתיבתספר התורה

מיסודי הדת הישראלית לידע ולהאמין שכל התורה כולה (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים) נמסרה למשה רבנו ע"ה מאת הקב"ה בכבודו ובעצמו, וכפי שכתב הרמב"ם כי אנו מחויבים להאמין "שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה אליו כולה מאת ה'... ושהוא (=משה) במעלת לבלר שקורין לפניו והוא כותב כולה: תאריכיה וסיפוריה ומצוותיה... ואין הבדל בין: 'ובני חם – כוש ומצרים ופוט וכנען' (בראשית י, ו), 'ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד' (בראשית לו, לט), או: אנוכי ה' (דברים ה, ו) ו'שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד' (דברים ו, ד) – הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה טהורה קדושה אמת"[1].

מקום מיוחד בתורת ישראל יש למעמד נבואתו של משה רבנו ע"ה, ואנו מחויבים להאמין "שהוא אביהן של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימצא"[2].

לאור הנאמר לעיל ברור אפוא כי מעלת נבואתו של משה רבנו ע"ה היא הבכירה ביותר, והשלכה הלכתית חשובה היוצאת מידיעה זאת, היא שאסור לאף נביא לחלוק על נבואת משה, וכל נביא שעמד (או יעמוד בימי המשיח) מחויב אף הוא לתורת משה.[3]

בנוגע לכתיבת התורה גופא, כתב הרמב"ם כי משה רבנו "לפני מותו נתעסק בכתיבה, וכתב שלשה עשר ספרי תורה כולם גוילים, מן: 'בית – בראשית' עד 'למד – ישראל'[4], ונתן ספר לכל שבט שיתנהג על פיו, והשלשה עשר נתנו ללוים ואמר להם:[5] לקוח את ספר התורה הזה"[6].

כתיבתספרי הנביאים

ישנו הבדל בין נבואה לרוח הקודש, והם שני מושגים שונים ושתי השגות שונות. לקמן, כאשר נעסוק בסדר כתיבת ספרי הכתובים, נבאר מהי רוח הקודש, אך כעת נבאר מהי הנבואה, וכיצד היא דרך השגתה, והנה דברי הרמב"ם בנושא:[7] "כולם - אין רואים מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון הלילה, או ביום אחר שתיפול עליהן תרדמה. כמו שנאמר (במדבר יב, ו): 'במראה אליו אתוודע, בחלום אדבר בו'... הדברים שמודיעין לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו, ומיד יחקק בליבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא".

כלומר, אומר הרמב"ם כי נבואה במהותה מגיעה לאדם הראוי לכך במעלתו, רק כאשר הוא נמצא במצב של תרדמת החושים, וגילוי הנבואה מגיע בבחינת משל, וברוב חכמתו של הנביא, הוא מבין מיד בדעתו הגדולה את פתרון המשל ויודע מה רצו לבשר לו במראה הנבואה.[8]

נביאים רבים מאוד עמדו לעם ישראל בתקופה שבה שרתה הנבואה בקרב עם ישראל, בעידן שלאחר פטירת משה רבנו ע"ה, אך חז"ל מסרו כי רק נבואה שהוצרכה לדורות הועלתה על הכתב[9], ולכן הנביאים העלו על הכתב את מה שראו במראה הנבואה, ונצרך לדורות.

וכך הוא סדרן של ספרי הנביאים, כפי שמסרו חז"ל:[10] 1) ספר יהושע – נתחבר על ידי יהושע; 2) הספרים שופטים ושמואל – נתחברו על ידי שמואל; 3) הספרים מלכים וירמיהו – נתחברו על ידי ירמיהו; 4) ספר ישעיהו – נתחבר על ידי המלך חזקיה וסיעתו; 5) הספרים יחזקאל ותרי עשר – נתחברו על ידי אנשי כנסת הגדולה.

כתיבתספריהכתובים

ספרי הנבואה נכתבו אפוא בעקבות השגת הנבואה, אך ספרי הכתובים נתחברו בהשראת רוח הקודש. הרמב"ם ביאר עניין זה, וכך כתב:[11] רוח הקודש - "היא שירגיש האדם כאלו דבר מה חל בו, וכוח אחר עבר עליו שמדובבו, ואז ידבר בדברי חכמה, או תהילה, או בדברי תוכחת מועילים, או בדברים מדיניים או אלוהיים, וכל זה בהקיץ ובמצב של שימוש החושים כרגיל, וזהו שאומרים עליו שהוא מדבר ברוח הקודש. ובכיוצא בזה מרוח הקודש חיבר דוד תלים (=תהילים), וחיבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים. וכן דניאל ואיוב ודברי הימים ושאר הכתובים, בכיוצא בזה מרוח הקודש נתחברו. ולפיכך נקראים כתובים, כוונתם שהם כתובים ברוח הקדוש, ובפירוש אמרו: מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה. ועל כגון רוח הקודש הזו אמר דוד: רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני, כלומר: שהיא דובבה אותו בדברים אלה".

וכך הוא סדרן של ספרי הכתובים, כפי שמסרו חז"ל:[12] 1) מגילת רות - נתחברה על ידי שמואל; 2) ספר תהלים – נתחבר על ידי דוד המלך; 3) ספר איוב – נתחבר על ידי משה רבנו[13]; 4) הספרים משלי, קהלת ושיר השירים – הועלו על הכתב על ידי המלך חזקיה וסיעתו (וזאת למרות ששלמה המלך ע"ה אמרם, אך הם כאמור העלו את הדברים על הכתב); 5) מגילת איכה (קינות) – נתחברה על ידי ירמיהו; 6) הספרים עזרא ודברי הימים – נתחברו על ידי עזרא הסופר; 7) הספרים דניאל ומגילת אסתר - נתחברו על ידי אנשי כנסת הגדולה.

חתימתהתנ"ך

לאחר שהסתיימה מלאכת כתיבת ספרי הנביאים-כתובים, אנשי כנסת הגדולה חתמו את התנ"ך, ובו כללו את כל הספרים הנזכרים לעיל. על ספרים אלו אין להוסיף, ומהם אסור לגרוע, והם הם כתבי הקודש, וכך נתקבלו בכל תפוצות ישראל.[14]

ונאה לסיים מאמר זה עם דבריו של ההיסטוריון הנודע יוסף בן מתתיהו (חי בזמן חורבן בית שני), שהעיד כבר לפני כאלפיים שנה כי "המעשים מוכיחים עד כמה אנו מאמינים בספרנו, כי בדורות הרבים שעברו עליהם לא ערב איש את ליבו להוסיף על הספרים ולא לגרוע מהם וגם לא לשנות בהם דבר, כי בלב כל איש יהודי נטועה מראשית בריאתו האמונה בספרים האלה כי דברי אלוהים הם, והוא קיבל עליו להחזיק בהם וגם למות עליהם בשמחה לעת הצורך"[15].

* * *