מעשה מצמרר: המוכרת המתינה עד בוש, אך האֵם לא הגיעה ליטול בחזרה את בנה התינוק

אל חנות יוקרתית לכלי כסף נכנסה אשה אחת, כשהיא אוחזת את בנה התינוק בזרועותיה. "אני מחפשת חנוכיה מפוארת מכסף טהור... תני לי בבקשה את החנוכיה הכי גדולה ויקרה!", בקשה מהמוכרת. מיהרה המוכרת והגישה לה חנוכיה ענקית ונוצצת מכסף טהור.

לאחר שבחנה הלקוחה את החנוכיה, אמרה למוכרת: "בעלי ממתין לי ברכב החונה בחוץ, ואני צריכה לצאת לרגע להראות לו את החנוכיה, תוכלי נא להחזיק לרגע קט את התינוק עד שאשוב?...", "כן בהחלט", השיבה המוכרת, ונטלה לזרועותיה את התינוק בשמחה.

עוברת דקה. שתי דקות... חמש דקות, והאשה טרם שבה...

לפתע נשמעו קולות של בכי וזעקות שבר מהרחוב. יצאה המוכרת עם התינוק, ומבחינה באשה הממררת בבכי על בנה התינוק שנעלם!!! עד מהרה התברר, שהתינוק שהוחזק בזרועות המוכרת, היה בנה של אותה אשה. זוהי אמו האמיתית...

לאחר מכן, סיפרו עדי ראייה, כי ראו לפני מספר דקות גברת היוצאת מהחנות, ובידה חנוכיה ענקית, הזדרזה ונכנסה למכונית שהמתינה לה, ומיד החלה המכונית לדהור במהירות מופרזת... לאחר חקירה התגלה, כי הגנבת המרושעת מצאה את התינוק מונח בעגלה מחוץ לחנות סמוכה, נטלה את התינוק, ובאמצעותו הערימה, וברחה עם השלל העצום!...

והנה, הגיע בעל החנות, ולאחר שנודע לו אודות המעשה הנורא, תבע את המוכרת לשלם את הסכום הגדול של החנוכיה... המוכרת הצטדקה וטענה כי היתה אנוסה, "וכי יכולה הייתי להעלות על דעתי ערמה מרושעת כזו"...

הצדק עם מי?

תשובה

השיב מו"ר שליט"א:

נראה שהמוכרת פטורה, שהרי אין דינה אלא כשומרת שכר, וערמה כזו, לא היתה צריכה להעלות בדעתה, ומן הסתם אפילו אם בעלי החנות היו שם, לא היו מבחינים בתרמית, והיו נותנים לאשה לקחת את החנוכיה החוצה, ולכן נחשבת המוכרת לאנוסה ופטורה. (ואמר מו"ר שפטורה אף לפי השיטות הנ"ל שבגניבה שנגרמה ע"י אונס חייב השומר שכר, משום שזו צורת ה'שירות' שאמורה המוכרת ליתן ללקוחות, ומסתמא הבעלים היה מרשה לה לנהוג כן על מנת למכור את החפץ).

אמנם, יתכן שאֵם התינוק צריכה כפרה, שהרי כתוצאה מרשלנותה אפשר היה לחטוף את התינוק, והרי סיפור זה נמשך מספר דקות, וכל אותה העת האם הסיחה דעתה מהתינוק, וזו פשיעה כלפיו. ויעויין במסכת סנהדרין (דף י"ט.): 'אמר רמי בר אבא התקין ר' יוסי בציפורי שלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה אחריה, משום מעשה שהיה שגנבו פריצים ילד שהלך מאחורי אמו' (ע"ש ברש"י). וכאן האשה הלכה ובנה אחריה, ולא לפניה. וסופו הוכיח, שמחמת הזנחת התינוק נעשתה גניבה, והרי 'מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע'. (ומבואר ב'נודע ביהודה' ח"א או"ח סימן ל"ד, כי השולח שליח לצורך מסחר, והשליח נהרג בדרך - צריך המשלח כפרה, כיון שעל ידי שליחותו נהרג השליח. ואולי הוא הדין בנידון דנן).

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.