כיצד לנצל את החג הנפלא? הרבנית חגית שירה בהדרכה מיוחדת לחנוכה

חנוכה. אחד החגים הכי משפחתיים והכי מיוחדים בלוח השנה היהודי. זמן מיוחד לכל בני המשפחה. אז רגע לפני שאת טובעת בתוך הטיגונים הלא נגמרים והבישולים המיוחדים של החג; רגע לפני שאת חוזרת להיות ילדה וחוזרת לשבת עם הילדים על הרצפה ולסובב סביבונים; ורגע לפני שאת שוקעת לתוך התפילות מול החנוכייה, זמן שדומה שבו כל העולם נעצר מלכת – קבלי עוד קצת הכנה רוחנית נשית מיוחדת במינה, שיעזור לך להגיע מוכנה ולנצל את החג המיוחד והקדוש הזה עד תום.

זאת חנוכה

נתחיל דווקא מהסוף: היום הסוגר של החג, הוא יום מסוגל מאוד, בתוך שמונה ימים שמסוגלים מאוד לישועות, ונקרא "וזאת חנוכה". הסיבה לכך היא מפני הציווי בתורה: "זאת חנוכת המזבח". "זאת" היא מילת נקבה, כי כאשר החנוכייה כולה מאירה, כולה זוהרת, על אדן חלונך או מפתן ביתך, היא  מספרת על זכותך, האמא היהודיה, על האור והשלמות של הבית היהודי, על השאיפות והתקוות הקשורות לבית. כשהחנוכייה כל כך מושלמת – "זאת!" וכשהבית מבורך והכל טוב – "זאת!" - זה הכל מהאישה.

נס גדול (אילוסטרציות: shutterstock)

צריך לדעת, שמה שפועלים הצדיקים הכי גדולים, בזמן הכי גדול בשנה, שהוא תפילת הנעילה של יום הכיפורים - יכול לפעול היהודי הכי פשוט ביום "זאת חנוכה"

מלבד זאת, חנוכה זה החג של שלום הבית. המזמור השזור בימים האלה, הוא "מזמור שיר חנוכת הבית". חנוכת בית עושים לבית חדש, וחנוכה הוא הזמן להתחדש בכל מה שקשור לבית. להתחדש באהבה; להתחדש בשמחה; להתחדש בבריאות הנפש והגוף; בשלום ואפילו בפרנסה.

להאיר, לאהוב, לכוון

השמש מסמל את האם והנרות מסמלים את הילדים. השמש עומד גבוה מעל כולם, זקוף ומלא בנתינה, נותן מאורו בשמחה לכל הנרות, והפלא הוא – שהוא לא נחסר. נר אחד יכול להדליק אלפי נרות ואינו חסר בשל כך, הנתינה שלו לא גורעת ממנו מאומה. ויותר מזה, הנתינה, היא זו ששמה את השמש במקום הגבוה ביותר. מתי נחסר מן הנר? כשהוא מתכופף בכדי להדליק. תנועת הכיפוף מכלה את השעווה. תנועת הכיפוף אינה נצרכת בשביל להדליק, ואף מסכנת את הלהבה, והשעווה מתכלה לריק. וזהו סוד הבית, כשאת כפופה ולחוצה, מלאה דאגות ועמוסת פחדים - יכול להיות שאת עדיין מאירה, אך מתמעטת בכוחות ומסכנת את האור שבך.

הדאגות מכלות כל חלקה טובה: "מה יהיה? ואיך יהיה? והפרנסה? והבריאות? ומה יגידו? ואין לי כוח... ואנל'א יכולה יותר" - כל אלה מכלים את האור! כעס, חוסר סובלנות, דכדוך וכל אלה - הם כיפוף.  די ללחץ! הכניסי את ה'. אם תוסיפי את ה' לפני כל דבר, ואחרי כל דבר - את תצליחי. שימי את האות ה' לפני ואחרי המילה לחץ ותקבלי מילה חדשה, משמעות חדשה – הצלחה. החיים הם כמו חבית - לכל אחת יש את החבית שלה. את יכולה להרים אותה על כתפייך, לרטון ולהתלונן כל היום, ואת יכולה פשוט לגלגל. בקיצור – גלגלי...

אז בלי להתכופף, בקומה זקופה! קרבי את הנרות אלייך - והאירי באלפי נגוהות. תשתדלי תמיד להיות אישה זקופה, אישה גבוהה, כמו הלהבה. היי אמא שמאמינה ומבינה שהיא רק צינור של ה'. תזכרי תמיד, שאת בוודאי לא מפרנסת, לא נותנת להם בריאות, ואפילו לא הצלחה, ולא כלום. את רק שליחה של ה' להעביר לפיקדונות שבידייך את האור של ה'.

והשאלה המתבקשת: אבל מה בדבר ההשתדלות? התשובה היא, שבוודאי שההשתדלות נצרכת, אבל מתוך הבנה בריאה ובלי לחץ. צריך לזכור, שכל ילד הוא עולם שלם, וה' דואג לו ומשגיח בהשגחה פרטית מדויקת, על הבריאות שלו, על הפרנסה שלו, מזמן את החברים שייקרו בדרכו ובוחר עבורו את המורים שיעסקו בחינוכו ואת ההזדמנויות שיהיו לו בחיים. ואת, כאם, התפקיד שלך הוא רק להאיר, לאהוב ולכוון אותו, והכי חשוב -  התפללי עליו. כמו שהלהבה שואפת מעלה - כך שאי עינייך בתפילה.

חינוך ואהבה שלומדים רק מחנוכה

בחנוכה אנחנו מזכירים בתפילה ובברכת המזון: "על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".

חג הוא מלשון חוגה, וחשוב לדעת, שגודל הנס שארע אז, בימים ההם – הוא כוח רוחני שמסוגל לישועות גם בזמן הזה. אותו כוח של גבורה, של אור וניצחון. אז גם את אמא – תני כוח בזמן הזה, לימים ההם- העתידיים שיהיו לילדייך. כוח ממך וכוח מהבית. בית, הוא עבר, הווה ועתיד.  בדומה לכך, גם דמותה החשובה של אמא, היא עבר, הווה ועתיד עבור ילדיה.

וקצת עומק נוסף בתפילת "על הניסים", עבור האמהות שבינינו:

"על הניסים" – שאזכה לגדל ילדים מלומדים בניסים. ואם תחדירי אמונה לחייך, גם ביתך וחייך יהיו מלאי ניסים. המילה נס היא מלשון להתנוסס – כמו דגל שעל ספינה. גם המילה ניסיון, היא אותיות – נס יון – כוח להתגבר. הניסיונות מולידים ניסים.

"ועל הפורקן" – פירוש המילה "פורקן" היא שחרור. בקשי ילדים משוחררים. שיהיו משוחררים מכל הרגל לא טוב; מכל דימוי עצמי נמוך; מכל תרבות יוון - מהסגידה ליופי ולחיצוניות. שלא יהיו שטחיים מידי, ויהיו משוחררים מכל בעיה רגשית או אשמה ובלבולים.

"ועל הגבורות" – התפללי על הילדים שיהיו ילדים גיבורים, תרתי משמע. חזקים, ילדים, שיהיה להם כוח להתגבר על ניסיונות החיים הקשים, על היצר הרע והסכנה של העולם הזה, שלא כל רוח תעיף אותם. ילדים זקופים וכמובן – בריאים בגופם ובנפשם.

"ועל התשועות" – כתוב, "ותשועה ברב יועץ". תשועה, יש לאדם כשהוא קשור לגדולים, מחובר לשרשרת הדורות ויודע לשאול. בקשי את ילדייך מחוברים. לא תלושים חלילה, ולא כאלה שחושבים תמיד שהם יודעים הכול. "עשה לך רב והסתלק מן הספק" – כשאין ספק, זוהי כבר תשועה גדולה.

"ועל הנחמות" – כן, גם ניסיונות יהיו לילדים שלנו, וזה בטוח. לכן, כאן ועכשיו, החמין והשמן שתסוכי בהם, האהבה, האמון והכוח, הזיכרונות המתוקים שיהיו להם ממך כאמא ומהבית - יתנו להם נחמה בזמנים קשים. כשרבקה מבקשת מיעקב שייקח בעורמה את הברכות מעשיו, יעקב פוחד. הוא פוחד שאביו יקלל אותו על התעוזה והעורמה. ורבקה עונה לו: "עלי קללתך בני". במילים אחרות: אני פה, מה אתה דואג?

כמו כן, היא רומזת לו על שלושת הצרות הגדולות שיעבור בחייו – עלי – ר"ת – עשיו, לבן ויוסף. עשיו - שירדוף אותו ואת בניו לנצח; לבן - שיחליף משכורתו וירמה אותו; ויוסף - בנו האהוב, שכותנתו תהיה טבולה בדם והוא יתאבל עליו כל כך הרבה שנים. רמזה לו ואמרה לו – עלי! אני אתן לך כוח לעמוד בכל אלה, ובאמת בזכותה עמד בכל. 

(צילום אילסוטרציה: פלאש 90)

אמנם, אנחנו לא יכולים לתת לילדים שלנו הכל בחיים, אבל אנחנו כן יכולים לתת להם "כל". כשיעקב נפגש עם עשיו, עשיו אומר לו: "יש לי רוב",  במילים אחרות - יש לי הרבה: הרבה נשים, הרבה כסף, הרבה רכוש. הרבה הרבה. והוא מאוד רוצה לראות את מה שיש ליעקב, את נשיו, ילדיו ורכושו. יעקב לעומתו, אומר לו: "יש לי כל" – זאת אומרת, יש לי כל מה שאני צריך! לא חסר לי כלום. וכשעשיו מנסה להראות לו את נשיו, רכושו וילדיו, יעקב כלל לא מתעניין. כי מי שמרגיש שיש לו הכול - לא מעניין אותו מה יש אצל האחר. מסקנה: תני תחושה שיש הכול בבית, שבחי ותני אמון בילדייך – כשהם יחושו שהם כל עולמך - יש להם "כל", ואגב, כך גם לגבי בעלך.

אפרופו העניין הזה של "כל", יש לי חברה שסיפרה לי שבתור ילדה היא תמיד חשבה שהם עשירים גדולים, וכשהיא גדלה והתבגרה וחישבה כמה הכנסות היו להוריה, היא גילתה שהמצב היה רחוק מהמציאות, ולהפך, שהיה להם מאוד קשה להסתדר עם ההכנסות שלהם. אז היא הבינה, איזו אמא גדולה הייתה לה, שנתנה להם בבית תחושה של "כל" – אמא שלה כל הזמן הייתה אומרת להם – "יש מי שיש לו ואין לו - ויש מי שאין לו ויש לו". נקודה חשובה למחשבה.

חנוכה: בזכות נשים חזקות

ידוע, שבחנוכה עיקר הנס היה בזכות גבורה נשית, או יותר מדויק: בזכות גבורת יהודית. סיפורה אמנם פחות מוכר, כיוון שנכתב לאחר חתימת התנ"ך, ולכן נחשב לספר חיצוני לו, אבל למרות זאת – סיפור הגבורה שלה ייזכר לדורות. ובכן, הולופרנס, שהיה שר צבאו של נבוכאדנצר, הגיע לארץ והחל במסע כיבושים אכזרי, במטרה להגיע לירושלים ולכבוש אותה.

היהודים, שחששו מאוד מהגעתו לירושלים, בייחוד כיוון שיטמא את העיר, פנו לתושבי הצפון, וביקשו מהם לבלום את כיבושו בעודו שם. כתוצאה מכך, החליט הולופרנס להטיל מצור על העיר "בתוליה", שבצפון השומרון. לאחר שמלאי המים בעיר אזל, ותושבי העיר כמעט נואשו, הם החליטו לחכות עוד חמישה ימים ולקוות לסיוע משמיים, בידיעה שאם חלילה לא ייוושעו - ייכנעו.

יהודית, היתה אישה אלמנה עשירה, ובת למשפחת כוהנים מפורסמת. היא לא נכנעה, החליטה לעשות מעשה, ולאחר שקיבלה את אישור המועצה לכך – גם עשתה. היא הגיעה עד למחנה בו השתכנו חייליו של הולופרנס, וסיפרה שהיא מעוניינת לקבל את חסותו, כי מצב היהודים נחרץ לאבדון. החיילים, שנשבו בקסמיה והאמינו בכנות כוונותיה, כיוון שהייתה יפת תואר וכריזמטית מאוד, החליטו להיענות לבקשתה ולהפגיש אותה עם הולופרנס.

הלה, נשבה בקסמיה לא פחות, עד כדי כך, שהתיר לה את השליטה לעשות ככל העולה על רוחה במחנה. מספר ימים מאוחר יותר, התקיים משתה, אליו הביאה יהודית "כיבוד", בדמות גבינות ויין. הולופרנס מילא את כרסו בגבינות, שהיו מלאות מלח, ומשכך הצמיאו אותו מאוד, ולכן שתה הרבה יין. לבסוף השתכר כהוגן, ונפל בתרדמה עמוקה. יהודית ניצלה את ההזדמנות, הסירה את ראשו ונשאה אותו למחנה כשהוא נעוץ בחרבה.

כשגילו חייליו של הולופרנס את גופתו, בהלה אחזתם, הם נמלטו מהמקום, והעיר יהודיה הכריזה על ניצחון. מותו של הולופרנס הוביל לתשועה גדולה לעם ישראל, ונקשר לחנוכה בגלל ניסיונותיו של נבוכאדנצר להעביר את עם ישראל על דתו, בדומה לשלטון היוונים. לפי דעה אחרת, גם לביתו של מתיתיהו המכבי קראו יהודית – ומכאן הקשר לסיפור.

המסר העצמתי מהסיפור הזה, והאמת היא, שיהודית לא היתה רק אחת בדורה, אלא שבכל אחת, גם היום יש יהודית חזקה וגיבורה. כשאת רואה ומגלה בעצמך שאת במצור, והיצר הרע, שהוא יצר הייאוש וחוסר התקווה, חוסם לך את צינורות וזרמי המים החיים אל תוך חייך - אל תתני לזה מקום ואל תתמלאי בחוסר אמונה. היי כיהודית, בת בארי – יהודיה השואבת מבאר התקווה והחיות, ורוצצי בתחבולות את ראשו של של הרוע הזה – כי יש בידך הכוח.