אריאנה מלמד: הופתעתי לטובה מהשכונה החרדית

לא פעם ולא פעמיים, העלתה העיתונאית אריאנה מלמד, את חמתם של קוראי הציבור החרדי, כשתקפה בחריפות תופעות של הדרת נשים כביכול. כעת היא מפרסמת טור נוסף ב-ynet, ומצליחה להפתיע את הקוראים, אולי בעיקר את אלו החרדים, עם התייחסותה החיובית לחרדים ולאורח חייהם. בטורה מספרת מלמד על  המגורים בשכונה חרדית, אליה עברה לפני כשלושה חודשים, ועל השכנים הטובים שלה, שמכבדים אותה מבלי לבדוק מי היא. בתגובה, גם היא מכבדת בחזרה.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

ראיון עם ש', דרוזית שהתגיירה: "אני בת של מלך"

גלריה: ציורים מעולם האמת

ווטסאפ, הגרסה הכשרה

לכל כתבות המגזין באתר הידברות

"בגינת המשחקים אין בני נוער עם וודקות, או נרגילות, או שניהם. אם יש בכלל בני נוער, הם מגיעים כשמרטפים של הקטנים, וכשאלה זקוקים למשהו - יש אוזן קשבת ויד מלטפת שמונעים את שירת הסירנה השגורה של הפעוט הישראלי הממוצע", כותבת מלמד. "אני מתניידת עם מקל הליכה, ובעיניי השכנים החדשים שלי די בכך כדי להעניק לי קדימות בתור בבנק הדואר ובבית המרקחת, ואם יש בסביבה כיסא פנוי - ימהרו להציע לי אותו ואף יקומו ממושבם לכבודי". ובכלל, כותבת עוד, הילדים מקדימים שלום בכזו טבעיות, שזה מעורר התפעלות.

עוד היא מספרת בטורה על מחיר השכירות ההוגן שנדרשה לשלם, "כאילו אין בועת נדל"ן בעולם", ואינה חוסכת התפעלות מההתנהלות בסופר, שם היא זוכה לקבל סיוע בעקבות המגבלה שלה, בעוד בשכונה חילונית תמיד נאלצה להתנצל שאינה מסתדרת באריזת מוצריה בקופה, ולא פעם שמעה את המשפט 'זו לא בעיה שלי גיברת'. "וברור לי גם שבסופר השכונתי, מחירי הבשר והירקות – שנת שמיטה – יקרים יותר מאשר בשכונות אחרות, אבל זה מתאזן עם הממתקים הגנריים והמבצעים למשפחות ברוכות ילדים... הנה לכם ההבדל המהותי ביותר בין ילד חילוני ישראלי - לבן גילו החרדי או הדתי. אלה האחרונים, יש להם תודעה של זולת. הם לא חושבים שהם לבד בעולם ושהם מלכי העולם, והם לא צורחים "תקני לי" ביושבם בעגלה של הסופר".

הפסקה האחרונה מוקדשת לבתה, שתחילה זעפה למראה הבנות של השכונה החדשה, עד שלמדה שהן דווקא כן אופנתיות, ומתאפרות "נורא בעדינות". כשביקשה לרדת למטה "לא במכנסיים הכי קצרים בבית", כדי לא להציק לעיני האנשים שרגילים לצניעות, מלמד לא אמרה לה מילה. נימוסיים ראויים בעיניה.

"כפייה? אין. דו-קיום? יש, ועוד איך", קובעת מלמד. "מה שאני לא מצליחה להבין – ובעצם, לא הבנתי מעולם – הוא ההתנגדות העזה של רוב החילונים לחיות ככה, בפאתיה של שכונה חרדית. שקט יותר, בטוח יותר ומנומס יותר מן המעוז החילוני ההטרוגני שבו חייתי לאחרונה בנהריה".

היא מזמינה את כולם למגר את הפחד, שגורם להם להתרחק ולא לנסות. "כמי שלא פחדה מעולם מפני חרדים או בני אדם בכלל, אני פשוט נהנית לחיות כאן. וכן, גם אני מקדימה שלום לאנשי הבניין. גם אותי חינכו ככה, פעם, לפני שכולם שנאו את כולם".