הרבנית ימימה מזרחי: איך להרגיע את הלב

פרשת "וישלח" מדברת על התמודדות עם רוע ועם פחד. יעקב אבינו עומד לפגוש את עשיו אחיו לאחר שנים ארוכות של ניתוק, ולאחר שבעצם ברח ממנו. והוא מגלה: אי אפשר כל החיים לברוח מרוע ומפחד. לא שהוא לא מנסה, יעקב. הוא מגיע בעקב, מאחורה, מתחפש כדי לקבל את הברכות, קובע סימנים עם רחל בחתונה... אבל לפעמים, במקום לעקוף את הקשיים בעורמה, צריך להסתכל על הרוע ישירות ולהיות "ישראל" (מהמילה "ישר"); לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל[1]. במילים אחרות: להתמודד.

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ.[2]  הוא שולח שליחים למצוא חן בעיני עשיו ומשתחווה לו ומכין לו מתנות ומתכונן למלחמה ואומר לה' "הַצִּילֵנִי נָא". למה הוא פוחד כל כך? הרי הקב"ה הבטיח לו: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ".[3] ממה הוא כל כך פוחד במפגש עם עשיו? ושאלה נוספת וגדולה מאד: הרי הרגע נלחמת עם שַׂרוֹ של עשיו (המלאך שלו, הישות הרוחנית ממנה עשיו שואב את כוחו). לילה שלם נאבקת בו עד שאחזת בו. בבוקר הוא מבקש ממך: "שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר".[4] איזה גיבור היית כל הלילה מול מלאך הרוע, ומה קורה לך פתאום כשאתה מול עשיו, בשר ודם? מה פשר הפחד הזה?

יש סיבות שונות לפחד וכאן אני רוצה להתמקד באחת שאני רואה סביבי כל הזמן. חז"ל מלמדים אותנו שפחדים מגיעים מסכסוכים וממחלוקות. כשאדם במחלוקת עם מישהו, גם אם מוצדקת, הוא יתמלא פחדים. כשמישהו מקפיד עליך (כשם שמקפיד עשיו על יעקב), את תהיי מלאת פחדים ולא תביני למה. בעברית קוראים לזה "נפש מסוכסכת"; היות שהאדם מסוכסך עם אנשים, נפשו מרגישה חוסר שקט. דוד המלך מנסח זאת במילים "אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי".[5] דוד נתון בכל כך הרבה מחלוקות – עם בניו ועם אנשים אחרים, שהוא מרגיש שהעצמות שלו חסרות שלום. כשאני מסוכסך עם מישהו, או-אז גם נפשי מסוכסכת מבפנים.

עברית היא השפה היחידה שבה, כאשר רוצים לשאול מישהו how are you,  שואלים אותו "מה שלומך" – how is your peace with people. תגידי לי מה שְלום השַלום שלך עם אנשים ואומר לך בדיוק מה מצב ההמוגלובין שלך, ה-12B והסוכר ומה מצב הנפש שלך והילדים שלך. 

קראתי דרשה נוגעת ללב מפי הרבי מפיאסצנא. הוא נשא אותה עוד לפני השואה, כשהוא רואה בפולין של טרום המלחמה את בני הנוער נושרים מהישיבות ועוזבים את התורה, הבנות נוטשות את הצניעות ונשי ישראל עוזבות את הלכות הטהרה, והוא אומר: כתוב במדרש שמשה רבנו, כשהיה רועה צאן, הבחין שנעלמה לו כבשה. אולי היא עזבה את העדר? אולי החליטה לפרוש? הוא רץ אחריה, רואה שהיא צמאה, נותן לה לשתות ומחזיר אותה לעדר.

אומר הרבי מפיאסצנא:ואמנם, בניי,

צריך לרוץ אחרי הכבשה שתחזור
אבל רק אם היא רוצה לחזור.
אבל לאחר כל הניסיונות להשיבהּ,
היא אינה רוצה לשוב לעדר בשום אופן,
איזו עצה יש נגד זה?!

איזו שאלה נוראה. כשכבשה רוצה להיות חלק מהעדר, קל להשיב אותה אבל מ קורה כשהילד כבר לא בוחר בדרכם של אביו ואמו? תפסיקו לומר לנו שכשבן נושר או כשבת נושרת, לא עלינו, הפתרון הוא חום ואהבה, אהבה וחום. לפעמים הם כבר לא חפֶצים באהבה שלך, אמא. יופי שהכנת להם ארוחה אבל הם לא בוחרים בבית הזה ובאהבה הזאת. נַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא[1] – הנשיקות והחיבוקים שלך והטלפונים שלך רק מכבידים עליהם.

למה, למה? זה כואב כל כך וראו מה אומר הרבי מפיאסצנא:

בני הנוער של ימינו.
אנחנו עושים את כל הניסיונות לשכנעם
ולהראות להם דרך ה'
ומדוע אינם מקשיבים לנו?
כי הם רק חושדים שכוונתנו לריב איתם
והם חושבים כך, כי הם רגילים כל העת למאבק:
המאבק שהמפלגות עורכות זו נגד זו,
מחלוקות בין רבנים המרקיבות את נשמת ישראל
ושולחן השבת, שמדברים בו על מחלוקת בין פלוני לפלוני.[2]

אם את רוצה את טובת הילד שלך, שימי לב. את מגיעה אליו ואומרת לו "בני, זה טוב וזה רע" אבל הוא לא מאמין לך בכלל, כי הוא רגיל לראות אותך במריבת. היות שההורים שלו הם אנשי מחלוקת, היות שהם כל הזמן מדברים על מחלוקת, הוא מבין: "כנראה שכשהם אומרים לי משהו, אני לא אמור להאמין להם כי העולם הוא עולם של עימות. אז כשהם אומרים לי 'אל תלך בדרך הזו', הם כנראה מסתירים ממני משהו. אני דווקא אבדוק את הדרך הזו".

אנו לפתחו של זמן מאד מסוכן. הממשלה נפלה, הבחירות בפתח, והליכוד והעבודה ובל"ד ממש לא מעניינים אותי אבל החברה שלנו מעניינת אותי והתקופה הזו עלולה להיות כזו טינופת ובכל כך הרבה בתים בישראל עלולים לדבר על המפלגה הזו או ההיא במקרה הטוב ועל הרב הזה וההוא במקרה הרע. אנחנו במו ידינו מקפחים את ילדינו.

חז"ל שואלים כיצד יעקב לא פחד מהמלאך אבל כן פחד מעשיו? ועונים: כי מול המלאך הוא היה לבד; וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ.[3]אבל מול עשיו הוא מוקף בבני משפחתו. יעקב הקיף את עצמו בארבע נשיו ובילדיו, עמד באמצע המעגל כמו חוני המעגל ואמר הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו.[4]

"אבא, למה אתה קורה לו 'אחי'?" שואלים הילדים.

"ששש! עשיו זכה לכבד את אבא שלי, מה שאני לא זכיתי מעל עשרים שנה כשהייתי בחרן. יש לו המון זכויות! שלא תעזו לדבר מילה רעה על דוד עשיו", יעקב עונה.

לילדים אסור לראות סכסוכים במשפחה ומריבות במשפחה. כך אנחנו מאבדים אותם.

אז חז"ל בפרשת "וישלח" מלמדים: אל תריבו. זה מסכסך את נפשכם, זה מכניס בכם פחדים ומכניס בילדים שלכם מחלוקת – כלפיכם.

אז איך מתמודדים עם הרוע? בחוכמה. ודאי שצריך לפרוש  מהרוע. יעקב אומר לעשיו בעדינות: יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה.[5] הוא לא מתחבר לרוע ולא מתקשר אליו אבל ככל שהדברים תלויים בו, הוא גם לא רב לעיני ילדיו.

שנזכה באמת לתקופה של שלום ושלווה, והשקט ובטח. הַצִּילֵנִי נָא, הַצִּילֵנִי נָא.

6. משלי כ"ז, ו.

7 רבי קלמן קלונימוס שפירא מפיאסצנא, "דרך המלך"