מה מנחם את האלמנות הקדושות?

יעקב נשלח לבד למצוא לעצמו כלה. "עוד מעט אני אבוא, רק יָמִים אֲחָדִים [...] וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם",[1] מבטיחה לו רבקה אִמו, אבל היא כבר לא מגיעה. הם נפרדים לנצח וזו כזו בדידות. את כבר לא ילדה של אבא ואמא וגם לא נשואה עדין אז של מי את, ילדה?

איך ה' מנחם אותו בצער הבדידות והדרכים? הוא לא אומר לו "אל תדאג, אתה תתחתן, יהיה בסדר". דבר אחד הוא אומר לו: "אָנֹכִי עִמָּךְ.[2] אל תדאג, אני כאן".

כמה בודדה היא רחל אימנו. מאישה שיש לה הכל, שהיא העיקר, היא הופכת לבודדה ושוממה. אני בוכה כשאני קוראת כיצד, כמו קבצנית, היא הולכת מאחד לאחד. מבעלה היא מבקשת: הָבָה לִּי בָנִים![3]  לאחותה היא מתחננת: תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ![4]

ואיך עונה לאה, כשרחל מבקשת ממנה דודאים (פרי שמעודד פריון): "סליחה? הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?"[5]  ורחל בולעת את עלבונה.

וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר: "הֲתַחַת אֱלֹקים אָנֹכִי? מה את מבקשת ממני ילדים?" והרמב"ן מסביר שהוא אומר לה "תקשיבי, את רוצה שאתפלל עליך אבל תביני, תפילת הצדיקים לא תֶּיענה על כל פנים. אי אפשר לצפות תמיד שתפילה תיענה". וכי זה מה שהיא ביקשה ממךָ – הסברים על התפילה? אישה יודעת שלא תוכל להביא לה ילד. אישה יודעת שלא תוכל לפתור את הבעיה של הבן הזה שאתם לא יודעים מה עושים איתו. מה בסך הכל רוצה אישה לשמוע, כשהיא מבטאת מצוקה? רק תגיד לה "אשתי, אני איתך. אני פשוט פה. אני נוכח בצערך". כמו שעשה יצחק; וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִיא.[6] הוא היה נוכח בצערה: "אשתי, אני כאן. אני רואה את הצער שלך".

רק לא בדידות.

גם לאה בודדה בפרשה. ברווקוּתה כולם מתרחקים ממנה כי יודעים שהיא מיועדת להינשא לעשיו הרשע ("ה' ישמור, היא תיכף מתחתנת עם נסראללה"). כשהיא מתחתנת עם יעקב מתרחקים ממנה כי אומרים "הנה הרמאית שלקחה את הבעל של אחותה". כל מה שלאה רוצה זה מישהו שיִילַווה אליה! לבניה היא קוראת בשמות של צערה ובדידותה: ראובן – רָאָה ה' בְּעָנְיִי, כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי. שמעון – שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי. לוי – הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי.[7] רק לא להישאר לבד.

ויש פסוק אחד והוא קשה לעיכול. כתוב וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה.[8] מה הקשר – לאה שנואה, ה' פותח את רחמה ורחל עקרה? אומר בעל "הכתב והקבלה" דבר נורא, דבר שרק גדולים יכולים לומר. רחל, הביטי! שְׂנוּאָה לֵאָה – יש  לידך אחות שמרגישה שנואה ולא אהובה. יש לך כוח להיות איתה בצערה! אולי-אולי העקרות שלך היא בסיבת בדידותה של לאה, ואת אינך מעודדת אותה בכך שאת אומרת לה "אני כאן, אני כאן"? אולי משום שאינך עִמה, נכרכה בדידותה של לאה – בעקרותך?

פרשת "ויצא" מלמדת אותנו להיות אמא, להיות עִמה, להיות עַם. אילו רק נהיה זה עִם זה! 

גם התיקון לבדידות הזו נמצא בפרשתנו. חז"ל מספרים שלאה הרה וברחמה נמצא בן שביעי. אולם היא לא יכולה לסבול את צערה של רחל, שיש לה בן אחד בלבד. לאה מכנסת את בלהה וזלפה, אימותיהן של דן, נפתלי, גד ואשר. שלושתן מתפללות על רחל שתיפקד והמדרש מתאר תופעה מופלאה: הבן ברחמה של לאה הופך לבת (דינה) ורחל מקבלת את בנימין.

זה מדרש לא מדעי בעליל אבל בתוכו מקופל מסר עמוק: תדעי לך, הישועה שלה – של מישהי אחרת – נמצאת בידיים שלך. רק תעמדו הרבה נשים ביחד ותבקשו על מישהי בצער. אתן יכולות לעזור לה!

כך קורים ניסים, כך מחוללים ניסים, בכוח של עִם, בכוח של עַם.

למה אני מדברת על זה? כי האלמנות הקדושות מהר נוף אמרו לנו השבוע מה ינחם אותן. במכתב מופלא שהן פרסמו, "מכתב האלמנות", הן מבקשות מאיתנו: תהיו עִם. תהיו עַם. תהיו זה עם זה. הרבו אהבה, צמצמו מחלוקות. זה כל מה שאנחנו מבקשות. וכשזו בקשתן, ממילא מובן שרק זו הנחמה כרגע. להראות למישהו שאתה איתו, כי הפירוד הוא הצער הנורא ביותר. והאחדות שנשארת, למרות הקורבנות הקשים והאבדות הנוראות, היא שגורמת אפילו לאלמנות שירגישו שלא אלמן ישראל.