סיפור לשבת: מיתת צדיקים מכפרת

רחובותיו הצרים של ה"מְּלַאח" היהודי בעיר תפילאלת שבמרוקו שממו מאדם. התושבים כולם סגורים בבתיהם, מפחדים מפני שכניהם המוסלמים המוסתים. לפני תשעים וחמש שנה בדיוק אירע המעשה:

מושל העיר תַּפִילַאלְתְ החליט שעליו למלא את קופתו המרוקנת ממצלצלים, ביצוע המשימה היה בצורת הטלת מס גדול על היהודים, תוך שהוא מתרה בהם שאם לא ישלמוהו עד לתאריך מסוים, יהרוג אותם אחד לאחד.

השכנים המוסלמים שעד עתה לא הראו את שנאתם ליהודי העיר, מצאו פורקן ליצריהם האפלים, ובעוד עיניהם יורות גיצים סימנו בידם תנועות שחיטה על הצוואר בעוברם על פני היהודים.

מיתת צדיקים מכפרת (אילוסטרציה: shutterstock)

רבה של תפילאלת בעת ההיא היה הגה"ק רבי דוד אבוחצירא, בנו של רבי מסעוד אבוחצירא, בנו של רבי יעקב אבוחצירא. באותה תקופה הסתגר רבי דוד ימים ארוכים בחדרו על התורה ועל העבודה, למרות שברוב ימיו מיעט באכילה, שתייה ושינה, ורוב זמנו הוקדש לעבודת הבורא, בימים אלו מיעט עוד יותר בצרכי הגוף והסובבים ראו עליו שמתאמץ הוא לבטל גזירה מעל צאן מרעיתו.

אחיו הקטן של רבי דוד – רבי ישראל אבוחצירא, ה"בבא סאלי", ניסה להיכנס עם אחיו לשיחה כדי לדעת מה יהא בסופם של יהודי תפילאלת, ומה עליהם לעשות – לברוח? להישאר? אך רבי דוד סירב לענות.

בליל שבת קודש י"ד כסלו שנת תר"ף, נכנס רבי דוד אבוחצירא לבית הכנסת לקבלת שבת, והציבור נאחז כולו בבהלה רבה. רבי דוד לא החליף את גלימתו השחורה של ימי החול, בגלימה לבנה צחורה המיוחדת לשבת... כאילו באֶבֶל הוא שרוי כעת.

כמובן שלדבר בבית הכנסת לא עלתה על דעתם - אפילו לא בלחש, ובחוסר מנוחה המתינו לסוף התפילה בכדי לברר אם יש מי שיודע מדוע נהג כך הרב. אך איש לא ידע פשרו של דבר. ואת הגה"ק רבי דוד לא העז אף אחד לשאול.

בליל שבת ראו בני ביתו של רבי דוד, שהקידוש שהוא עורך שונה משאר הקידושים בכל ימות השנה. הם ציפו בחשש לבאות.

בשבת בבוקר הגיעה פלוגה מחייליו של המושל האכזרי, אסרה את רבי דוד ועימו עשרה נכבדים מחשובי העדה, ונטלום לכיכר העיר המרכזית. את עשרת הנכבדים הלקו לעיני הגויים שצהלו ושמחו על המחזה המביש, ואילו לרבי דוד בחרו גורל שונה.

תלו אותו על קנה של תותח שעמד בכיכר העיר, ובהינתן האות נורה פגז בודד מתוך לועו של התותח ונטל עימו את נשמתו של רבי דוד הי"ד לגנזי מרומים. זקני מרוקו מספרים מפי עדי ראייה שכמין יונה צחורה יצאה ופרחה לה מקנה התותח בעלותו בסערה השמימה...

את נשמתו של רבי דוד נטלו הגויים, אך בגופו הטהור לא שלטו ידיהם הטמאות. בהוראת אחיו הצעיר "בבא סאלי" יצאו יהודים לאתר את חלקי גופתו, ולהפתעתם מצאו את גופו שלם ונקי משל לא נורה עליו זה עתה פגז שאמור היה לרסקו לרסיסים.

ביום ראשון בבוקר נערכה הלווייתו בהשקט ובצנעה, יען כי חששו היהודים להראות נוכחות ברחובות העיר עדיין. אך לאחר ימים ספורים נוכחו היהודים לראות כי במותו – כיפר עליהם רבי דוד והמושל שכח מגזירתו האכזרית.

לאחר זמן מה נגלה רבי דוד לאחיו ה"בבא סאלי" בחלום, והראה לו כי מקומו בגן עדן גבוה הוא מאוד, וציוה עליו שיפסיק להתאבל עוד על פטירתו הטראגית.