ספר הכוזרי (ריה"ל)

על המחבר: רבי יהודה הלוי [=ריה"ל] הוא גדול המשוררים שקמו לעם היהודי ומגדולי ההוגים במחשבת ישראל. ריה"ל נולד בטודֶלה שבצפון ספרד (שהיתה אז בשליטת המוסלמים), לאביו רבי שמואל, בשנת ד"א תתל"ה (1075). מצעירותו הצטיין בכתיבת שירה והיה בקי בלשון הערבית והעברית. ידועים קשריו ההדוקים עם פרשן המקרא הגדול - רבי אברהם אבן עזרא, שהרבה להביא מדבריו בפירושיו. לפי מסורת המובאת על ידי רבי יצחק אברבנאל, היה הראב"ע חתנו של ריה"ל.

רבי יהודה הלוי נתפרסם בספרו "הכוזרי" ויותר מכן בשירתו. הוא נחשב, ובצדק, לאביר המשוררים היהודים. לעת זקנתו החליט לעלות לארץ ישראל. החלטה זו היתה לגביו החלטה טבעית שנבעה מגעגועים שנמשכו שנים רבות, מהכרה ברורה במעלותיה של ארץ ישראל, ומאמונה שגאולת ישראל תבוא על ידי מעשים דווקא. יש חוקרים הקובעים - על פי אגרות שנתגלו בגניזה הקהירית - שריה"ל לא זכה לעלות לארץ ישראל, אלא נפטר במצרים בשנת 1141 ואף נקבר בה.

על הספר: ספר הכוזרי שונה שינוי רב מכל ספר פילוסופי בן ימיו. הוא בנוי על בסיס סיפור היסטורי שאחד ממלכי המזרח - מלך כוזר - התגייר, ועל פי סיפור זה בונה ריה"ל דו-שיח בין המלך המחפש אחר האמת לבין החכם היהודי, "החבר", העונה לו על שאלותיו הרבות בכל הבעיות האמוניות שהעסיקו אותו, אולם לא לפני שהמלך בודק את אמיתותם של הדתות - הנצרות והאיסלם, ואת השקפת הפילוסופיה. כשמתברר למלך שהדתות - הנצרות והאיסלם - בנויות על אמונת היהדות, וההשקפה הפילוסופית אינה עונה על שאלותיו הבסיסיות, מעדיף הוא לברר את עקרונותיה של האמונה היהודית, ש"הם ההוכחה לדבר כי אכן יש לא-לוהַ תורה בארץ". לחמשה מאמרים מחולק ספר הכוזרי. כל מאמר מורכב מפסקאות הבנויות בצורת שאלות המלך ותשובות החבר.

סיומו של ספר הכוזרי העוסק ברצונו של "החבר" - ריה"ל - לעלות לארץ ישראל, מבטא את עמדתו הבסיסית של ריה"ל: הכוונה הטובה אינה מספיקה, יש לבצע הלכה ולמעשה את שדורשת האמונה! ואם המסקנה המתבקשת היא עליה לארץ ישראל, יש לעשות זאת על אף הקשיים והסכנות הכרוכים בקיומה של עשיה זו.

מה בספר: עם ישראל - קבע ריה"ל - שונה משאר האומות, באותו יחס בו שונה הדומם מן הצומח והצומח מן החי, כלומר - שינוי מהותי ומובהק. לדעת ריה"ל קיים קשר מוחלט בין מעלתו של עם ישראל לבין גורלו ההיסטורי - בעבר, בהווה ובעתיד. והמשל על כך הוא הלב: האבר החשוב ביותר בגוף האדם, אך גם הרגיש ביותר. מציאותו של עם ישראל על במת ההיסטוריה האנושית, הוא ההוכחה הטובה ביותר לנוכחותו של בורא העולם המנהיג את עולמו. הגלות הוכרה על ידי ריה"ל כתופעה שלילית, וארץ ישראל הוא מקום גידולו הטבעי של עם ישראל. וכתפיסה הציונית הרשמית בדורות האחרונים - הכריז ריה"ל: "היש לנו במזרח או במערב מקום תקווה נהי עליו בטוחים"!

האמונה, בתפיסתו ההגותית של ריה"ל, משמעותה חוויית ההתגלות האלהית, הבאה לידי ביטוי בקיום המצוות ודרך הנבואה: "אין לקרב אפוא אל האלוה יתעלה כי אם על ידי מצוות האלוה יתברך, ואין מבוא לידיעת מצוות האלוה כי אם בדרך הנבואה" (מאמר ג,נג). וזאת בניגוד לתפיסה הראציונאליסטית - שנציגיה המובהקים הם רס"ג והרמב"ם - שבה מזוהה האמונה עם ידיעה שכלית, אמונה הבאה בעקבות מאמץ אינטלקטואלי. "אלוהי אריסטו אינו אלהי אברהם" - קובע ריה"ל!