קואצ'ינג ברוח היהדות: כשאתה בבור, תפסיק לחפור

היועץ והמחנך, הרב אהרן פרידמן, היה רק בן 19 כשנדרש להתמודד עם הניסיון הקשה בחייו – בעיית לב נדירה שהתגלתה אצל בנו הבכור. מאז, לא רק שהצליח לקום על רגליו, אלא שהרים עוד רבים ביחד איתו. בראיון מיוחד הוא מספר על ההתמודדות עם הניסיון שזימן לו ה', ועל הפגישה המקרית בביתו של האדמו"ר מבעלז, שסללה את דרכו לתחום.   

"לתחום הפסיכולוגי נחשפתי לאחר שבני בכורי נולד עם בעיה בלב, ונזקק לצנתור", משחזר הרב,  "לאחר הצנתור, לצערנו הרב, מצבו של בננו הורע ומוחו ניזוק, נזק בלתי הפיך. הייתי אז אב צעיר בן 19 ועברתי תקופה מאוד קשה – גם בשל העובדה שלא היו לי כלים להתמודד. ואז, הדבר הכי טבעי בשבילי היה לחפש את התשובות בספרים".

הרב אהרן פרידמן. כל אחד יכול

לאורך לילות טרוטים ללא שינה, כשלמראשותיו מנורת לילה קטנה – גמע הרב פרידמן (53), ספרים רבים - ביניהם ספרי פסיכולוגיה ורפואה. אך על השאלה האם חלם להגיע אי פעם למעמד של יועץ ומחנך ששמו הולך לפניו בתחום, הוא אומר: "ממש לא. את הספרים קראתי כדי לעזור לעצמי להתמודד טוב יותר עם הניסיון, אבל לא חשבתי בכלל שאעסוק בזה באופן רשמי".

אז איך זה שהוא בכל זאת עוסק בזה באופן רשמי? הכל התחיל בפגישה אקראית של הרב עם פסיכולוג שגם הוא חסיד בעלז, בחצר האדמו"ר מבעלז.  השניים שוחחו וכשנפרדו אמר לו הפסיכולוג: "חבל שאתה לא לומד פסיכולוגיה, כי יכולת להצליח בזה עד מאד". דברי האמת שיצאו מלב הפסיכולוג, עשו את שלהם והצליחו להיכנס ללבו של הרב פרידמן. "מאותו יום ואילך, התחלתי ללמוד ולהשתלם במסגרות שונות, כאוטודידקט. וראה זה פלא, לאט לאט גיליתי שיש בי את הכישרון להשתלב בתחום הזה - על אף שמעולם לא שיערתי שאפשר לעשות את זה בלי ללמוד באוניברסיטה".

לימודים באוניברסיטה זה לא דבר שנהוג בחסידות בעלז אליה אתה משתייך, לא?

"כן ולא. עד היום יש דעות לכאן ולכאן בתוך הקהילה שלנו. יש כאלה שמצדדים בחינוך אקדמי לצד התורני ולכן המציאו מסגרות לימוד המותאמות במיוחד לצרכי הציבור החרדי - לאותם בעלי בתים שצריכים גם איכשהו להתפרנס. אני אישית מחזיק בדעה שלימודים אקדמיים במסגרות הראויות, הן דבר שבהחלט תורם לאנשים מבחינה מקצועית".

מתרחק מאור הזרקורים

הרב פרידמן מחזיק בכובעים רבים: הוראה, חיבור ספרים, הרצאות וייעוץ פרטני. למרות ההצלחה שנחל ומאות האנשים שהציל מ'מוות רוחני' על ידי ספריו – הרב מתעקש לעשות הכל מאחורי הקלעים, ולהתרחק מעסקנות ומאור הזרקורים. במקביל להתנדבות בארגון 'עזר מציון', כתיבת טור אישי בעיתון של הקהילה ועוד, חיבר הרב שישה ספרים - האחרון 'הדרך להערכה עצמית', רואה אור בימים אלו ממש.

על ספריו נמנים: 'גם אתה יכול', 'כבדהו וחנכהו', 'להצליח בחברה', 'להתמודד', ו- 'אפשר לצאת מזה'. "הספר 'הדרך להערכה עצמית' נכתב לאחר שבמשך שנים ראיתי, כמעט באופן גורף, שמה שמונע את האדם מלהצליח להגשים את ייעודו ואת מטרותיו הוא ביטחון עצמי", אומר הרב, "הרי כל אחד מאתנו רוצה להרגיש טוב עם עצמו, ולא ייתכן שהערכה עצמית זאת החלטה רק של אנשים מוצלחים. אז איך עושים את זה? שאלה טובה. הספר מחולק לשני חלקים. ראשית, הצגתי את הגישה המדעית-קוגניטיבית: איך עובדים על רגשי נחיתות. בחלק הזה אני מכוון את נקודת המבט להיות יותר פרופורציונאלי, להתבונן בחוסר ולומר לעצמנו 'זה לא סוף העולם'. החצי השני מוקדש לפן הרוחני. שם אני בעצם מסביר את החשיבות של בריאת האדם – מדוע אדם נברא דווקא בצורה מסוימת. יש לזה סיבה, והיא תמיד הגיונית. בבית חרושת שיצרו בני אדם – ייתכנו טעויות, מוצרים פגומים. אבל אצל הקב"ה אין דבר כזה".

כדאי להנהיג חשיבה חיובית

יש אנשים שאחרי הרבה ניסיונות כושלים מאבדים מהסבלנות והביטחון העצמי שהיו להם בתחילת הדרך.

"נכון ועם זאת, אין הדבר תלוי – אלא בך. קשיים תמיד יהיו, בשביל זה אנחנו כאן. להתנסות בקשיים, להתגבר עליהם, לצמוח ולהפוך למשהו טוב יותר. כל אדם באשר הוא תמיד יכול לבנות את עצמו אם יסתכל במסלול שלו. כמו בתחרות ריצה - מי שמשתתף לא יכול להסתכל על אחרים. רק מי שמסתכל קדימה תמיד יוכל להתקדם. זה לא משנה אם אני מוצלח או לא מוצלח – וזה לא משנה כמה פעמים כבר נכשלתי: לכל אחד יש מסלול פתוח לפניו, משהו שבו הוא יכול לשפר את עצמו, בכל רגע ורגע. אז במקום לשבת כל היום 'ולטחון' מחשבות של 'אין לי', שמובילות מן הסתם לחוסר אונים - אם אני אתמקד במה שה' כן חנן אותי, אם אני אאסוף את מה שכן יש בחיי ואבנה עצמי בצורה כזו, זה יגרום לי להרגיש טוב. הגישה הבריאה בכל דבר, היא להתמקד במה שיש לי עכשיו. מה הלאה? להבין שכל החיים לפניך. את זה לא אני אומר, אלא התורה".

כמי שעוסק שנים רבות בתחום החינוך והייעוץ - מהם לדעתך, כללי המפתח בחינוך?

"אתן לך שלושה טיפים שטובים לא רק לחינוך, אלא לכל תחומי החיים: ראשית, לפני כל פעולה שאתה עושה, תשקול היטב לאן אתה רוצה להגיע עם זה, ומה אתה מנסה להשיג. לדוגמה: הורה שצועק על ילד, ישאל את עצמו: מה אני מנסה להשיג בצעקה שלי? אם מדובר בפריקה רגשית שלך, בלי לקחת בחשבון את חוסר התועלת או את הנזק שעלול להיגרם מכך – הרי שהדבר אינו כדאי. שנית, את כל הפעולות שאנו מבצעים מדי יום, אפשר לעשות משני מצבים נפשיים: האחד מתוך מוטיבציה וחשק והשני מתוך פחד וחרדה. מאהבה או מיראה. דאג שעיקר החינוך, במיוחד לכל מה שקשור לחלק של 'עשה טוב', יהיה בנוי על אהבה וחשק ולא על פחד וחרדה. למשל, הקניית דרך בתפילה או לימוד, חייבת להיעשות בצורה שתגרום לילד לרצות את זה מעצמו ולא חלילה מתוך הפחד להיענש. שלישית, אם אתם לא יודעים מה בדיוק לעשות ואיך להגיב – נקטו ב'שב ואל תעשה – עדיף'. אל תעשו כלום! במרבית המקרים, חוסר עשייה פחות מזיק מאשר לעשות בלי חשיבה ותכנון. ואסיים באמרה המתאימה לרוח הדברים: כשאתה מוצא את עצמך בתוך בור, הדבר הראשון שעליך לעשות הוא – להפסיק לחפור!".