פרשת וישב: חיוך מבעד לאופל

אם נצעד יחד עם יוסף הצדיק לכל אורך העלילה, נבחין כי גם במקומות האפלים ביותר אליהם נקלע, תמיד שלח לו ה' קרן אור בחשכה, כאילו אמר לו "אמנם מרוחק אתה מאביך, אך אני אביך שבשמים נמצא כאן אתך, ואני הוא שמוביל אותך למקום שאתה בא אליו".

זה מתחיל בבור אליו הושלך יוסף, בור השורץ נחשים ועקרבים שבאורח פלאי אינם נוגעים בו לרעה. יוסף בודאי ראה מסביבו את השרצים הללו מסרבים להתקרב אליו, וחש שגם בבור האפל, נמצא אתו ה' יתברך.

גם כאשר הובילוהו הישמעאלים למצרים, מן הסתם הרגשתו היתה קשה מאוד. הוא, ילד השעשועים של אביו, מובל כאחרון העבדים... ומי מכרו לעתיד גרוע ולא ידוע? אֶחָיו, בשר מבשרו. אלא שאז הוא מבחין מזוית עינו בחיוכו של אביו שבשמים המרמז לו שהוא כאן אתו ודואג לו. יודע הינו כי בדרך כלל נושאים הערבים לצורך מסחרם עטרן ונפט המדיפים ריח רע, ואלו כאן באופן חריג הם מובילים בשמים בעלי ריח טוב. שאף יוסף את ניחוחות הבשמים, והתמלא בתקוה.

בהגיעם למצרים, נמכר יוסף לעבד אצל פוטיפר, ושוב שולח לו ה' הבזקי אור של השגחה פרטית, כאומר "אל תירא כי אתך אני" (ישעיה מג, ה). הוא זוכה לברכה פלאית במעשי ידיו, "וכל אשר הוא עושה - ה' מצליח בידו" (בראשית לט, ג).

בהמשך, כאשר נכלא לשתים עשרה שנים ארוכות בבור חשוך, מבליחות קרני אור את חדרי לבו ונותן ה' חנו בעיני שר בית הסוהר, אשר מפקיד את הניהול השוטף של בית הסוהר בידיו של יוסף, ושוב הוא מצליח מאוד בתפקידו. "אֵין שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת-כָּל-מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, ה' מַצְלִיחַ" (שם כ"ג).

לבסוף כאשר פרעה ממנה אותו לשליט על כל מצרים, נבוך יוסף באשר לא ידע את מי ישא לאשה בארץ שכולה נכריות. וגם כאן גילה את יד ה' עמו. בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"ז) מובא שאסנת אשתו היתה בתה של דינה בת יעקב שנולדה מהזמן ששהתה עם שכם בן חמור. בני יעקב רצו להורגה, לפי שאמרה דינה: עכשיו יאמרו בכל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב. הביא יעקב קמיע של זהב, שכתוב עליו שם הקודש, ותלה על צוארה של אסנת ושלחה והלכה. ירד מיכאל המלאך, והורידה למצרים, והיא אומצה על ידי אשת פוטיפר שהיתה עקרה.

ואפילו בהסתרה (אילוסטרציה: shutterstock)

ובילקוט שמעוני (בראשית, פרק ל"ט, רמז קמ"ו) מבואר כי היא זו שהצילה את יוסף ממות. לאחר שאשת פוטיפר סיפרה לו על מעשי יוסף, הוא רצה להרגו, ואסנת שהיתה עדה לנסיונה של אשת פוטיפר, היא זו שבאה בסתר אל פוטיפר וגילתה לו בשבועה את האמת. אמר לה הקב"ה: הואיל ואת מלמדת עליו זכות, שבטים שאני מעמיד, ממנו על ידך הם באים.

ואיך נודע ליוסף שהיא בת דינה? כותב החזקוני: "כשעבר יוסף בכל ארץ מצרים, יצאו כל הנשים לראות יפיו של יוסף, כדכתיב 'בנות צעדה עלי שור', וכל אחת זורקת לו חפץ או תכשיט, וזו לא היה לה מה לזרוק, וזרקה לו הקמיע שהיה בצוארה, ועיין בו וראה שהיא מזרעו של יעקב ונשאה".

כל אדם הנמצא בשעת צרה, יכול לגלות את חיוכו של אביו המשגיח עליו ממרומים. רק צריך לתת את הדעת ולהבחין בהארת פנים זו. ויוסף הבחין גם הבחין. והשגחה זו החזיקה אותו לבל יפול במשברי חייו.

תחושה טובה ובטוחה זו באה לידי ביטוי במלותיו מלאות הבטחון של דוד המלך ע"ה (תהלים כג, ד-ה): "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע" למה? "כי אתה עמדי". וממשיך דוד המלך ומסביר: "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" - גם כאשר הקב"ה מכה בנו בשבט של מוסר, בכל זאת חשים את המשענת - והמה ינחמוני.

ואולי, במקום להאריך, עדיף לסכם את המאמר בשיר הַמֻּכָּר:

"ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה - בודאי גם שם נמצא ה' יתברך. גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך - אני עומד, אני עומד, אני עומד..." (רבי נחמן מברסלב).