מלחמת המרכולים בשבת: יו"ר איגוד המכולות בת"א מתמודד עם ההשמצות

קובי ברמר הוא בעל מכולת הממוקמת ברחוב שינקין בתל אביב, ויו"ר איגוד המכולות. הוא נשוי, ואב לשתי בנות, שמגיע ממשפחה מסורתית. ברמר אמנם אינו מגדיר עצמו כאדם דתי, אך כשנוכח לדעת כי רוב בעלי העסקים באזור פותחים את עסקיהם בשבת (מבלי שאף חוק יאכוף עליהם אחרת), החליט לקחת את המושכות אל ידיו, ולהילחם למען השבת. "אני איני אדם דתי, ואת המאבק לא ניהלתי בשם הדת", הוא מקדים ואומר, "חוק השבת בעבורי, הוא סוציאלי בלבד. אני יהודי שלא מתבייש להיות יהודי".

כך, במיעוט דיבור ורוב מעשה, הוביל ברמר (44) את מאבקו ביתר שאת, ואף הגיע אל הבג"ץ ולבית המשפט העליון. לשמחתו (החלקית אמנם) נחתם המאבק לאחרונה על ידי שר הפנים גדעון סער, שהחליט כי המרכולים אכן ישבתו בשבת.

קובי ברמר. נאבק למען השבת

אלא שלדברי ברמר, המציאות בשטח עודה רחוקה מלשקף את החלטת השר. "נכון שיש בעלי עסקים ששובתים בשבת בעקבות ההחלטה, אך יש גם הרבה כאלה שמזלזלים בה. ואם יבואו אליהם בתביעה על כך, הרי שהתשובה כבר שגורה בפיהם: כפייה דתית. מה שכמובן איננו נכון בעליל".

אכן, בעלי עסקים רבים התמרדו, טענו כי מדובר בכפייה דתית והסיתו לחרם אזורי על חנותו של ברמר. "חלק מהאנשים שמתגוררים באזור רואים בי המוביל למאבק שמסמל כפייה דתית, ולכן כבר לא קונים אצלי. אבל זה לא משנה. העובדה שיש עליי חרם, לא תניא אותי מלעשות את מה שנכון".

אלא שגם ל'לעשות מה שנכון', כך מסתבר, יש מחיר. ובמקרה של ברמר, המחיר לא פשוט. הוא מקבל לא מעט איומים מאנשים המבקשים לשים קץ לפעילותו ה'כפייתית', סופג הפגנות שנעשות מול חנותו, ונאלץ לחזות בקבוצות חרם שונות נגדו בפייסבוק, מבלי שיוכל לעשות דבר בעניין.

מאיפה הכוחות להתמודד מול כל החזיתות?

"לא שלי. אני זוקף את הכל לרבנית קנייבסקי ע"ה, שלפני שבע שנים קיבלתי את ברכתה. עד היום עדיין מהדהדות בראשי, המילים שהיא אמרה לי אז, כשהתחלתי את המאבק: 'מי ששומר על השבת – השבת שומרת עליו'. כך שהכוח להתמודד הוא לא באמת שלי, הוא של בורא עולם. אני רק כלי, וה' יתברך נתן בידי זכות.

"יותר מכך אגיד לך: באותו מעמד עם הרבנית קנייבסקי, מיד לאחר שבירכה אותי – היא אמרה לי דבר כזה: 'בכל פעם שאתה פותח דלת – תבדוק טוב טוב מה יש מסביב'. מאז אני משתדל לבצע את העצה ותנחשי מה? לאחר החלטת השר גדעון סער, שלא לאשר את פתיחת המרכולים בשבת – באחד הערבים יצאתי החוצה וביקשתי להיכנס לרכבי.

השר לשעבר גדעון סער בביקור בביתר עילית. אישר את סגירת המרכולים בשבת (צילום: פלאש 90)

"לפתע הבחנתי בעצם בלתי מזוהה שהוצמד אליו. רק כשהתקרבתי – גיליתי את גודל האבסורד: למכוניתי הוצמד רימון רסס, ואלמלא נשמעתי לעצת הרבנית קנייבסקי ע"ה, אני לא רוצה לחשוב איך כל הסיפור הזה היה מסתיים".

"הקושי היחידי שלי הוא על כך שכבוד השבת נרמס"

איזו אמונה ענקית צריכה להיות לאדם שהשקיע את מיטב זמנו, הונו ומרצו - בביסוס עסק טוב ומצליח, אך נאלץ לראות במו עיניו כיצד חלק גדול מהלקוחות פשוט עזבו בזה אחר זה. על השאלה אם הוא אינו חושש לפרנסתו, משיב ברמר כי "פרנסתו של אדם נגזרת מראש השנה ועד ראש השנה, כך שאני לא מודאג. הפרנסה היא מה' יתברך, ויותר מכך שאני מפחד לאבד אותה – אני מפחד מהיום שאני אעלה לשמיים וישאלו אותי למה לא עשיתי יותר למען השבת. אז נכון שכרגע הרווחים נמוכים יותר – אבל העצב היחידי שלי הוא על כך שהשבת נרמסת ומתבזה.

"קיבלתי הצעות עם הרבה מאוד כסף כדי שארד מהמאבק על השבת ואחזיר את השקט, 'המדומה' יש לציין, לרחובות. ואמנם אני חייב מאות אלפים בחוץ, אבל אני רגוע – נתתי כל מה שיש לי, ואני יודע שהשבת פורעת. אנחנו אנשים חזקים, ברוך ה'. לא נשברים כל כך בקלות ובטח ובטח שלא מפסיקים להאמין", הוא אומר.

מצד שני, לא היה יותר פשוט לסגור את החנות בשינקין ולפתוח בבני ברק?

ברמר מהנהן בראשו בתוקף, לאות שלילה. "חלילה וחס".

מדוע לא בעצם?

"את יכולה בכלל לתאר איזו זכות יש לחנווני פשוט כמוני להילחם על השבת? אני מזכה את הרבים, מסיר מהם את הקליפות. מי שבא לקלל – יוצא רק מבורך ממני. אין לי שום דבר נגד אף אחד, אני אוהב את כולם. אבל צריכים להבין שיש כאן מלחמה רוחנית – על הנשמה והזהות היהודית. על זה אילחם, כל עוד נפשי בי. ואת יודעת מה, אני לא מאמין שהמצב ייפתר בקרוב, אבל זה לא משנה. כי כל אחד והייעוד שלו, ואני בהחלט מרגיש שזה הייעוד שלי: להגן על השבת ככל יכולתי".