השאיל לחבירו ספר עב-כרס, והשואל חילקו לשניים

מעשה שהיה בראובן ששאל משמעון חבירו כרך עב-כרס של ש"ס, שכלל את כל המסכתות בסדר נזיקין. כעבור חודש, שב ראובן אל בית חבירו על מנת להשיב לו את אשר השאיל, אלא שלא השיב כרך אחד גדול, אלא שני כרכים קטנים...

"היכן הכרך שמסרתי לך", התפלא שמעון. "ראה נא יקירי", הסביר ראובן, "הספר שלך היה מאוד עבה, מאוד כבד, השימוש בו היה לא נוח, והיה נראה שעומד 'להתפרק' בקרוב... אשר על כן החלטתי לגמול עמך חסד - לקחתי את ספרך לכורך, ובקשתי שיחתוך אותו לשני חלקים שווים, ויכרוך כל כרך לחוד!... איני מעוניין בתשלום, עשיתי זאת בתורת חסד..."

"מדוע חלקת את הספר שלי ללא לבקש רשות!", התרעם שמעון, "נוח היה לי שיהיה כל הספר בכרך אחד, מפני שבכרך אחד נוח לי יותר בשעת הלימוד, שאם אצטרך לעיין בחלק השני של הכרך תוך כדי הלימוד, אוכל לדפדף לסופו, ולא אצטרך לקום ולטרוח אחר הכרך השני, וגם קל יותר לשמור כרך אחד..."

כעת תובע שמעון מחבירו שיחבר את שני הכרכים כבראשונה, או שלחילופין ידאג להמציא לו ספר חדש... ראובן לעומתו טוען: "לא הזקתי לך במאומה. הרי בשני הכרכים יש את כל מה שהיה בכרך האחד, והרי שלך לפניך..."

עם מי הדין?

תשובה

תחילה יש לשאול: האם היה מותר לראובן לחלק את ספרו של שמעון לב' כרכים, כאשר היה סבור שמטיב עמו?

ובכן, מסופר במסכת סנהדרין (דף ל"ט ע"א): "אמר ליה קיסר לרבן גמליאל: אלקיכם גנב הוא, דכתיב (בראשית ב', כ"א): וַיַּפֵּל ה' אֱלֹקִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה! אמרה ליה ברתיה (בתו): שבקיה, דאנא מהדרנא ליה (עזבהו, אני אענה לו). אמרה ליה: תנו לי דוכוס (שופט, לנקום נקמה) אחד. אמר לה (הקיסר): למה ליך? - (השיבה לו) ליסטין באו עלינו הלילה, ונטלו ממנו קיתון של כסף, והניחו לנו קיתון של זהב. אמר לה: ולוואי שיבא עלינו בכל יום. - (אמרה לו) ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו?!..."

ונראה שכל דברי הגמרא אמורים בטובה שאנן סהדי שאכן היא טובה גמורה עבור המקבל, דהיינו, ברור שהקב"ה שנטל מהאדם את צלעו, עשה זאת לטובתו של האדם, שאלולא היה עושה כן, הרי שהאדם היה מת בקיצור ימים, ועל ידי בריאת האשה ה' יתברך הטיב והאריך את חייו. ולכן, אין ללמוד מכאן שמותר לנו לשנות את חפציו של הזולת כאשר אנו סבורים שזו טובה עבורו.

ואילו היה ראובן בא ושואל, האם מותר לו להפוך את הכרך לשני כרכים, ברור שהיינו משיבים לו שאסור - שמה לו לראובן לשנות את ספרו של שמעון. מי שֹמו לשר ושופט על חפצי חבירו?!

אך הנידון שלפנינו עוסק בחיוב תשלומי נזיקין - האם לאחר מעשה צריך השואל לשלם לחבירו את דמי הספר (או לכרוך את הספר כבראשונה)?    

והנה, מצינו כבר שנשאלה שאלה מעין זו לפני הגאון רבי אברהם פלאג'י זצ"ל, בשו"ת ויען אברהם (חו"מ סימן י"ז), והעלה כי יש לפטור את ראובן השואל, מפני שבזה שחילקו לשניים לא הפסידו כלום למשאיל (משום שמחיר הספר לא הופחת למעשה, ואולי גם עלה). וטענות המשאיל מצד עיון תוך כדי הלימוד, או טענת השמירה, הן טענות לא שכיחות, לא טענת העיון ולא טענת הגניבה.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.