הטעה את נהג המונית ונסע מבלי לשלם

מעשה שהיה כך היה.

ראובן הינו יהודי תושב ארה"ב, שנחת באישון לילה בארץ ישראל. כשיצא מנמל התעופה, פגש בנהג מונית ובקשו להסיעו לביתו שבארץ, שנמצא במרחק של כ-20 דקות נסיעה מהמקום.

במהלך הנסיעה הודיע הנהג: "לא הפעלתי מונה, אך אקח ממך בסך הכל 70 דולר עבור הנסיעה!!" (עלותה של נסיעה כזו נאמדת בכ-20 דולרים).

ראובן, שישב מאחור לא התמקח על המחיר, ומיד משמש בכיסו והוציא שטר של 100 דולר. אולם, כשהגיעו ליעד, השטר נעלם! החל ראובן לחפשו בין השקיות והחפצים הרבים שהיו מושלכים ברכב. משלא מצא את השטר, פנה לנהג וביקש שיתן לו פנס, כי ברור לו שהשטר נכנס לאחד השקיות או נמצא ביניהם, ומאחר והמקום היה חשוך זקוק הוא לתאורה.

- "אין לי פנס!", השיב הנהג.

- "אני נורא מצטער שאני מעכב שאני מעכב את כבודו, אנא המתן לי עד שאכנס לביתי ואביא פנס לאתרו".

אך יצֹא יצא ראובן את הרכב, ונהג המונית נתן גז [חיש ונעופה]... הנהג הרמאי חשב בליבו, שהרי השטר בודאי נמצא בתוך המונית, ואם כן אגיע לביתי ואחפשנו בנחת, וארוויח בכפליים... 

ומה השאלה שהתעוררה בעקבות המעשה? הנה אילו היה הנוסע שואל אם לחפש את הנהג ולשלם לו את שכרו, היינו משיבים לו: השאלה היא של 'חסיד שוטה', הרי הנהג חייב לך, ואתה הנגנב עוד שואל אם לחפשו כדי לשלם לו?!

אולם, לא זה מה שמפריע כעת לראובן, אלא מטרידה אותו השאלה הבאה:

בא ראובן לרב וסיפר: "כל הסיפור של אבידת 100 הדולר, לא היה ולא נברא! החלטתי ללמדו לקח, ופשוט העמדתי פנים ביודעי כי נהג זה נוכל, ושיערתי שאכן יברח הנהג מיד כשאצא מהמונית, ואז טוב לו שיאסוף הבל בחפניו! הוא חשב לגנוב 70 דולר, ולמעשה הפסיד גם את שלו!..."

עתה שואל ראובן האם נהג כשורה? ואם לא - האם אמנם חייב הוא לטרוח ולהתייגע כדי למצוא את הנהג ולשלם לו את השכר עבור הנסיעה?

תשובה

לכאורה נראה כי לאור דברי היעב"ץ הנ"ל, היה רשאי ראובן לשקר על מנת להימנע מההפסד הכספי שרצה לגרום לו הנהג[1].

ויש לציין עוד, את דברי רבותינו על הפסוק בפרשת ויצא (בראשית כ"ט, י"ב): וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, ושאלו חז"ל (במסכת מגילה י"ג:): וכי אחיו של לבן היה? והלא בן אחות אביה הוא! אלא אמר יעקב לרחל: האם תנשאי לי? השיבה רחל: כן, אבל עליך לדעת כי אבי רמאי גדול הוא, ולא תוכל לו. אמר לה: אם רמאי הוא, אחיו אני ברמאות. אמרה לו: וכי מותר לצדיק לנהוג ברמאות? ענה יעקב: אכן כן, כמו שכתוב (תהלים י"ח, כ"ז): עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל![2].

אולם, יש לומר כי בנידון דידן על כל פנים נהנה ראובן מנסיעה (שיש עליה חיוב תשלומין)[3], ולכן נראה כי ראוי היה לו להשאיר על המושב את עלות הנסיעה האמיתית טרם יציאתו.

ומכל מקום, לטרוח אחר הנהג כעת, מסתבר שאינו חייב, שכן הוא זה שהפקיר את שכרו, בחשבו שיקבל מאה. וכנראה שכעת לא מעיז לבוא ולדרוש את שכרו כי יהיה לבוז ולשמצה. ויכול ראובן לטעון, הנה אני ממתין לו כאן, ישוב הוא ויטול את שכרו...

* * *

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.